על גיל שנתיים (שאינו חייב להיות נורא) - מאמר ראשון
הורים רבים מנסים להבין ורוצים מידע לגבי גיל שנתיים.
כדאי לדעת, כי העקרונות לגידול פעוט בן שנתיים הם עקרונות להורות נכונה גם להמשך ההתפתחות ולכן ידע זה הינו ידע חיוני.
גיל שנתיים קיבל את השם הנורא: 'גיל שנתיים הנורא'. אבל, האם הוא צריך להיות כל כך נורא? יש קושי רב בהורות לפעוטות בני שנתיים. כמעט כל ההורים חשים בלבול מול הפעוט/ה שהתחיל להתנגד, להתרחק ולבלבל אותם.
רוצים דוגמא לקושי? ראיתי לאחרונה אב שבנו בן השנתיים ביקש את ידו. לא, הוא לא הציע לו נישואין, הוא פשוט נורא רצה שהיד תלווה אותו לטרקטור האהוב שלו. כשראה שהיד של האב איננה פריט לגו והיא מחוברת היטב (לעת עתה) הוא החל לייבב קלות. האב נראה אובד עצות- מה עליו לעשות כעת? אולי הפעוט צריך ללמוד שלאבא יש לא רק יד משלו, אלא גם רצונות משלו? אולי כך ילמד הפעוט לכבד ולהכיר בזולת? או אולי על האב להתלוות לבנו כי חשוב יותר שידע שאבא שלו אוהב אותו ומוכן לוותר למענו על עיסוקיו החשובים? זו רק דוגמא אחת לאתגרים שגיל שנתיים (שכמובן לא מתחיל בדיוק ביום הולדת שנתיים) מציב להורים.
לשם כך, מוצג לפניכם מדריך קצר לגבי שאלות נפוצות על גיל שנתיים, גיל שאינו חייב להיות נורא. זהו מאמר ראשון בנושא זה.
נתחיל בשאלה אחת קטנה שהיא בעצם השאלה הגדולה מכולם: האם רק נדמה לנו שזה קשה, או שזה באמת? זה אכן קשה, זה באמת כך! זהו גיל שבו ישנה התפתחות משמעותית. לא צריך לחכות לגיל ההתבגרות כי חלק מתהליך ההתבגרות מתחיל כבר בגיל שנתיים. זהו הגיל בו התינוק שלנו כבר לא כל כך תינוק. הוא מפלס את דרכו לעצמאות ועושה זאת עם כל הפטישים והזיקוקים שהוא מצליח למצוא בדרך. זה בא לידי ביטוי במטוריקה, בדיבור, בחשיבה, בהתנהגות ועוד. הקשר שלו איתנו, ההורים, הוא חדר החזרות שלו ואנחנו צריכים להיות נוכחים בצורה רגישה המשלבת גבולות: להיות לרגעים המאמנים, השותפים, לרגעים שק החבטות המכיל, ברגעים אחרים להציב גבולות מבלי לרמוס וכמובן, להיות קהל המעריצים המושבעים.
אכן, משימה קשה.נענה על השאלה: מה עושים עם הבכי הבלתי פוסק? או במילים אחרות: "הוא בוכה מכל דבר, איפה טעינו?"
פעוטות בגיל שנתיים סוערים ובוכים הרבה. כיצד ההורים אמורים להגיב לבכי? האם לחשל אותו ולתת לו להתמודד, או שאולי הוא עוד קטן וכדאי לעזור לו? כדי לענות על השאלות, חשוב להבין תחילה את מקור המצוקה של גיל שנתיים.
אני שיכור ולא מיין
הפעוט מתלהב מאוד מיכולותיו המתפתחות, ואפשר לומר שהוא כבר מספר חודשים 'שיכור' מתחושת העצמאות החדשה . הוא מסוגל לזוז, לחקור את הסביבה, לבטא את עצמו, לקחת דברים ואפילו לסרב כדי לבטא את רצונותיו ולתרגל את כוחו. בכדי להבין את גודל האושר שההתפתחויות החדשות גורמות לפעוט, נחזור לרגע לתקופת הינקות, כלומר לשנה הראשונה לחיים. התינוק השנה הראשונה, למעשה, מוגבל למדי. נסו לדמיין לרגע מהי התחושה להיות כלואים בסל-קל למשך שנה. זיכרו שהתינוק בשנה הראשונה תלוי בהוריו משום שאיננו נייד, הוא מעורסל שעות רבות ומתקשה ליזום תנועה משמעותית. אם נחזור לרגע לחווית הסל-קל: מתחיל לשעמם ולתסכל מעט, אחרי שנה, הא?כעת, דמיינו, שלאחר שנה וחצי שאתם כלואים, פותחים לכם את החגורה הלוחצת. כיצד הייתם חשים? דמיינו שאתם קמים ומתחילים לחוש את החופש ואת אינסוף האפשרויות, האם לא הייתם מתרגשים מכך? בדיוק באופן הזה, הפעוט חש אושר גדול על שכבש את העולם. זו חוויה של כל-יכולות מבחינתו. הפעוט רוצה 'לבלוע' את העולם.
ילד קטן בעולם גדול וקשה
אולם, החוויה המרגשת החדשה פוגשת גם מחסומים חדשים- הפעוט מגלה שברגעים מסויימים הוא למעשה ילד די קטן בעולם גדול. זהו עולם שיכול להיות גם מפחיד וקשה להתמודדות עבורו. הפעוט בן השנתיים לא באמת מסוגל להסתדר לבדו ולנהל את העולם, למרות שהיה בטוח עד לפני מספר חודשים שהוא יצליח במשימה.
אפשר להבין כעת מה גודל התסכול למי שחש שלפני רגע כבש את העולם ואילו כעת במקום זאת, הוא מרטיב ועושה קקי בטעות במכנסיו. הפעוט פוגש תסכולים רבים – הוא איננו מצליח לפתוח את הבקבוק, או להגיע למוצץ וכל אלו ממלאים פעמים רבות את גרונו ביבבות עסיסיות.
רגעי הבכי מביעים לא רק תסכול, אלו גם הכרה חוזרת בתלות בהורה, ובכך שהעצמאות המוחלטת הינה אשליה. אלו רגעים כואבים, אולם יש בהם פוטנציאל לגדילה וצמיחה נפשית. הפעוט ילמד בהדרגה מהם גבולות היכולת שלו.
הבכי מלמד שההתפתחות תקינה בגיל שנתיים
התשובה המתבקשת להורים שלא מבינים מדוע הפעוט עצוב, בוכה ומתסוכל הינה ש"לא טעיתם בדרך הגידול שלכם". להפך- הצלחתם לגדל ילד המחפש להיות עצמאי ומבכה את העובדה שאיננו מסוגל לנהל את העולם לפי רצונותיו". האם זה איננו תיאור של אדם בריא בנפשו?
אוקי, אתם בוודאי שואלים כעת - כיצד לנהוג עם הבכי?
אנחנו, הפסיכולוגים מאמינים, שהבנה של הסיבות לבכי והבנה של הצרכים ההתפתחותיים של הילדים, מנחה פעמים רבות כיצד לנהוג. במקרה זה, של גיל שנתיים, חשוב להבין שהצורך ההתפתחותי של הילד הינו להיות עצוב. במקרים מסויימים מסיבה זו הוא יזדקק לכם כמנחמים, פעמים אחרות כשומרים על ידי גבול ופעמים אחרות הוא יסתדר לבדו. קבלו את הבלבול של הפעוט, קבלו את הרגשות הסותרים וקבלו את הבכי שלו. ואם אתם לא יודעים כיצד לנהוג – תתיעצו.
המאמר הבא הבא נעסוק בבלבול שהפעוט חש ויוצר סביבו והנושא יהיה זה: "הוא מבלבל אותי- מה עושים?".
אביב נוף,
פסיכולוג קליני,
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
