הושע נחשב לנביא האהבה, החסד והרחמים
הושע בן-בארי [בארי אביו היה נביא], היה נביא אשר פעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל.הוא ניבא בסוף המאה ה-8 לפני הספירה - לממלכת יהודה ולממלכת ישראל. הושע נחשב לנביא האהבה, החסד והרחמים, בשל דבריו: "ואירשתיך לי לעולם, ואירשתיך לי בצדק ובמשפט, ובחסד וברחמים, ואירשתיך לי באמונה" [הושע].
הושע ,ישעיה ,עמוס ומיכה התנבאו בפרק אחד, וגדול שבכולן הושע [פסחים]. הושע היה משבט ראובן, וכמו שהיה ראובן בכור לשבטים כן היה הושע בכור לנביאים.
לפי עדות עורך הספר חי הנביא בימי ירבעם בן יהואש מלך ישראל ו"עזיה, יותם, אחז, יחזקיה מלכי יהודה"-אך נראה שזו תוספת מאוחרת. רוב החוקרים מצמצמים את זמן פעולתו לימי ירבעם ה-2 ומעט לאחר מותו. לדעת ראב"ע ניבא כארבעים שנה, מסוף ימי עוזיה ועד תחילת ימי יחזקיה.
בכל דבריו של הושע,נמצאו תוכחה ונחמה משמשים בערבוביה, זה לעומת זה. הוא הוכיח את ישראל בדברים קשים: "כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם". אך גם ניחם את בני ישראל: "והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי".
ספרו, הכולל ארבעה עשר פרקים, הוא הראשון בספרי תרי עשר. הוא נערך על ידי אנשי כנסת הגדולה ונסדר בראש תרי עשר. הושע מחלק את בני ישראל לשנים: יהודה, ואפרים - עשרת השבטים שמלכם הראשון ירבעם היה אפרתי.
נאומיו קשורים תמיד בזיכרונות היסטוריים של העם. לשונו מבטאת ניב ישראלי צפוני. עיקר נבואותיו של הושע הן תוכחות לאנשי ממלכת ישראל, אולם הן מכילות גם פניות אחדות לאנשי ממלכת יהודה. יש חוקרים המייחסים את חלקו הראשון של הספר לנביא מוקדם יותר. הושע היה נביא לעשרת השבטים בטרם גלו מעל אדמתם, אך דיבר בדרך אגב גם על מלכות יהודה, אבל איננו מזכיר את שם ירושלם.
הושע הוא אחד מספרי המקרא, הראשון בספרי תרי עשר.לספר שני חלקים:
-פרקים א-ג :נבואות תוכחה ונחמה המעוגנות ומסומלות בחייו האישיים של הנביא- מתארים את שני הנישואים של הושע כסמל ליחסים בין ישראל לה': תחילה ציווה ה' על הושע לקחת לו "אשת זנונים וילדי זנונים כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'" [הושע]הילדים שנולדו מנישואין אלה נקראו בשמות סמליים - יזרעאל ,רוחמה ולא עמי .אחר כך פנה ה' שנית להושע וציווה עליו "לך אהב אשה אהבת רע ומנאפת", כמשל ל"אהבת ה' את בני ישראל והם פנים אל אלהים אחרים" .
-פרקים ד-יד: נבואות תוכחה על פשעיהם של ישראל, על העונש הצפוי להם, ועל הגאולה העתידה להגיע לבסוף- הכוללים תוכחות לישראל על שחיתות מוסרית, מדיניות לקויה והתנהגות דתית פסולה, לצד קריאה חוזרת לתשובה. הספר עוסק ביחס המיוחד של ה' לישראל ,על ברית, חסד, צדק ומשפט, רחמים ודעת אלוקים. ספר הושע מסתיים בנבואת נחמה.
מובא בשם החוזה מלובלין סגולה שהחולה יקבל עליו, שכשיבריא יעשה ביום שלישי מימי השבוע סעודה לתלמידי חכמים ויראי ה' לכבוד הושע בן בארי, ויושע.[סגולות ישראל ].
קברו של הנביא הושע בן בארי הינו היחיד מכל הקברים הקדושים בצפת השייכים ליהודים, שזכה לבנין ולכיפה עליו. האגדה* מספרת כי לפני שנים רבות בימי שלטון האפנדים, היו יהודי צפת נתונים תחת עולם הכבד של תושביה הערבים, ואסור היה להם לבנות כיפה לנוי על קברי קדושיהם. באופן יוצא מן הכלל נהגו לגבי קבר הנביא, בגלל מעשה שהיה:
פעם רצו שני ערבים להעליל עלילת דם על ישראל. נטלו ילד מת והניחוהו בבית הקברות בפתח מערתו של הושע הנביא. באותו לילה ראה הרב בחלומו והנה הושע עולה מקברו ומתייצב לפניו וקורא: קום רד אל המערה, רשעים הטילו שם ילד ערבי מת כדי להעליל איתו עלילה על ישראל! הלך הרב, העיר אחדים מאנשיו וירדו אל בית-הקברות. כשבאו אל מערת הושע מצאו את גופת הילד מוטל שם כפי שסופר לרב בחלומו. נטלו את הילד המת והטמינוהו במקום אחר.
כשעלה השחר והיהודים השכימו להתפלל כדרכם, התנפלו הערבים לפתע על כל בתי-הכנסת ורצו לנקום ביהודים את דמו של הילד, אך היהודים טענו שאין הם יודעים דבר. הביאו את המושל ואת כל הנאספים אל בית הקברות, ועשו עצמם כמחפשים בין הקברים. לבסוף נגשו אל קברו של הנביא הושע כשעיניהם מתנוצצות משמחה, אולם להפתעתם ואכזבתם לא מצאו שם דבר. חזרו הרשעים מבוישים והבינו שהיהודים מצאו את המת ולקחוהו משם.
מקץ ימים אחדים נראה הנביא הושע בחלומו של הרב שנית ואמר לו: קום רד אל קברי שנית. הזדים הטילו בו מת אחר, והם עומדים ושומרים עליו. אל תירא ואל תפחד מפניהם. השומרים הוכו בסנוורים, הוצא את המת מידיהם ושים אבנים במקומו. - עשה הרב כפי שנאמר לו.
למחרת בבוקר חזר המקרה על עצמו . הערבים הלשינו לפני שר המושל שנית והלכו אל קבר הושע, אך לתדהמתם מצאו את ארבעת השומרים כשהם יושבים על הארץ ומחזיקים באבנים. אמר המושל: לא דבר ריק הוא, צריך לחקור את העניין על אמיתותו. התחיל לחקור, אולם הערבים הכחישו את מעשיהם.
שלח המושל לקרוא לרב וביקש ממנו לספר מה באמת קרה, ונשבע לו שלא יגע בו לרעה. סיפר הרב למושל דברים כהווייתם, הלכו ובדקו ומצאו שהם נכונים. מיד אסרו את המלשינים בשלשלאות של ברזל ושלחום לבית הסוהר .
אמר המושל: אכן ראוי איש אלהים זה לשם נביא שאתם מכנים אותו. באותו יום ציווה לבנות שם "כיפה". והיא הכיפה העגולה והלבנה המתנוססת על קברו של הושע בן בארי עד היום.
http://www.po-ip.co.il/hebrew/safed/safed_hoshea.htm*
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
