25 יוני 2011
יזכור האל
בימים החולפים ניטש וויכוח בנינו באשר לנוסך "תפילת יזכור". אנשים מאמינים נוטים להוסיף את "יזכור האל" בעוד שחילונים נוטים יותר לתוספת "יזכור עם ישראל".
אם היינו מתעכבים מעט על פירושו של דבר אפשר ונכוחים היינו כי לא כצעקתה, "יזכור האל" ו"יזכור עם ישראל" חד הם.
את הוויכוח הלגיטימי והמובן מזהמים חוגים מסוימים אשר ככלבי פבלוב ניזעקים למערכה כנגד המגזר הדתי בנינו כל אימת שמועלה נושא דתי ויהיה זה אשר יהיה. חבל כי נושא כה ערכי ניפרט לפרוטות פוליטיות קטנות ועלובות על ידי שרלטנים ומתיוונים בנינו העושים את שינאת המגזר החרדי והדתי קרדום לחפור בו את מאוויהם האפלים המקדשים במות בעל, כוכבים ומזלות בעוצמה משיחית נילעגת העולה מונים רבים על עוצמת האמונה הדתית.
לכל שבגר דיו, החכים ועבר תהפוכות החיים ברי הוא כי האל קיים גם קיים. אפשר ואיננו קוראים לו בשם זה, חלקנו מבכר לכנותוו "כח עליון" ואחרים בעלי אמונה דתית בוחרים לכנותו אלוקים. אלו גם אלה מתכוונים לאותה המהות דהיינו, מציאותו של כח העליון על בני התמותה המכוון את גורלנו ועתידנו האנושי. אנשי הדת מאמינים כי האל מכוון את מעשי היום יום שלנו. החילונים בנינו מאמינים בקיומו של הכח העליון אך מותירים השפעתו לנושאי איתני הטבע, מסלולי הכוכבים, בריאת העולם, בריאת העולמות, המפץ הגדול, קיום היקומים המקבילים.
אלו גם אלו מבינים בחוש חד כי אנו איננו היצירה האולטימטיבית של היקום, אנו באנו מעפר הכוכבים ואל העפר ואל הכוכבים נשוב בבוא הזמן. אנו אך אורחים זמניים כאן ביקום ואילו הכח העליון הוא כאן ובכל העולמות הגלויים והנסתרים מעינינו על מנת להשאר, רבות לאחר שמליוני דורות מבני מיננו יספו ויהפכו לאבק כוכבים.
קרוב לוודאי כי לעולם לא נרד לשורשו של ענין, מי או מה ברא את היקום, מי או מה ברא את היקומים המקבילים. מי או מה יש בידו את הכח להרים לארגן ולסדר, לתכן חוקים פיזיקלים אשר אפשר כי לעולם לא נעמוד על מורכבותם ופישרם.
לכן, יהירותם של מחוללי-עשתורת והבעל בנינו כי האל אינו קיים ואף בזוי עליהם מלמד יותר מכל על אפסותם שלהם ולא על נושא קיומו של האל. המתיוונים בנינו רואים עצמם כ"אני ואפסי עוד", אין בהם את קורטוב הצניעות ושפלות הרוח, הינם משוללים ספקנות טיבעית באשר לקיומם ומהותו. ההכרה כי קיימים מעליהם כוחות טבע ונפש אשר אין להם מושג ירוק בקיומם, קשה עליהם הר כגיגית.
האל נימצא בליבו של כל אדם בחלד בין אם מאמין הוא כי קיים או מארר מציאותו, הדבר אינו עומד לבחירתנו, הוא כפוי עלינו מעצם היווצרנו. עצם הוויתנו האנושית מלמדת על קיומו של ניצוץ אלוהי בלבנו. גם תהליך הווצרותנו, זו "הברירה הטיבעית", סביר כי לא היה מתקיים בדיוק כפי שאנו חווים אותו היום בלא "יד" מכוונת כלשהיא. קרא לכך חוקים ביו-פיזיקלים או אצבע אלוהים, אין הדבר חשוב, אך חשוב שנכיר כי מבחינה סטטיסטית גרידא קרוב לוודאי כי היינו ניראים פועלים ו"חושבים" כקרפדות למשל ולא כהומו-ספיאנס, זה האדם ההוגה, בלא תוכנה כוללת כלשהיא אי שם בחלד.
מפאת כי קיים הניצוץ האלוהי בלב כל אחד בנינו הרי שהקריאה "יזכור עם ישראל" כרוכה הדוקות בקריאה "יזכור האל" וההפך, זה אף זה חד הם ואין להפרידם. ולכן שלילת הנוסך "יזכור אלוהים" והעדפת "יזכור ישראל" מלמד על אפסותנו, יהירותנו. יזכור האלוהים פירושו יזכור עם ישראל הנושא בליבו את הניצוץ האלוהי מעצם קיומו האנושי ודרך הווצרותו ולכן הנוסך הרשמי חייב לשלב בין הזהויות: עם ישראל ואלוהי ישראל. גם אם יהיה הנוסך אך "יזכור אלוהים" ללא "יזכור ישראל" הרי שממילא פירושו אחד הוא, אנו, יצירי האל ניזכור כעם את בנינו ובנותינו שנפלו במערכות ישראל אך יותר מכל, למען זיכרם של הנופלים, ניזכור מי אנו, את ערכי הגותנו ומוסרנו, מאין באנו ולהיכן אנו הולכים כעם וכגזע אנושי.
אהרון רול
המחבר הינו יועץ אירגוני ודירקטור ניהול פרויקטים בכיר לחברות ואירגונים בענף המחשבים http://www.aaronroll.com http://www.global-report.net/aroll/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
