פרשת "שלח-לך"
מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען..." (במדבר י"ג/ב').
"וראיתם אותו וזכרתם...ועשיתם אותם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו/לט).
פרשתנו פותחת ב"סיפור המרגלים", שנשלחו לתור את הארץ ולבדוק את טיבה, ומסתיימת ב"פרשת ציצית", בה אנו מוזהרים "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". בשתי הפרשיות מופיע הפועל "תור" - פעם בהוראת חיוב ופעם באיסור, ויש לתת את הדעת על כך.
הציצית עשויה משני סוגי חוטים, לבן ותכלת. לצבעים משמעויות מעניינות. ספר החינוך מדגיש כי הלבן משול לגוף, התכלת הוא הרוח. הנצי"ב מוולוז'ין מבהיר לנו משמעותם של הצבעים. בעם ישראל שני סוגי אנשים, איש הרוח ואיש המעשה. תורתנו המדגישה חשיבות חיי החברה ואחדות בין אנשים, שוללת את הקיטוב בין שני הטיפוסים. איש הרוח לא יצא ידי חובתו אם לא יקיים גם מצוות מעשיות, וכנגד - חשוב וראוי כי איש המעשה יקצה זמן לפיתוח כישרונותיו הרוחניים. לכן, איש המעשה - ה"לבן" - חייב לפתול עצמו בפתיל תכלת, ברוח, ואיש הרוח - ה"תכלת" - חייב להתפתל סביב החוטים הלבנים, להנמיך קומתו הרוחנית ולהקדיש זמן גם למעשה. השיתוף בין שבט זבולון לשבט יששכר, מסמל בעם ישראל את חיי האחדות. דגלו של יששכר, שלמד תורה, היה כחול. דגלו של זבולון, שדאג לפרנסה, היה לבן. בחיי השיתוף שלהם באו לידי ביטוי השילוב בין הדאגה לגוף ופיתוח הרוח.
נאמר ב"ציצית" "וראיתם אותו וזכרתם", ההחלטה הנובעת מהראיה צריכה להיות ממוקדת, שתי העיניים רואות מטרה אחת. קיים שילוב בין התכלת ללבן, ולא עין תכלת לחוד ועין לבנה לחוד. כאשר אין אחדות, כאשר כל אחד מתבצר בעמדתו שלו, התוצאה של הפרוד היא ראיה מוזרה. המרגלים לא היו תמימי דעים ב"תיור" שלהם ולא הבינו שעליהם לראות את המטרה המשותפת ולכן התמקדו חלקם בקשיים שבדרך וראייתם השתבשה: "...ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם" (י"ג/לג'). הם לא היו חדורי אמונה וביטחון והתמקדו בעצמם במקום להתמקד בראיה הכוללת ולכן, בעיני עצמם נראו כחגבים, איבדו את התקוה והסיקו שגם יושבי הארץ רואים אותם כך. ההתעסקות ב"אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" גורמת לחוסר אמונה ומובילה ליאוש.
עשרת המרגלים מפרטים את האיומים והסכנות שהם ראו בארץ. לעומתם, יהושע בן נון וכלב בן יפונה לא איבדו את התקוה כי היו חדורי אמונה ביכולתם בע"ה להצליח ולהתגבר על כל מכשול ותקלה, ולכן התיור שלהם בארץ היה בראיה שונה. הם הפיחו רוח ביטחון בעם וכלב קרא: "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". אם נהיה חדורי בטחון ואמונה, נצליח גם במצב עגום כזה לכבוש ולהתנחל בארץ. הראיה רואה מציאות אמיתית - האמונה משרה ביטחון עוצמה ומוטיבציה לנסות להתגבר ולנצח.
הרש"ר הירש מבהיר לנו עומק המלה "תור" - ולא תתורו. ההחלטה הסופית, המסקנה תלויה בראיה ובעיניים, במשאלות הלב. החושים מבחינים במציאות אמיתית אך השכל-המוח-החכמה, מהווים סיכום וגיבוש של הראיה, השמיעה ורחשי הלב. כאשר השכל משולב באמונה בצדקת הדרך, בתפיסת עולם, הבחירה במה להחליט שונה ממסקנה הנובעת רק מראיה, אף אם היא אמיתית, ותוביל להצלחה.
ד"ר יחיאל שרמן
חבר בעמותות "רוח טובה" "החוויה היהודית"מנהל קשרי חברה וקהילה ב"קמפוס מופת למדעים", כאחראי על מיזמים חינוכיים ,קשרי קהילה ומשימות לאומיות בפרוייקט "מצליח" -מצויינות לימודית חברתית, פר הנוער הודיות וקמפוס תו"מ לטכנולוגיה מנהל אתר "תורה" http://www.torah.in/he> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
