.
אדם לעמל יולד
חשיבותה של המלאכה בכך ,שהיא מבטיחה יצירה וקיום לעולם. יש והמלאכה מהווה תריס בפני הפורענות. המלאכה יוצקת תוכן ומסגרת חיובית וחיונית לחיי האדם. קומתו הרוחנית של האדם קשורה במידת החיבור לעולם המעשה.
כתוב באיוב:''אדם לעמל יולד'', ולכך ברא השם יתברך את האדם בזה העולם, כדי שיעמול עם הנסיונות, כי השם יתברך הלא יש לו בשמים מלאכים שעובדים אותו יתברך ביראה גדולה ובהשתוקקות גדול, והשם יתברך ברא את האדם שיהיו לו נסיונות- ויתגבר עליהם, וזהו הנחת רוח לשם יתברך.
מובא בספרי חסידות, שכל דבר המגיע אל האדם,כגודל הקושי- חשיבותו בעיני השם גדולה יותר [וכמאמר חכמינו זצ''ל: "לפום צערא אגרא"], ומי שאין לו נסיונות והכל הולך לו בנקל, אין זו חשיבות לפני השם יתברך, ועיקר החשיבות הוא מי שיש לו נסיונות ומתגבר עליהם, וכפי גודל הנסיונות- כן גדול יותר החשיבות שלו בשמים.
אחד מעקרונות היהדות הינו ''אדם לעמל יולד''. כלומר :אדם בא לעולם לא לעזוב אותו כפי שבא
אליו, אלא לעבד את עצמו ממצב גולמי למצב שיש בו פאר והדר. בין העבודות שאדם נתקל בהן, הם:עבודה לפרנסת המשפחה, עבודות הבית.
ביהדות ישנם עוד פעולות הנקראות ''עבודה על המידות'', כלומר, אדם בא לעולם כדי לשפר את תכונותיו והתנהגותו.
אומר המהר''ל: המיוחד שיש באדם לעומת הבהמה,הוא:בעברית המילה ''בהמה'' הינה צירוף של שתי מילים ''בה'' – ''מה'' כלומר מה שיש בה - יש בה. היא נולדת כמעט בשיא הפוטנציאל שלה ולא מתפתחת יותר, וגם אינה נפחתת ממה שעימו היא נולדה.
האדם לעומת הבהמה, נולד בצורה מאוד חלשה, תלותית, בלי יכולת לעשות כלום, אך אפשרויות אדירות טמונות בו. אם יפתחו את אפשרויותיו, הוא ינסוק לגבהי מרומים, ואם לא יטפלו בו, הוא מסוגל להיות גרוע מן הגרועות שבחיות.
המהר''ל טוען שאדם בטבעו בעל תכונת עצלות כיון שהוא עשוי מאדמה, והאדמה אומנם מצמיחה ומגדלת, אבל היא עצמה סטטית ולא זזה.
על פי התפיסה היהודית נשמתו של אדם יודעת שכל מה שהיא עושה הוא עבור ההמשך - עולם הבא, ושכאן הוא עולם המעשה, ושם הוא עולם המנוחה. לעומת זאת, טיבעו הגופני של האדם הוא עצלות ואי רצון לקום מהמקום שבו הוא יושב.
תכלית הטוב היא שהאדם ישיג לא רק את השלמות האפשרית לנברא, אלא יגיע למדרגה שבה הוא דומה, כביכול, לבוראו. בלשון חז"ל: "שותף לקב"ה במעשה בראשית". לכן טבע הקב"ה באדם את התכונה שאין הוא מתענג אלא מדברים שעמל עליהם, כי רק אז הוא דומה לבוראו. אילו לא היה האדם נדרש לעמל וליגיעה, היה מעמדו בבחינת 'מקבל' בלבד.
הדמיון לקב"ה נוצר רק כשהוא משקיע עמל ויגיעה, שאז הוא נעשה בבחינת 'משפיע' ויוצר, שבזה הוא מתדמה לבוראו. ומכאן חשיבותם הרבה של המלאכה והעמל.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
