החשב לא מודח טכנית - החוזה שלו מסתיים ולא מוכנים להאריכו.
משפטית - הפעולה של שר האוצר חוקית - ציבורית זה סיפור אחר.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
כמו בסרט ההוליוודי "להציל את טוראי ראיין", התארגנה קבוצה של פוליטיקאים מימין ומשמאל כולל אנשי ציבור שקפצו על העגלה של לוחמים ב"שחיתות" כדי להגן בהבל פיהם על זליכה.
ניתן לשאול, איפה היו משך כל השנים בעבר אותם "מצילי זליכה" - כאשר אנשים ישרי דרך, פקידים בחברות ממשלתיות מוסדיות או תאגידים ציבוריים גילו והתריעו על סדרי עבודה לקויים, פרוטקציות, קשרים, העדפות פוליטיות ומשפחתיות.
איפה היו כל לוחמי המסדר הקדוש לטוהר מידות ומנהל ציבורי - כאשר אותם אזרחים, הודחו הושפלו, נזרקו ממשרותיהם, לא הצליחו להסתדר ולמצוא עבודה כדי שתפרנס אותם ונזרקו לכלבי האשמורת.
אמנם נכון, שלא צריך לעשות הכללות ולא להאשים את כולם באופן גורף, אבל בפועל, אמנם היו פה ושם ניסיונות להגן ען "חושפי שחיתויות", אבל קולם היה מינורי וכוחם להשפיע דל ומצומצם.
על רקע זה, תוקן החוק לפני מספר שנים, שהעניק למבקר המדינה בתפקידו כנציב קבילות הציבור - להוציא צו הגנה כנגד מי שחושף שחיתות או מתלונן על מנהל לא תקין, על ליקויים ארגוניים ותפקודיים או על פעולות שמסכנות את הציבור או גורמות נזק כספי לציבור.
על גל זה של "צו הגנה" - מנסים לשכנע את מבקר המדינה/נציב קבילות הציבור, להגן על החשב הכללי מפני הדחה.
משפטית - סיום חוזה ואי הארכתו איננו נחשב כהדחה. משפטית - אין בסיס להכריח מעביד, מעסיק, שר, או ממשלה, להאריך חוזה העסקה של פקיד ציבור גם אם בכיר וגם הוא אהוד על הפוליטיקאים המתנגדים לממשלה ומנסים לנגח אותה.
אסור לשכוח - החשב הכללי, היא משרה בכירה באוצר, בעלת משקל וכוח רב, וגם אם מדובר בפקיד מוכשר יעיל שלא עושה בעיות, מותר ורשאי שר האוצר הממונה עליו להחליפו.
כאשר מדובר בחשב כללי שמונה ע"י נתניהו כראש ממשלת הליכוד, שהמשיך בתפקידו גם בממשלת קדימה, הפך משך השנים ל"קוץ בתחת" הממשלה והאוצר וחוזהו מסתיים - טבעי שירצו להחליפו.
החשב זליכה, מצטייר, כאדם מוכשר ביותר אבל גם כאדם שחצן, יהיר, לא מסתדר עם סביבתו, מסתכסך עם הממונים עליו וגם אלה שמתחתיו, בקיצור אדם שלא נעים לעבוד איתו ובמחיצתו.
טיפוסים מהזן הזה, מצויים לא אחת בכל התחומים לאמור: אדם מוכשר, יצירתי חזק, אבל בשפת העם והרחוב "חרה של אדם", בעל מזג רע, לא אוהב לקבל עצות, לא מתייעץ, יודע טוב יותר מאחרים מה טוב למדינה לאוצר ולמשק המדינה.
אנשים מסוג זה - הנמצאים גם בפוליטיקה מעוררים אנטגוניזם מחד ומקבלים עידוד ותשואות מאידך, מאלה שמרוויחים פוליטית מהתנהלותו ובמיוחד מאלה, שיכולים באמצעותו לנגח את הממסד.
מהתנהלותו של זליכה ניתן ללמוד מחד גיסא על רצון כן ואמיתי לבלום בגופו התפשטות של נורמות פסולות בחברה ובממשל, שזה חיובי ומבורך, אבל מאידך גיסא מידה רבה של "שכרון כוח" המלווה ביהירות שחצנות של אני ואפסי עוד. לכך צריך להוסיף שרוב החשבים של משרד האוצר, לרבות המנכ"ל ופקידות הבכירה, לא יכולה לעבוד איתו ולא רוצה אותו על רקע מקצועי, אישי ולא פוליטי.
לגוף העניין - האם זליכה באמת נכנס לקריטריון המאפשר לו לקבל את "צו ההגנה" של מבקר המדינה.
הוא התלונן אצל המבקר בפרשת המכרז למכירת בנק לאומי, (שאגף עד ימים אלה עדיין לא נמכר), בו האשים את אולמרט בהתערבות ובניסיון להטות את המכרז לטובת ידידיו, המיליונרים מחו"ל שהביעו התעניינות בבנק.
המבקר טיפל בתלונה, מצא בה ממש והעביר את מסקנותיו ליועץ המשפטי מני מזוז, שם התיק תקוע מזה חודשים רבים. אם יהיה צורך העתיד - יוכל זליכה להעיד בשקט גם כשהוא לא בתפקיד.
פורמלית - אין עדיין החלטות קבועות ומסקנות של היועץ המשפטי, הקושרות או מאשימות את אולמרט בפרשה. בשלב זה - "חזקת החפות" פועלת לטובת אולמרט.
בשלב זה, לא ניתן לומר שזליכה גילה שחיתות אלא רק חשש, לאי סדרים, ניסיון להטות מכרז, כאשר חבריו המיליונרים בסופו של דבר לא נגשו כלל למכרז.
מסקנה משפטית יבשה - סיום חוזה אינו הדחה ורשאי שר האוצר להחליף את החשב הכללי שתחת מרותו, באדם אחר שיהיה לו "נוח" לעבוד איתו. המילה "נוח לעבוד" - אינה בהכרח כנועה והתבטלות תפקודית או פוליטית - שהרי החשב פועל ע"ס סמכויות ברורות בחוק ובנוהלי עבודה של האוצר והוא עצמאי בתחומו.
מבחינה ציבורית - יש ממש וחשש בציבור שמדובר בהדחה של אדם שלא פוחד לצאת נגד שר האוצר וראש הממשלה וחבל להפסיד אותו ולהוציאו מהמערכת.
כאן צריך להזכיר: פרקליט המדינה נתן חוות דעת לשר האוצר שפעולתו בהודעה על אי הארכת החוזה חוקית ומתיישבת עם מנהל תקין.
נגיד בנק ישראל סנטלי פישר, תומך במהלך ובסמכותו של האוצר, החשבים הכלליים במשרדים הממשלתיים השונים, לא מרוצים מזליכה כבר הרבה זמן ומצפים להחלפה.
לפן הציבורי והחשש הציבורי יש אם כך מספר פנים וזוויות ראייה שונות.
למשל: אם ניתן "לאפקט זליכה" להתפשט עלול להיווצר מצב של "חסינות" מפני החלפה לקראת תום חוזי העסקה.
לדוגמא: פקידים לקראת תום הקדנציה, שרוצים להמשיך בתפקיד הנחשק, במשכורת, התנאים הנלווים, הצ'ופרים של התפקיד, יתלוננו על הממונים, תיפתח חקירה ואז יזכו בחסינות עד גמר הפרשה - שיכולה תיאורטית ומעשית להימשך שנים.
זהו מצב בלתי תקין, בלתי סביר ונוגד כללי מנהל תקין, מה עוד שבעניין הזה של גילוי שחיתויות - ניתן בקלות לשלב מניעים פוליטיים, ראייה לטווח רחוק וקצר התקרבות בחירות, פזילה למפלגה הנכונה וציפייה לגמול עבור הגילויים והתלונה.
המסקנה המתבקשת:יש להגן בחירוף על מגלי שחיתויות, אי סדרים, העדפות פוליטיות, פרוטקציות, קשרים מינויים לא ראויים ופגומים, הן ציבורית והן מנהלית נוסח "צו הגנה" של המבקר, אבל מאידך אסור לתת יד "לחסינות" ע"י תלונות ממש, סרק או לא מבוססות דיין. צריך להגן גם על נורמות וסדרי שלטון סדירים ומקובלים, ולכבד דרכי פעולה, גם של יריבים פוליטיים, שהרי הגלגל נע ומתהפך ומי שהיום בשלטון מחר יהיה באופוזיציה. תחשבו על זה!
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
