שיא המוסר כבר מצוי בתורה 

שיא המוסר כבר מצוי בתורה

(זהו בשינויים קלים נספח י"א מספרו של המנוח גדלי-הו רחמן זצ"ל: פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים: גישה חדשה בפילוסופיה יהודית)

בתחילת המאמר נציע הגדרה אפשרית למושגים "התורה", "המוסר". בהמשכו נצביע על עדיפותן של תורה ומצוות על קטלוג חובות, לאחר שנוכיח את הטעויות של פילוסופים שביקרו את כללי המוסר שבתורה, כאילו כלליה זהים לכללים של מוסר דתי אחר.

התורה = תורה מסיני = תורה שבכתב ותורה שבעל-פה. תורה שבכתב = חמישה חומשי תורה. תורה שבעל-פה = משנה ותלמוד בבלי וירושלמי, מדרשי חז"ל. אלה החוקים והמשפטים והתורות אשר נתן ה' בינו ובין בני ישראל בהר-סיני ביד משה" (ויקרא, בחוקותי, כ"ו, מ"ו). ורש"י על-פי הסיפרא: "והתורות. אחת בכתב ואחת בעל-פה, מגיד שכולם ניתנו למשה מסיני" (וחז"ל לימדונו גם, כי בלי תורה שבעל-פה, לא יודעים היינו לקרוא נכון את הניקוד הנכון, שאיננו בספרי התורה שבארונות הקודש בבתי-הכנסת). המוסר = כללים עיוניים בשיקול הדעת המעשי, לפי קטלוג חובות המדריך לעשות הישר והטוב. המוסר בשימושו המעשי חייב לכלול את החובה לציית לחוקי המדינה. חוקים אלה כוללים, בין היתר, חוקים שחוקקו לפי הסכמים קואליציוניים ולאו-דווקא משיקולים מוסריים. בהתנגש חובות מוסריות עם חוקים, שאפשר ונראים הם בעיני מישהו כבלתי-חוקיים וסותרים זכויות יסוד, קרוב לוודאי שיהיה עימות בין המערכת השלטונות והוגי דעות. אך מי יבטיח שלהוגה דעות אין נגיעה אישית אינטרסנטית המשבשת את מסקנותיו? זאת ועוד, ברי-סמכא מדעיים שוב אינם מקרינים את תקוותו של סוקרטס: סוקרטס קיווה שידיעותיו של האדם יוליכוהו לפעולות בהתאמה עם מסקנותיו המדעיות. מסתבר שאין הדבר כך, די להביא את הסיפור על פרופסור מומחה למחלות סרטן הריאות, שטען כי עישון גורם לסרטן ריאות. תוך כדי הראיון - העיתונאי, הפרופיסור לא חדל מלעשן. לעיתונאי שתמה היה על כך, השיב כי העישון עבורו הוא תענוג וודאי ואילו האפשרות שיחלה גם הוא במחלה זו, היא רק בסבירות סטטיסטית, אף כי לא מבוטלת.

השלטת השכל (הידיעה המדעית) דורשת הקדמת נעשה לנשמע. ואף כי אין תחום במדע ובטכנולוגיה שבו מותר שלא להקדים נעשה לנשמע (בתנאי שנותן ההוראה הוא בר-סמכא עליון בתחומו), רק היהדות מראשית דרכה השכילה לחנך להקדמת הנעשה (=קיום המצוות) לעיון בנשמע (=לימוד מעמיק של התורה כהגדרה לעיל). טעויות הביקורת הפילוספית מקורן בשימוש דיכוטומי מוטעה, לפי חוק השלישי הנמנע (כן, לא ואפשרות שלישית איננה אפשרית). סוקרטס ב"אותופרון" של אפלטון שאל בביקורתו על "הקדוש" ופילוסופים, בדרכו, שאלו זאת על "הטוב": האם הא-ל רוצה בטוב מפני שטוב הוא, או מה שהא-ל רוצה בו קרוי טוב? אם מה שהא-ל רוצה בו קרוי טוב, אמרו הפילוסופים ש"טוב" כזה (הדתי) הוא טוב היכול להיות שרירותי ופילוסוף איננו יכול לקבל "טוב" כפוי שרירותי, אבל אם אמנם הא-ל רוצה בטוב מפני שטוב הוא - נשאל עצמנו מה זה טוב ונגיע לכך בכוחות שכלנו, כביכול, ללא עזרת הא-ל. מה שהפילוסופים מבליעים הוא כישלונם להציע סולם עדיפויות ערכי שאיננו שרירותי. על כך הודה לפחות הפילוסוף דויד רוס, גדול חוקרי אריסטו במאה העשרים למניינם, בספרו "הישר והטוב",(The Right and the Good, Oxford:Clarendon Press, 1973) בהערות שוליים ( pp.20-21, n.1, p. 34, n.2: p. 23 &3 , ).

ב"זכור" (שמות, יתרו) מודגש הצד השמעי "על כן ברך ה' את יום השבת וקדשהו"! (אך לא נעדר שם צד שכלי לתקנתה של כל החברה "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך וגרך אשר בשעריך"). ב"שמור" (דברים, ואתחנן) מודגש הטעם השכלי "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך...", אך לא נעדר הצד השמעי "כאשר ציווך ה' א-להיך", וטוב ללמוד "כמוך" בגזירה שווה מן "ואהבת לרעך כמוך". בראשית הדרך הכרחי הדגש על הצד השמעי, כביכול: בהשתלמות הסופית הדגש על הצד השכלי. מה, שכביכול, היה שמעי הוא לאמיתו של דבר, שכלי. כיצד אפשר שלא לקיים מצוות ה' בורא העולם ומנהיגו, מחוקק חוקי הטבע וחוקי הקדושה הכוללים את המוסר? בעידן שבו מכפיל המדע את עצמו, לפחות בהיקפו, בתוך פחות משבע שנים, אין בנמצא גאון הגאונים המסוגל להשתלט על מדע-דינמי-בקצב מסחרר שכזה, ועל כן אין בנמצא מי שאיננו מחזיק בדעות קדומות. זאת ועוד, מדען המכיר את חוקי שימור האנרגיות וחוק חילופי מסה באנרגיה ויודע שאין בנסיון הטבעי מהות, שמקורה כביכול יש-מאין, איננו יכול שלא להודות כי חידוש מדעי איננו יש-מאין. על כן, מוכרחים הגיונית=הכרתית להניח את מציאותו של ה' החונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה, העליון על כל. ומשום כך, לא יתכן שלא להקדים "נעשה" ל"נשמע" לנותן ההוראה הזה - ה' הוא הא-להים. התורה (כמוגדר לעיל) תומכת את יתדותיה ברציפות נאמנה לתורת משה מאז מעמד הר סיני, זה למעלה מ-3,300 שנים. הפילוסופיה מפקירה את המסור לשרירותם של בני-אדם מוגבלים (כי, כאמור. המדע לעולם בדרך, ובלתי-שלם. טעות היא להבטיח את ההכרה בה בעצמה. כי כיצד נבטיח את השלם, שטרם הגענו אליו, בבלתי-שלם?) כפי שפורט לעיל.

טענותיהם הבלתי צודקות של קנט וברדלי: אמר בירושלמי במסכת נדרים, פרק תשיעי: "ואהבת לרעך כמוך. ר' עקיבא אומר זהו כלל גדול בתורה". קנט טען כנגד כלל זה "מה כאשר היחיד שונא את עצמו ומואס בחייו, האם עליו לשנוא גם את החבר ולמאוס בחייו של החבר? לפיכך הציע הפילוסוף עמנואל קנט כלל אחר: "עשה מעשיך רק על פי אותו הכלל המעשי אשר בקבלך אותו תוכל לרצות שהוא יהיה לחוק כללי", אך קנט נזקק לכלל משלים: "עשה את פעולתך כך שהאנושות הן שבך והן שבכל איש אחר, תשמש לך לעולם גם תכלית ולעולם ולעולם לא אמצעי בלבד". אך שני הכללים האלה כלולים ב"ואהבת לרעך כמוך". אותו יחיד שקץ בחייו ושונא שיכריחו אותו להישאר בחיים, בניגוד לרצונו, מחוייב להתחשב בכך, כי אחרים שונאים שיכריחו אותם למאוס בחייהם בניגוד לרצונם הבוחר בחיים. ואהבת (אתה אוהב שלא יעשו לך דברים השנואים עליך) לרעך כמוך (אל תעשה גם אתה לחברך דברים השנואים עליו). הפילוסוף האנגלי פרנסיס הרברט ברדליי טען נגד קנט כי ניסוחו של קנט שם דגש חזק על החובה בעוד שלדעתו, יש לשים דגש חזק על הזכות. גם ברדליי טעה בטענתו נגד קנט, כשם שקנט טעה בטענתו נגד רבי עקיבה. חובה כחוק כללי חלה לא רק על ראובן ביחסו אל שמעון אלא גם על שמעון ביחסו אל ראובן. משמע שחובתו של ראובן כלפי שמעון היא זכותו של שמעון. כשם שחובתו של שמעון כלפי ראובן היא זכותו של ראובן. כלומר, חובה כחוק כללי כוללת את הזכות.

תורה ומצוות מול קטלוג חובות: תורה ומצוות מלמדות את שומריהן אורח חיים מעשי, כללי התנהגות של מצוות עשה ומצוות לא תעשה; מצוות שיש בהן קום-עשה-עדיף ומצוות. שיש בהן שב-ואל-תעשה (וידוע כי פיקוח נפש דוחה עניינים הרבה, כמו "חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה") ובכללן ההשתלמות התמידית "והגית בו יומם ולילה". המוסר מבחינת העיון הפילוסופי בתורת המידות והמדינה, עוסק בעיון מוסרי במעשים: מדוע בוחר אדם מתוך שורה של מעשים הקוראים לו לעשותם ועומדים לבחירתו, באחד מהם? מדוע הוא בוחרה לעשות מעשה מסוים זה שבחר דווקא? התשובה היא - כי העדיף לעשותו. בחיפוש סיבת העדפתו זו עולים אל החובה שעמדה לנגד עיניו, אך יש, לעתים, שחובות אחדות תובעות בעת ובעונה אחת את ביצוען המיידי (הבאת תרופה לאביו מזה והצלת חטוף מייד חוטפו מזה). בהתנגשות בין חובות שונות מגיעים אל הערך העליון יותר בסולם הערכים של קטלוג החובות (ודוד רוס הודה שהוא נקבע באופן שרירותי). מכיוון שמגוחך להניח כי ה' החונן לאדם דעת חנן את האדם בדעת אמת להיות כופרת בריבונה - ריבון הדעת, יש להבין שבהלכה התומכת את יתדותיה ב"משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' ", בשרשרת דורות מזה למעלה מ-3,300 שנים, בהלכה כלול ונמצא שיא המוסר. מאמר זה הינו אפוא, אחד ההסברים לכותרת המאמר.

גדליהו רחמן: גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. המאמר נלקח מעזבונו של גדליהו זצ"ל שהיה בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי".

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי