שבעות בחג השבעות? 

שבעות בחג השבעות? / מוטי לקסמן, תשע"א

זה נעים מאוד כאשר הבטחה שנאמרה לך אכן מתקיימת, אם לא כלשונה, אז לפחות ברובה. אי- קיום הבטחה מעורר אכזבה, וזה מביא אותנו, לא פעם, לתהות בעת שמיעת הבטחה אם לא צריך לבקש גם אמירה נוספת שיש בה התחייבות מפורשת לקיום ההבטחה. נראה לנו שלא נגזים אם נאמר שמילוי הבטחות הוא אחד מהיסודות החשובים בביסוס יחסים טובים בין בני אדם..

אבל מה עניין קיום הבטחות לחג השבעות?

הרי שמו של חג השבעות בא לו מהתורה: "שבעה שבעת תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר שבעה שבעות. ועשית חג שבעות לה' אלהיך" [1]. כלומר, השם שבעות מקורו בשבעת השבועות של ספירת העומר, שאנו סופרים מחג הפסח ועד ו' בסיוון, הוא היום החמישים.

אבל יש הסבורים כי שמו של החג אינו חג השבעות בלבד [מלשון שבע ושבוע] כי אם גם חג השבעות [מלשון שבועה: הבטחה שיש בה התחייבות קדושה שהדברים הנאמרים הם אמת לאמיתה] [2].

אלה הסבורים כך מציינים שתי שבועות הקשורות לחג השבעות [=מועד מתן תורה].

א. "ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" [3]: כך מתחייבים בני ישראל בעת קבלת התורה למרגלות הר סיני.

ב. "כי עם קדוש אתה לה' אלהיך ובך בחר ה' להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על פני האדמה" [4]. בעלי גישה זו רואים בפסוק זה התחייבות מפורשת של האלוהים לעם ישראל שרק הוא הינו העם הנבחר מכל העמים [5].

איני יודע באיזו מידה אכן ממומשות שתי ההבטחות-השבועתיות האלה [6], אבל בהקשר לחג השבועות, במגילת רות מתוארות שתי שבועות אחרות, שאכן ממומשות ושכר מימושן היה מכובד ביותר.

להבהרת הנושא נקדים דיון קצר לזיהוי הבטחה-שבועתית במקרא. לדעתנו, אחד האפיונים הבסיסיים להבטחה-שבועתית הוא באזכור שם ה' בהקשר להבטחה המבוטאת. למשל: "וישבע לה שאול בה' לאמר חי ה' אם יקרך עון בדבר הזה" [7]; "כה יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע ה' לדוד כי כן אעשה לו" [8].

גם במגילת רות, בה קוראים בהנאה, בחג השבועות, מתוארות שתי הבטחות-שבועתיות כאלה.

ההבטחה השבועתית האחת מבוטאת מפי רות, כך היא מבהירה את עמדתה החד-משמעית - היא לא תיטוש את נעמי לנפשה: "ותאמר רות אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין עמך עמי ואלהיך אלהי: באשר תמותי אמות ושם אקבר כה יעשה ה' לי וכה יסיף כי המות יפריד ביני ובינך" [9].

ההבטחה-השבועתית השנייה מבוטאת, בלילה הרומנטי, שמתנהל ביוזמת רות על-פי הדרכת נעמי [10] –  מפי בעז [11] המבטיח לרות שהוא יישא אותה לאישה אם הגואל הראשון לא יגאל אותה: "ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל, ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי ה', שכבי עד הבקר" [12].

אכן, רות גם בעז מצהירים הבטחות-שבועתיות, שניהם מקיימים את אשר הבטיחו [13].

שתי הבטחות-שבועתיות אלה משקפות חסד ששרוי במגילת רות.

מי יודע? אולי החסד שמשתקף בהבטחות-השבועתיות של רות ובעז, היה אחד המניעים המרכזיים בזכייה בגמול המתואר - הבן הנולד לרות ולבעז "שמו עובד הוא אבי ישי אבי דוד" [14].

אכן, אין שום ערובה לכך שקיום של הבטחה או שבועה כלשהי יביא שכר כל-כך מיוחס כמו להיות הגזע ממנו ינבוט בית מלוכה.

אבל, חסד וקיום הבטחה הם אבני יסוד בחיי בני אדם, כאמור לעיל, גם ללא ציפייה לגמול מלכותי או כל גמול אחר [15].

נראה לנו, שבאופן זה, גם בחג השבועות נחוש תקווה גם שמחה.

האם זה מוגזם לצפות זאת גם ממנהיגי הדור?

<><><> 

הבהרות ומראה מקום

[1] שמות לד, ט–י.

[2] "התחייבות קדושה שדבריו שהוא אומר עתה הם אמת", כנעני, י, אוצר הלשון העברית כרך 17, גבעתיים תשמ"ז, עמ' 5635.

[3] שמות כד, ז.

[4] דברים יד, ב.

[5] עפ"י לאו, י"מ, יהדות הלכה למעשה, גבעתיים–רמת-גן 1978, עמ' 299.

[6] זה נושא לדיון אחר.

[7] שמ"א כח, י.

[8] שמ"ב ג, ט.

[9] רות א, טז–יז.

[10] רות ג, א–יג.

[11] "ולנעמי מודע לאישה, איש גבור חיל ממשפחת אלימלך, ושמו בעז" (רות ב, א).

[12] רות ג, יג.

[13] רות: "ותשב נעמי ורות המואביה כלתה עמה השבה משדי מואב והמה באו בית לחם בתחלת קציר שערים" (רות א, כב); גם בעז: רות ד, א–יא

[14] רות ד, יז.

[15] רות גם בעז, לא ציפו לגמול כלשהו בעת שהבטיחו בשבועה.