יצחק, נוחי, שרי – ושות': אתם יכולים ולא רוצים
ישנם כמה מיליארדרים בישראל, והונם אינו מבייש שום רמה בינלאומית.
השאלה שנשמעת כאילו והיא פלישה לתחום הפרט, בעיניי – לגיטימית לחלוטין: "ומה עשית למען מדינה?".
תשובה, דנקנר, אריסון ואח': למה אינכם נרתמים להשקעות כלכליות שהן גם תרומה אדירה לחברה?
אין ספק שהתחום המוסרי "נסגר" אצלם בתרומות למוסדות מוכרים, ואותי זה ממש לא מספק.
כמה נושאים חשובים באמת שאתם מכירים אינם יכולים להתממש, מחוסר תקציב?
אינני רוצה להתחיל לפרט נושאים חשובים המוזנחים מחוסר תקציב, רק כדי לא לפגוע בכאלה שאשכח לציין, אבל כמעט כל אחד מאיתנו מכיר או מודע לנושא כזה – והצביטה בלב מפריעה.
בשנים האחרונות ניסיתי לפנות בכמה נושאים כאלה, לכמה טייקונים, ו… נעניתי בשלילה מנומסת.
נשארתי עם התמיהה: "למה?".
למה מעדיפים הטייקונים הללו להשוויץ בהונם המוערך במיליארדים, ולהמשיך ולעבוד למענו – שיתפח ויתפח עוד ועוד?
אין בתהייתי כל הצעה שיחלקו את הונם לכולנו. חו"ח.
חלומי הוא לראות את הטייקונים הללו בונים מפעלים או תחומי השקעה כאלה ואחרים, שלא רק שיפתרו בעיות חברתיות קריטיות – אלא שגם יניבו בסופו של דבר רווח כלכלי לגיטימי לחלוטין.
חלום הביניים שלי הוא שמישהו בעל כח פוליטי או תקשורתי יירתם לתהייה שלי, וימנף אותה.
או אולי… אחד הטייקונים יחזיר לי תשובה, תרתי משמע.
לוחם חברתי ברשויות ובכלל. מומחה תחבורה, מנהל ועורך מקומון לשעבר, מנהל מכירות. נשוי ואב לארבעה מופלאים. עיינו בבלוג שלי: http://cafe.themarker.com/user/264286/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
