ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) - - שרון פישמן, עו"ד / eli-doron@taxlawyers.co.il
בע"א 1325/02 אריה דגן ואח' נ' פקיד שומה אילת , מדובר בחברה נישומה בשם אמדר לפיתוח עירוני בע"מ, אשר נוהלה ונשלטה ע"י הנישום - אריה דגן (הערעור הוגש על ידי החברה והנישום כאחד). לחברה הוצאו שומות מס הכנסה לשנים 1988-1992 שעליהן נסב הערעור.
לגבי שנות המס האמורות, למעט 1992, ראה פקיד השומה בחברה "חברה משפחתית" ובנישום כ- "נישום" (המייצג) כמשמעותם בפקודת מ"ה.
שומות הכנסות המערער נעשו מכוח הסמכות הקבועה בסעיף 147(א) לפקודה. שומות החברה לשאר השנים נקבעו בצווים "רגילים" מכח סעיף 152 (ב).
בבימ"ש המחוזי ערערו הן החברה והן הנישום על השומות והעלו מספר טענות: ראשית, כי השומות מכוח סע' 147 (א) הוצאו בחוסר סמכות הואיל וחתם עליהן פקיד השומה, ולא הנציב או מי שהוסמך על ידו כנראש על פי הוראות הפקודה; שנית, כי בשנת המס 1993, בעת שהגישה המערערת דו"חותיה לשנים 1988 עד 1992, היא הודיעה לפקיד שומה כי אין בכוונתה להיות עוד חברה משפחתית, ופ"ש דחה בקשתה זו בטענה כי מועד הבקשה צריך היה להיות מועד הגשת הדוחות על פי החוק, קרי אפריל של כל שנה לאחר שנת המס הרלוונטית, ולא מועד הגשתם בפועל, בענייננו - באיחור ניכר כאמור.
המערערים טענו כי הפרשנות שנתן פקיד השומה להוראות החוק היתה שגויה וכי כוונת החוק היתה כי ההודעה צריכה להינתן במועד בו הוגשו הדו"חות בפועל,אף אם הוגשו שלא במועד. שלישית, טענו הנישום והחברה, הצווים שהוציא המשיב לפי סע' 152 (ב) יצאו בסוף 1998, קרי לאחר שכבר הוגשו כל דוחות הנישום.
לפיכך, נטען, הפכה השומה העצמית שערך הנישום עצמו ונכללה במסגרת הדו"ח שהגיש, לשומה חלוטה ולפקיד השומה לא היתה עוד סמכות להוציא שומות, וזאת אף לאור הוראות סעיף 145 (א) 2 לפקודה.
רוב טענותיהם של המערערים נדחו את ידי בית המשפט המחוזי ומשום כך הוגש הערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דן בטענות השונות וקבע כי לעניין סעיף 147 (א) לפקודה, אין בעצם חתימת פ"ש ולא הנציב כדי לפסול את השומה עקב פרט טכני זה , הואיל ומי שהחליט בשומה היה הנציב, ופ"ש היווה רק את הגורם החותם, מה שלא פוגע במהותה של השומה, אשר הנה כדין.
לעניין מועד בקשת המערערת שלא להיחשב עוד חברה משפחתית קבע בית המשפט כי צדק המשיב בכך שסבר כי המועד למתן ההודעה דנן הנו מועד הגשת הדוח על פי חוק. המועד להגשת דוח על פי סע' 131 לפקודה נקבע בסעיף 132 על פיו הדוח יימסר לא יאוחר מ- 30 באפריל בשנה לאחר שנת המס בגינה מוגש הדו"ח. כמובן שאין מטרת המחוקק להעניק הטבה למי שלא הגיש הדוח במועד ולאפשר לו הודעה מאוחרת לפקיד השומה על כך שהחליט שלא להיחשב כחברה משפחתית.
פרשנות כזו, כך נקבע, אף משרתת את תכלית הסעיף אשר מטרתו לאפשר לפ"ש לדעת בכל שנה מהו מצב החברה הנישומה על מנת שיוכל לשומה שומת אמת.
לעניין טענת המערערים בדבר הוצאת השומות לאחר המועדים הקבועים בחוק, נקבע ע"י כבוד בימ"ש העליון כי דו"חותיו של המערער בשנים הרלוונטיות כלל לא כללו את הכנסתו המיוחסת לו מתוקף היותו "נישום" (קרי - הנישום המייצג את החברה המשפחתית).
על דו"חות חסרים אלו לא החל מירוץ ההתיישנות שכן היו אלו דו"חות "סתמיים" אשר לא אפשרו לפקיד השומה לבקר את השומה לשום את הכנסות הנישום לשנות המס האמורות, לא פקעה.
רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל), 52522
טל': 6127446-03, פקס: 6127449-03
חיפה: שד' המגינים 58, 33264
טל': 8526693-04, פקס: 8555976-04
טבריה: רח' הירדן 100א' ת.ד. 1902, 14200
טל': 6717201-04, פקס: 6717203-04
רומניה: רח' דומינטה אנסטסיה 10/2 בוקרשט, רומניה.
http://www.adviser.co.il
לשאלות לגבי המאמרים, נא שלחו שאלותיכם למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
