אוניברסיטת בן-גוריון בנגב הפכה משך השנים האחרונות קן צרעות למומרים אקדמאיים, שונאי ישראל, משמיציה והורסיה בעולם.
מרצים נוסח ניב גורדון ואייל ניר – מקומם מחוץ לאקדמיה הישראלית ציונית וכמובן מחוץ לאוניברסיטת בן-גוריון.
איפה הנוער הציוני, הסטודנטים באוניברסיטה והמרצים ששותקים ולא עושים מעשה.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הטלת חרם על מרצים ישראליים, בעקבותיהם גם על מוצרים ישראליים, לא באו לעולם רק מתוך שונאי ישראל הגויים אלא חמור מכך בתמיכה ובגיבוי של מרצים ישראלים, מאוניברסיטאות בארץ הממומנות בכסף ציבורי ומתרומות של יהדות העולם.
הכסף הזורם לאוניברסיטאות – עבור מחקרים עבור המרצים, כדי לקדם לפתח את המדע של המדינה, מגיע גם ביודעין למרצים אנטי ציוניים, שונאי ישראל ועם ישראל – הגרועים יותר מהמשת"פים שהיו לנו בשואה. שהרי אלה, חשבו וקיוו בנאיביות שלהם או בחושי ההישרדות החייתיים הקמאיים, שיוכלו להינצל מזרועות חיות האדם ואילו המרצים הנאורים שונאי ישראל – רוצים בהשמדתה המדעית והרוחנית של החברה בארץ.
ניב גורדון – מאוניברסיטת בן-גוריון, הוא מסית ומדיח בעל וותק בארץ ובעולם ולמרבה הפליאה, עדיין מקבל משכורת מכובדת מתקציב ציבורי למימון הסתה נגד המדינה.
רק בישראל – בדמוקרטיה "המשוגעת" שלנו יכולים להצביע על תופעות מעין אלו. מרצים סוררים, שונאי ישראל, שונאי העם היהודי בארצו – מקבלים שכר מהמדינה.
רק בישראל – יכולים חברי כנסת הערביים, דוגמת ח"כ חנין זועבי (בל"ד) – לשוט על "המרמרה" לעזה, לא לראות את פעילי החמאס עם נשק, להאשים את חיילי צה"ל בברוטאליות וירי במסכנים עם רצח בעיניים, ולחזור לכנסת, ללא תגובה הולמת ולהצהיר כי תשתתף במשט הנוסף.
אבל למה להאשים אותם – אם יש יהודים גרועים מהם. קחו מספר ציטטות מהמרצה ההזוי אייל ניר – מתוך הפייסבוק שלו: "המפעל הציוני הוא נבלה" – "ישראל ישוב שהוקם על מדינה ערבית", וכן "לשבור את המפרקת" לפעילי הימין, ועוד צימוקים מרים בנוסח זה.
להערכתי – מדובר במחלה אנטי ציונית סופנית שמקורה בתסביך אדיפוס אידיאולוגי, עת הוכש ע"י נחש צפע וקיבל עירוי דם מאנשי חמאס וחזבאללה.
אוי לנו שאלה בנינו מרצינו ופנינו בעולם האקדמאי החיצוני.
אבל כמו שהתגברנו ושרדנו את הפרעה, את המומרים באינקוויזיציה בספרד, את "הקאפויים" בשואה והמשת"פים העכשוויים בתוך ומתוך אזרחי ישראל, נתגבר על קומץ מרצים הזויים אלה.
אז אם אפשר לעשות "מרד הקוטג' " – אפשר ואפשר לעשות חרם אקדמי על המרצים הסוטים – על האידיאולוגים ההזויים האלה, עליהם ועל מקום עבודתם ופרנסתם. צריך רק לרצות ולהתארגן בהתאם.
ואם כל זה לא מספיק, להלן תזכורת קצרה וממצה מהעבר הקרוב והרחוק.
פרופ' שטרנהל – ממליץ לפלסטינאים, לתקוף את המתנחלים מעבר לקו הירוק ובמיוחד רצוי את הגברים עם הכיפות. אבל רוצחי הילדים, באיתמר, כנראה לא הבינו או לא שמעו טוב את דברי הפרופסור הנאור, פרשו את קריאתו לא נכון ורצחו ילדים קטנים בשנתם רק בשל היותם יהודים.
ועכשיו – תזכרו איפה נתקלתם במשוואה הזאת שיהודים נרצחו ונשרפו רק בשל היותם יהודים ובמיוחד עם זקן פאות וכיפות.
המשורר, מחזאי לאור, הבדרן גשש שיקה לוי, לא אוהבים ילדים עם פאות וממליצים לגזור אותם – תזכרו איפה שמעתם וראיתם את זה.
העיתונאי גדעון לוי – הסובל ממחלה פוליטית אידיאולוגית "סופנית", לאמור: מחלת הפלסטינאיים, שגישתו ומאמריו כלפי המתנחלים נטפו רעל והרס זה שנים, בגיבוי המטרייה של עיתון "הארץ", שמזמן עזב את ארץ ישראל ועבר להיות "ארץ אויב".
מר גדעון לוי – בהרצאה באירלנד, ליד דגלי פלסטין ברקע (אירלנד התומכת בטרור והטרוריסטים הפלסטינאים) – השמיץ את המדינה – הרקובה, המדכאת, המנותקת מהמציאות והמליץ על אישפוז מנהיגיה.
ובכן גדעון לוי צודק – מי שמנותק מהמציאות צריך לאשפז אותו ומהר. אבל הראשון שצריך לאשפזו זה גדעון לוי ותומכיו בארץ ובעולם, ואין ספק שבבוא היום שם ימצאו מנוחה ומזור לדעותיהם.
אבל מעל כולם, עמוס עוז – יקיר האליטות הספרותיות, יקיר השמאל הישראלי הנאור, שדעותיו והרצאותיו הן בסיס אידיאולוגי למר"צ או השמאל החדש ורבים רואים בו מעין "גורו" אידיאולוגי שמאלני מתקדם, פישל בגדול – וזה כואב וזה מרגיז.
עמוס עוז הצהיר שיקדיש את ספרו על "אהבה וחושך" – שתורגם לערבית לרוצח המורשע ע"י בית המשפט הישראלי מרואן ברגותי – המרצה 5 מאסרי עולם בכלא.
להזכיר לציבור הנאור – ולתומכי עמוס עוז, מרואן ברגותי, הואשם בסיוע, במימון ובמתן הוראות לרצוח יהודים משני צידי הקו הירוק. על פי המסמכים שהוצגו בבית המשפט, הוא מעורב ברצח 35 ישראלים, פיגועים וניסיונות וכן הוא עצמו הורשע ב-5 מקרי רצח בפיקודו והוראותיו ועל כך נידון למאסר עולם.
עמוס עוז – מקדיש לו את ספרו, תוך הבעת תקווה לראותו "חופשי בקרוב בשלום ובחופש".
ובכן, תחת מסווה תמים זה של תקווה לשלום, רצחו אנשיו של ברגותי, תומכיו, מעריציו, מתנגדיו, את ילדי איתמר ועוד ידם נטויה.
האם הסופר הדגול – חי במציאות מדומה, או אי-שם במדבר הפוליטי הפרטי שלו, או שמא "הצביעות", שמאחורי דעותיו ושאיפותיו ההזויות, לאור המציאות שלפנינו, הסיטה את דעתו ומחשבותיו.
רבותי! עד אנה הגענו ולאן עוד נגיע, אם אישים אלה ינהיגו וישפיעו על דעת הקהל ומה יקרה אם לא נגיב במהרה.
כאשר וועידת הפת'ח – שהיתה לפני כשנה בבית לחם, שבראשה אבו-מאזן – ועל מנהיגיה נמנה הרוצח ברגותי – הצהירו בקבלת החלטותיהם כי:
1. המאבק המזוין – ימשך.
2. לא נוותר על זכות השיבה.
3. ירושלים כולה – בירת פלסטין.
4. איחוד ושת"פ עם חמאס עזה, המבקש להשמיד את ישראל.
ועוד עשרות סעיפים ברוח זאת ומבלי לשנות את תוכן "האמנה הפלסטינית" – שיש בה קריאה להשמדת ישראל, אלה הם הפרטנרים המועדפים של מנהיגי ואישי השמאל, כל זאת על חשבון "הכיפות הסרוגות" וגוש אמונים – שהם לטענתם מטרה לגיטימית לרצח.
האם הם באמת תמימים, ישרי דרך, חולמים או שמא צבועים בעור נחש נוטפי ארס, אנטי ישראלים, אנטי ציונים, אנטי דתיים – המתירים בדעותיהם "דם יהודי", כפי שקרה לא אחת בהיסטוריה היהודית.
לדעתי – יש להוקיע ולהקיא את האלמנטים הזרים האלה מתוכנו.
אם ע"י חרם אקדמאי נגדי, אם ע"י התארגנות סטודנטים, שלא יאפשרו להם להרצות ולהופיע בהרצאות, כנסים ומקומות פומביים.
ליד החופש האקדמי – יש גם חופש לתורמים. להכות את האוניברסיטאות, המאפשרות למרצים אנטי ציוניים מובהקים בניתוק כספי התרומות.
להפיץ בין התורמים – את מאמריהם ודעותיהם של המרצים נוסח גורדון וניר, תומכיהם וממשיכי דרכם ולהפנות אצבע אקדמאית מאשימה לעבר נשיאי האוניברסיטאות שבהן מקננים "נחשי צפע", אנטי ציוניים אלה.
הערה: ראה בעניין זה גם את מאמרו של ד"ר חיים משגב באתר זה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
