או: איך לברך לשנה טובה יותר
זה היה בטיול עם נכדי הצעיר, בארי בן השנתיים, בגן הציבורי היפה ליד ביתי. בארגז החול השתעשעה ילדה לבד, וכשראתה אותנו החליטה להפגין בפני נכדי את כישוריה. "תראו מה אני יכולה לעשות אפילו גם", אמרה שני (כך היא הודיעה לנו, זהו שמה) בת הארבע. היא טיפסה לראש מתקן השעשועים וגלשה ממנו במדרון הפלסטיק, כמעט בעמידה זקופה.
כך ראיתי מה שני בת הארבע "יכולה לעשות אפילו גם".
וכנראה בעקבות טשרניחובסקי, שקבע: "ובזכות קטני עולם, העולם קיים!" חלפו ועברו בראשי הרהורים ומחשבות על אמירה תמימה זו של שני בת הארבע.
ומחשבותי נדדו לראש השנה המתקרב. ואני יודע שנפגש חגיגיים ומחייכים ונלחץ ידיים, אף נתחבק ונברך: "לשנה טובה תכתבו ותחתמו", ובאמת נתכוון לזה.
כך עשינו גם בשנה שעברה ובזו שלפניה, ובאחרות שקדמו, כך ברכנו, ממש כך.
נו, ומה היה?
בארץ, בעולם; במישור המדיני, הביטחוני וגם בתחום הכלכלי. האם זה משקף מימוש השאיפה הטמונה בברכה לשנה טובה שנכתבת ונחתמת?
אז מה, נפסיק לברך? או אולי נשנה את הברכה?
אבל למה שנשנה? הלא בבראשית, פרק א' חוזר הכתוב שש פעמים, ומודיע: "וירא אלהים כי טוב"; ובפעם השביעית לסיכום נאמר: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" (בר' א', ל"א1). זאת אומרת, העולם בטוב נברא, כלומר יש בסיס לטוב; אז למה יש גם הרבה לא טוב?
לא יודע, כי מי אני שאוכל לומר משהו על פעלו של אלוהים, הלא כבר קהלת הזהירנו: "לא תדע את מעשה האלהים אשר יעשה את הכל" (קהלת יא, ה2).
אבל, שני בת הארבע אמרה שהיא יכולה לעשות אפילו גם...
אז נכון שאנו, בני אנוש, מוגבלים אבל אולי מותר להעלות השערה: ייתכן והיושב במרומים אינו מסתפק בברכות כלומר רק במילים הנאמרות אפילו בכנות ובכוונה רבה?
כי הנה, גם לגבי "האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב," נאמר שהוא חייב לעשות ממש: "נצר לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה: סור מרע ועשה טוב בקש שלום ורדפהו" (תהלים לד, יג-טו).
באופן אחר, מילים ללא מעשים אינן מחוללות מציאות (כן, אלהים ברא את העולם במאמר, אבל אנו רק בני אדם).
אבל, האם אני האדם הבודד יכול לעשות ולשנות משהו במציאות הכוללת, להפחית רע ומכוער?
את הכל וודאי לא, אבל אולי משהו?
רוצים דוגמה? הנה סיפור שאכן קרה.
בחודש אב השתא. היה חם, חם מאוד בנחל בוקק הנשפך לים המלח. קבוצת נערות, כנראה מתנועת בני-עקיבא, שכשכו בהנאה במים, צחקו בשמחה.
מסביב רבצו הרבה בקבוקי פלסטיק ריקים ממים כשהם מפוזרים על הסלעים ובנקיקים.
והנה הגיעה משפחה, אבא, אמא, שלוש בנות, בן וגם כלב. ביד האב הייתה שקית פלסטיק ריקה. כעבור שניות אחדות, התפזרו הילדים והאמא על הסלעים ובנקיקים ואספו את כל הבקבוקים הריקים, את כולם. הם חיפשו גם את הפקקים, כי אז האבא מעך כל בקבוק וסגרו בפקק, כך בנפח קטן הוא השליכו לשקית שהוא הביא עמו.
ונחל בוקק נותר רק עם הסלעים והנקיקים, והצמחייה המועטה, והמים הקרירים, והנערות המשתכשכות במים בשעשוע רב; וללא בקבוקי פלסטיק המושלכים כלאחר יד...
פרגנתי להם. ענתה לי האישה: "תראה, יש שני סוגי אנשים שמטיילים בארץ. כאלה שפשוט מתעלמים מהלכלוך, לא רואים אותו. אחרים רואים את הלכלוך רוטנים בזעם: 'איזה עם מלוכלך יש לנו, תראו איזה טינופת, ממש גועל נפש,' אומרים ו... ממשיכים לטייל ומשאירים את הטינופת ואת הגועל נפש ואת הלכלוך. אנחנו מנסים לשנות במשהו".
אכן אותה משפחה, כמו שני בת הארבע, עשתה אפילו גם...
ומזה אפשר ללמוד רבות כי את ההנחיה "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דב' ל', ט"ו). אפשר להבין גם שאין להאשים רק את המנהיגים ואת המנהלים ואת ראש העיר ואת התקשורת, בפגמים, ברע במכוער אשר במציאות.
אלא כל אחד וכל אחת, ממש לכל אחת ולכל אחד יש אחריות למעשים ולבחירה, וגם למציאות הקטנה שמסביב.
למשל, להרים בדל סיגריה או שארית מעטפת דואר (לא שלך!) במעלית, להשליך בקבוק ריק למיכל האיסוף, להגיד מילת תודה על שירות רגיל, להוסיף משהו קטן למיכל האיסוף לנזקקים בפתח ההיפר הגדול והגדוש כל טוב, לחייך לאנשים סתם ללא סיבה. ואפשר
להוסיף עוד דוגמאות רבות...
לא, לא להתעלם מהרע ומהלכלוך, גם לא מהשנאה. כי יש רע ולכלוך ושנאה בעולם, ואדם אופטימי צריך להיות גם מציאותי.
אבל אפשר לעשות משהו כדי להרבות, אפילו במעט שבמעט, את הטוב, את הנעים גם את האהבה.
וזה חשוב דווקא כשלא רואים אותך ויכולים לשבח: איזה יופי, כל הכבוד! כן, כשהינך לבד ואף אחד לא רואה ואף אחד לא ישבח (גם לא יגנה), רק אתה, רק את עם עצמך. וזאת הרי למדנו מן הנסיך הקטן: "הכוכבים יפים, כי יש פרח אחד סמוי מן העין... העיקר סמוי מן העין".
אולי אני תמים, אבל נראה לי שאם בנוסף לברכות החמות והכנות שלנו זה לזה, כל אחד גם יחליט לעשות משהו קטן. לא כל יום, גם לא בכל שבוע, אבל להחליט לעשות, מדי פעם כאשר זה אפשרי.
נראה לי שגם לברכות שלנו, לפחות לחלקן, יהיה סיכוי רב יותר להתגשם. ואז באמת, תהיה שנה יותר טובה מזו שחלפה.
כי כמו שני בת הארבע, אם רק נרצה גם אנו נוכל לעשות אפילו גם...
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
