אלוקים מוביל אותנו למקום ששם הניצוצות השיכים לנשמתנו מחכים
השאלה הנצחית אשר אנו שואלים את עצמנו היא:מהי תכלית החיים בעולם הזה? מהי הסיבה לסבל ולייסורים אשר האדם עובר בחייו?לא תמיד השכל והרגש שלנו מבינים את חוסר הצדק וההיגיון הקיים בעולם.
השאלה מתעצמת לנוכח העובדה,כי למרות ההתפתחות המרשימה בתחומים רבים של האנושות-כמות הסבל העצב והייסורים אינם מתמעטים, אלא הופכים לגדולים ועוצמתיים .המדע אינו מצליח לספק לנו תשובות לשאלת מהות הקיום ותכליתו, משום שהתשובה איננה מצויה כלל בתחום השגתנו.
ליהדות ישנם תשובות על שאלות אלו:
תכלית ירידת הנשמה לעולם היא:"ירידה לצורך עליה"- העלייה שבאה על ידי הירידה היא למקום נעלה יותר מהמקום שירדה ממנו.
במדרש תנחומא כתוב:"קודם יצירת הוולד במעי אמו רומז הקדוש ברוך הוא למלאך הממונה על הרוחות, ואומר לו:
-"הבא לי רוח פלונית, שהיא בגן עדן ששמה פלוני ותארה כך וכך". מיד הולך המלאך ומביא את הרוח לפני הקדוש ברוך הוא. וכשהיא באה, מיד כורעת ומשתחווה לפני מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. אותה שעה אומר הקדוש ברוך הוא לרוח:
-"היכנסי בטיפה זו שביד פלוני". פתח הרוח פיו ואומר לפניו:
-"ריבונו של עולם! די לי העולם שהייתי דר בו מיום שבראתני, למה רצונך להכניסני בטפה סרוחה זו? אני קדושה וטהורה, ואני גזורה מגזרת כבודך". מיד אומר הקדוש ברוך הוא לנשמה:
-"עולם שאני מכניסך בו יפה יהא לך ממה שהיית דרה בו, ובשעה שיצרתיך לא יצרתיך אלא לטפה זו". מיד מכניסו הקדוש ברוך הוא לשם בעל כורחו".
על פי הקבלה, שאיפתה של הנשמה היא להישאר תמיד במצב של מודעות טהורה מבלי להיות תלויה בקיום הגופני, המצריך את מיקומה של הנשמה בתוך הגוף הסובל מכל מגבלות הגוף, ומתנגד ללידה מחדש, וכך נתונים הנשמה והגוף במאבק מתמיד. משימתה של הנשמה בהיכנסה לגוף, ומשהשלימה עם משימה זו הגיעה לגמר התיקון שלה, ואז מסיים הגוף את תפקידו והנשמה תוכל לעלות במעלות הספירות ולהתאחד עם מקורה האלוהי.
לפי הנאמר בתניא :הנשמה יורדת למטה במטרה לברר ולזכך את הגוף הגשמי ואת הנפש הבהמית ואת החלק בעולם שנקבע בגורל הנשמה לברר ולזכך. העולם מתחלק לשישים ריבוא חלקים כנגד שישים ריבוא נשמות[יהודיות]. ועל כל נשמה לברר את החלק שלה. מכאן,כל הדברים הנמצאים ברשותו של האדם במציאות חייו הם השיכים לעבודתו, וכל ניצוצות הקדושה בדברים אלו שיכים לשרש נשמתו, ותיקונם והעלתם תלויה רק בו.
הבעל שם טוב מבהיר , שכל דבר אשר האדם לובש, אוכל או משתמש בו, נהנה הוא מהחיות הנמצאת באותו הדבר. כי לולא החיות הרוחנית לא היה שום קיום לאותו דבר, והניצוצין הקדושים שיכים לשורש נשמתו. וכשהוא משתמש באותו כלי, או כשהוא אוכל מאכל, הוא מתקן את הניצוצין הנמצאים בהן, שהרי אחר כך הוא עובד את ה' בכוח שבא לגופו מהם. וכאשר נאבד מאדם חפץ שהיה ברשותו זה משום שבדבר זה ישנם ניצוצין השייכים לשני אנשים, ולאחר שגמר האחד לברר את הניצוצין השיכים לשורש נשמתו, מעביר הקב"ה את הדבר לאדם אחר אשר לשורש נשמתו שיכים שאר הניצוצין באותו חפץ.
על פי עיקרון זה מובן למה בני ישראל פוזרו לארבע רוחות עולם ועד למקומות נידחים, משום שניצוצות הקדושה המפוזרים בכל העולם שיכים לנשמות שונות, וכך עשה ה' על מנת שכל נשמה תגיע ותברר את החלק ששייך לה.
צדיק גדול, הבקי בסוד ה"בירורים" ויודע היכן נמצאים הניצוצות שנדרש ממנו לתקנם, הולך בעצמו למקום המיועד לו. ואילו שאר בני ישראל, ה' מוביל אותם למקום ששם הניצוצות ששיכים לנשמתו מחכים.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
