לא בבית ספרנו - על הצביעות הפוליטית באקדמיה 

באחד השיעורים הראשונים שהעברתי בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב נשאלתי על ידי אחת מהסטודנטיות שלי מדוע אני מקפיד על הפרדה מוחלטת בין דעותיי הפוליטיות האישיות לבין הניתוח המקצועי והאקדמי שאותו אני חולק עמם. התשובה מבחינתי הייתה טרוויאלית -  בבואי להעביר את החומר, רגיש ונפיץ ככל שיהיה  אין בכוונתי להטות את הדיון על ידי השמעת דעתי האישית – בטח לא לפני שהסטודנטים עצמם קיבלו את ההזדמנות לעשות כן. זו כנראה עמדה שכמה מן המרצים באוניברסיטת בן גוריון טרם הפנימו.

אז אחרי הפרופ' ניב גורדון שקרא בריש גלי למדינות העולם להחרים את ישראל, הגיעה אתמול ידיעה על מעצרו של המרצה לבלשנות ד"ר עידן לנדו שהועבר לכלא צבאי לאחר שסירב להתייצב ליום עיון שערך צה"ל במסגרת שירות המילואים אליו נקרא. הנימוק: סרבנות אידיאולוגית. אבל זה באמת לא הדבר החשוב ביותר. המעשה היותר בעייתי של לנדו הוא  שבמהלכו של מבצע "עופרת יצוקה" קרא על פי הדיווחים לנדו לאנשי מילואים שלא להתייצב לשירות. במקרה נוסף צוטט לנדו באומרו כי "השלכת אבנים על צבא כובש איננה מחאה אלימה". – שוב – על פי דיווחים שהובאו באחד מאתרי החדשות הגדולים.

חשוב להבין, חופש הביטוי האקדמי הוא אחד מאבני היסוד שלה – וכנראה גם החשוב שבהן. האקדמיה איננה יכולה להתקיים כסדרה מבלי שיוכלו להישמע בכתליה ביקורות על מדיניותה של הממשלה. עם זאת, גם למחאה, לגיטימית ככל שתהיה – יש גבולות. החובה להצבתן של הגבולות הללו נובעת במישרין מהחיוניות שבשמירה על כללי המשחק משום שבלעדיהם – נלך כולנו לאיבוד. מותר לבקר, מותר לחלוק, מותר להתבטא – אסור לחצות את הקווים האדומים.

אם אכן התבטא לנדו באופן שמיוחס לו וטען כי השלכת אבנים איננה מחאה אלימה – הרי שמקומו לא באקדמיה. חד וחלק מפני שהדברים שאמר יש בהם בכדי להעניק לגיטימציה למעשים מסוג זה. כך או כך, אין כל מקום למחילה. אנשים צריכים להבין פעם אחת ולתמיד שלמילים יש משמעות – לא מדובר על סתם עוד אמירה שניתן להתעלם ממנה כלאחר יד. הכיצד יוכל המרצה הנכבד להביט בעיני תלמידיו המשרתים במילואים – כאשר הוא עצמו ביודעין – בז ככל הנראה לאנשים שעושים כן.

ההבדל בין לנדו וגורדון לבין כל הסטודנטים שלהם הוא בהיותם של הראשונים נושאים תפקיד רשמי במוסד אקדמי הממומן על ידי המדינה. לא ניתן להעלות על הדעת תרחיש לפיו מצד אחד יקרא הפרופ' גורדון לחרם פומבי על ישראל ובה בעת יאסוף משכורת חודשית שמגיעה מהאוניברסיטה הממומנת מכספי משלן המיסים. עזות המצח והצביעות זועקים לשמיים.

לאחר שאחד התורמים הגדולים ביותר של אוניברסיטת בן גוריון הודיע כי יש בכוונתו להתנות את העברת התרומה בהבהרות הנוגעות להעסקתם של המרצים הקוראים להחרמתה של ישראל – התעוררה בישראל סערה גדולה – לפעמים פשוט אין דרך אחרת.

לפוסטים נוספים - היכנסו לבלוג שלי - ריאל פוליטיק - הבלוג של יורי גנקין

יורי גנקין עוסק בייעוץ אסטרטגי-תקשורתי סטודנט לתואר שני בחוג לדיפלומטיה באוניברסיטת תל-אביב ובוגר תואר ראשון במדע המדינה ותקשורת. בעל טור דעה שבועי באתר NRG מעריב הנכם מוזמנים להיכנס לבלוג שלי - http://www.yurigankin.com>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי