פרשת האזינו: שירה ותקווה לשנה טובה 

פרשת האזינו: שירה ותקווה לשנה טובה / מוטי לקסמן
"האזינו השמים ואדברה
ותשמע הארץ אמרי פי" (דבר' לב, א).
פתיחה מרשימה ביותר המזמנת את העולם, "השמים והארץ", לשמוע ולהאזין.
זו היא הפתיחה לפרשת השבוע, פרשת "האזינו". פרשה אשר כמעט חותמת את חומש דברים, את התורה כולה וגם את חייו של משה (יש עוד פרשה אחת פרשת "וזאת הברכה").
פרשה זו נקראת תמיד בשבת שלאחר ראש השנה, ולעיתים גם לאחר יום הכיפורים. הואיל והקריאה החלקית בפרשת שבוע מתחילה בתפילת מנחה של יום שבת, נמשכת בתפילות שחרית של יום שני ויום חמישי (1) ונקראת במלואה בתפילת שחרית של יום שבת, הרי השנה פרשת השבוע "חובקת" את הימים האחרונים של תשס"ז ואת הימים הראשונים של תשס"ח.
מעין עת קישור בין העבר, החולף למתחדש, לעתיד, כאילו אמרנו בין הזמנים.
אכן, עת שמתאים לה פתיחה מיוחדת ביותר.
איך מבינים פתיחה זו?
יונתן מעלה את הבדל הניסוח בין פתיחה זו לדברי הנביא ישעיהו (2). הנביא מחליף בין השמים והארץ לגבי ההאזנה והשמיעה. יונתן מקשר זאת לימיו האחרונים של משה: "והיה כאשר הגיע ק?צו של משה נביא להאסף מ?תוך העולם, אמר בל?בו: אינני מעיד בעם הזה עדים שטועמים טעם מיתה בעולם הזה הנני מעיד בהם עדים שלא טועמים מיתה בעולם הזה, אך סופם לה?תחדש? לעולם שיבוא ישעיה הנביא כאשר היה מ?תנבא באסיפותם של יש?ראל נתן שמיעה לשמים והאזנה לארץ מ?ן ב?גלל שהיה קרוב לארץ ורחוק מ?ן השמים אך משה הנביא כאשר היה מ?תנבא באסיפותם של יש?ראל נתן שמיעה לארץ והאזנה לשמים מ?ן ב?גלל שהיה קרוב לשמים ורחוק מ?ן הארץ שכך כתוב "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי" (דבר' לב, א).
רש"י, רשב"ם וגם רמב"ן מבינים בקריאה לשמים ולארץ כציון עדי-עולם לברית בין העם לאלוהים שמהם תבוא ברכה אם בני ישראל יקיימו את הברית, וצרות ופגע אם בני ישראל לא ימלאו את הברית.
ראב"ע מקבל זאת אך מוסיף: " וכבר רמזתי לך, על נשמת האדם שהיא אמצעית בין הגבוהים לשפלים" (ראב"ע לאתר).
אבל ל?מ?ה עדים השמים והארץ, או במלים אחרות מהם "אמרי פי"?
ובכן הם כוללים שבח לה' (3) ואזהרה לעם שאם יסטה מן הברית ה' יפגע בו (4).
דברים אלה מזכירים לנו את הפרקים האחרונים בהם פורטו תנאי הברית, והתוצאות בהתאם.
עם-זאת, אין זו חזרה ותו לא, אלא יש בה חידוש.
כבר בחלק האחרון של הפרשה הקודמת, פרשת "וילך" נמסר לנו "ועתה כתבו לכם את השירה ה?ז??את ו?ל?מ??ד?ה? א?ת ב??נ?י י?ש??ר?א?ל ש??ימ?ה? ב??פ?יה?ם" (דבר לא, יט). משה אכן פועל כך: (כב) ויכתב משה את השירה הזאת ביום ההוא וילמדה את בני ישראל [...] וידבר משה באזני כל קהל ישראל את דברי השירה הזאת עד תמם" (שם כב, ל).
יתר על-כן, השירה היא העדות גם לאלוהים לא להחמיר יתר על המידה בדין הסוטים: "שימה בפיהם למען תהיה לי הש?ירה הזאת לעד בבני ישראל: כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבתיו זבת חלב ודבש ואכל ושבע ודשן ופנה אל אלהים אחרים ועבדום ונאצוני והפר את בריתי:
והיה כי תמצאן אתו רעות רבות וצרות וענתה הש?ירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו כי ידעתי את יצרו אשר הוא עש?ה היום בטרם אביאנו אל הארץ אשר נשבעתי" (שם, יט?כא).
ואכן, בסיום דבריו של משה בפרק לב שוב חוזר נוסח השירה: "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם" (דבר' לב, מד).
האם יש קשר בין המעמד בו מסיים משה את תפקידו ואת חייו לבין השירה?
איני יודע מה הייתה כוונת הסופר המקראי, אבל אני מוצא בכך ציון מתאים ביותר.
זה מזכיר לי את שירה של נעמי שמר "לשיר זה כמו להיות ירדן":
"אתה מתחיל למעלה בצפון
צונן צעיר שוצף ומתחצף
אתה שומע ציפורים בסבך
וכל אחת מהן
ציפור גן עדן"
...
סופך
לגווע כמו ירדן
להיאסף לאט אל ים המוות
במקום הנמוך ביותר בעולם
אבל
מראש הרי השלג
בהמולה גדולה צוהלת
אחריך
שיריך מפכים להם".
משה, בחומש דברים סוקר את התפתחות השבטים לעם, את מהלך תפקודו כמנהיג כריזמטי ונועז המגיע לסוף דרכו.
אבל, אין זו סוף הדרך.
משה גופו אינו נכנס לארץ המובטחת אבל דבריו ומורשתו הרוחנית זורמים ומפכים הלאה.
"ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו וישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה' את משה" (דבר' לד, ט).
אכן, "בהמולה גדולה צוהלת / אחריך / שיריך מפכים להם".
ולשירה, לשירה שנושאת ברכה ואמונה ותקווה משנה משמעות לשבוע זה שתחילתו סוף שנת תשס"ז וסופו תחילת שנת תשס"ח.
אכן, "אילו כל האוהבים תלו בכוכבים / בלילה זה את מבטם ?
קמו לעינינו, ממצולות שירינו, / כל האגדות כולן..." (5)
אהבה, חלומות, שירה ואמונה יעלו גם לנו את "כל האגדות כולן".
אז, בואו, בלי היסוס
נשיר באמונה ובאהבה
בקול עז ומכל הלב
לטוב וליפה לכל,
בסדר?
ושתהיה שנה טובה.

הערות
(1) לא השנה, כי יום חמישי הוא היום הראשון לשנת תשס"ח בו נקרא פרק כא מחומש בראשית, סיפור הולדת יצחק.
(2) "שמעו שמים והאזיני ארץ" (ישע' א, ב).
(3) למשל: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו: הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דבר' לב, ג?ד).
(4) "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו" (שם, לה).
(5) יוסי גמזו,"אילו כל האוהבים".
חושב, קורא, כותב, מרצה בתחומי חינוך, מקרא ויהדות, חברה וערכים

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי