טהרת המשפחה מביאה לחיזוק וחידוש הקשר והמשיכה בזוגיות
"תדע לך שבכל חודש וחודש האישה מתחדשת וטובלת וחוזרת לבעלה, והיא חביבה עליו כיום החופה, כשם שהלבנה מתחדשת בכל ראש חודש..." [אור זרוע].
ההבדל בין נשים לגברים מקביל להבדל בין כוהנים לישראלים - הכוהנים רגישים יותר לטומאה כיון שנדרשת מהם קירבה יתרה אל הקודש. נמצאנו למדים כי הנשים הן הכוהנות של החיים. בקשר גופני בין איש לאישה, הגורם החשוב ביותר לפי התורה הוא -טהרת גופה של האישה. איש ואישה אשר מקיימים קשר גופני, כאשר האישה אינה טהורה - עוברים על איסור כרת.
נידה *היא פרק הזמן אשר בו, לפי ההלכה, אישה נעשית טמאה כתוצאה מדם הווסת שלה. המשמעות ההלכתית היא :שהאישה אסורה בקיום יחסי אישות עם בעלה ,עד שתיטהר בטבילה במקווה. האיסור על חיי האישות של הזוג מתחיל בתהליך המתרחש בגופה של האישה, והחזרה של בני הזוג היא שיאו של תהליך ההתבוננות של האישה בגופה, בשבעת ימי הספירה ובטבילה.
הטומאה ביהדות קשורה למוות. המת עצמו הוא "אבי אבות הטומאה", וכל דבר מטמא קשור במוות או בהפסד של חיים. הקדושה, לעומת זאת, קשורה לחיים, וכל דבר המרבה את החיים ואת החיות הוא קדוש. בגוף האישה מתפתחת בכל חודש האפשרות של יצירת חיים, ומשמעותו של דם הווסת היא שהאפשרות הזו לא מומשה, הביצית לא הופרתה, וחיים חדשים לא ייווצרו בחודש זה. טומאת נדה, אם כן, אינה נובעת מטאבו פרימיטיבי, מפחד, אלא מתוך ההכרה שביציאת הווסת יש היבט של הפסד חיים.
הטומאה והקדושה מנוגדות זו לזו, ולכן דווקא במקום בו שורה קדושה, יש להיזהר מן הטומאה זהירות יתרה. התפיסה כי דם הווסת מטמא כוללת את ההנחה כי בשאר ימי החודש - תהליך יצירת החיים בגופה של האישה הוא קדוש.
בזמן הוסת של האישה או הפרשה של טיפת דם מאיבר האישה, אסור לבעל ולאישה לקיים יחסי אישות[יחסי מין]. האיסור חל גם על התנהגות של חיבה קירבה ונגיעה. ריחוק זה שבין האישה לבעלה נקראת האישה בשם נידה, כלומר "מרוחקת". כמאמר הנביא: "על כן לנידה הייתה" [איכה].
לתקופת ההרחקה בין בני הזוג ישנה גם חשיבות פסיכולוגית: ההנחה כי הקשר הוא דבר המובן מאליו בנישואין, ואיבוד ההתרגשות והחידוש שהיו בו בתחילה. תקופת ההרחקה -יוצרת תחושה שה'ביחד', הזמן בו מגיעה ההזדמנות ליצור חיים מחודשים, הוא דבר שיש לזכות בו. לפיכך, הקשר הגופני הוא אירוע מיוחד ומשמעותי שיש לנו להודות עליו בכל יום ויום.
כשהדם פוסק, על האישה לבדוק אם היא נקייה לגמרי מכל שארית דם. בדיקה זו נקראת בפי חכמים "בדיקת הפסק טהרה".מאותו רגע שהבדיקה הייתה נקייה כהלכה, עליה ללבוש לבנים נקיים בצבע לבן ולהציע כלי מיטה לבנים במיטתה.
אחרי בדיקת הפסק טהרה, חייבת האישה – החל ממחרת, לבדוק את עצמה במשך שבעה ימים רצופים, פעמיים ביום. פעם בבוקר ופעם אחרי הצהרים לפני השקיעה. שבעה ימים אלה נקראים בפי חכמים "שבעה נקיים".
ספירת העומר, המצווה למנות את שבעת השבועות שבין חג הפסח לחג השבועות, היא מצווה מיוחדת. בקבלה נחשבים ימים אלו כימים של התכוונות רוחנית לקראת המפגש הייחודי בין עם ישראל והקב"ה, מפגש המתרחש בחג השבועות, זמן מתן תורה. הזוהר הקודש,משווה מצווה זו לספירת שבעת ימים על ידי האישה מהפסקת דם הווסת עד הטבילה במקווה. כשם שבספירת העומר אנו מתכוננים למפגש עם הקב"ה, כך מתכוננים בני הזוג לקראת התחדשות המגע האינטימי ביניהם, ומפנים את מודעותם למשמעותו הרוחנית.
המעבר בין הטומאה והטהרה נעשה באמצעות הטבילה במי המקווה. הטהרה דווקא על ידי מים נובעת ממשמעותם הרוחנית: בתנ"ך רואים כי למים תפקיד מרכזי בלידת העולם - בסיפורי הבריאה וגן עדן, ובחידוש העולם - בתיאורי אחרית הימים. הטובלת נכנסת לתוך המים, מקור כל החיים, ו"נעלמת" בגופם חסר הצורה. יש מקורות הרואים את המקווה כרחם של עשה,ועלייתה מהמים מסמלת את חידוש חייה שלה, לידתה המחודשת.
בשעת הטבילה צריכה האישה להימצא כולה בבת אחת בתוך המים. אסור שאפילו שערה אחת תישאר בחוץ. בעודה נמצאת בתוך המים מברכת הטובלת את ברכת הטבילה: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על הטבילה". אחרי הברכה נוהגות הנשים לטבול פעם שנייה וכן ראוי לעשות.
בנוסף לקדושת החיבור בין איש ואישה, הנובעת מהיכולת ליצור חיים חדשים, ישנה קדושה גם בעצם יחסי הקירבה ביניהם. קדושה זו מתבטאת גם בכך שלמילים 'אהבה' ו'אחד' יש את אותו ערך מספרי [13], כלומר - אהבה היא הכיסופים להיות 'אחד' עם הזולת, וכדברי הפסוק "...ודבק באשתו והיו לבשר אחד" [בראשית ].ושני בני אדם ההופכים 'לבשר אחד', רגשית וגופנית - יש בהם קדושה.
בספרות הקבלה יצירת ה'אחד' שבין האיש והאישה נחשבת לביטוי, בזעיר אנפין, של גילוי ה'אחד' שבתוך הקוסמוס כולו, ואפילו בתוך האלוקות. התלמוד מלמד איך רעיון זה עולה מהמילים 'איש' ו'אשה' [סוטה]: לשתי מילים אלו שותפות האותיות אל"ף ושי"ן. אבל לאיש יש גם אות יו"ד, ולאישה - אות ה"א, בחיבור של היו"ד של האיש והה"א של האישה הושלם שמו של אלוהים - 'יה'.
על הנידה:
א. איסור נידה הוא איסור כרת.
ב. טומאת הנידה אינה מסתלקת אפילו על ידי רחיצה בכל מימות שבעולם או על ידי כל כלי הרחצה-והסבונים הריחניים למיניהם, כיוון שכל הנ"ל הם ניקיון ואילו טהרה מושגת רק על ידי טבילה במקווה בלבד.
ג. הריחוק בזמן הנידה הוא רק מבחינה מעשית, אבל לא מבחינה רגשית, ואדרבא זה הזמן לשמוע לעודד ולחזק זה את זה כיוון שיש בזה הוכחה על הערכה וכבוד ללא תאווה עצמית.
ד. טהרת המשפחה מביאה לידי חיזוק וחידוש הקשר והמשיכה בין הבעל לאשתו, בחיי הטהרה יש חידוש ורענון תמידי.
ה. אימותינו מסרו את נפשן כדי לקיים את מצוות הטבילה, ובתפוצות ישראל בגולה אפילו טבלו בקרח ובמים קפואים. כיום ניתן לטבול במקוואות מפוארים ומחוממים.
http://www.otniel.org/show.asp?id=25302*
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
