על מה לכתוב בארץ הזאת 

שאלה נכבדה, כי נושאים לא חסרים, הצרה שהם כל הזמן חוזרים על עצמם, ולי הם יוצאים מכל החורים, תרתי משמע, אפילו מבין לנקבים בעור שלי.

עד היום חשבתי שזו זיעה, עד שהבנתי שזה נתניהו קטן ושקוף, או צביקה הדר שגבר על ריח הדיאדורנט וגם שטיינמיץ, למרות שהחלפתי את הרול בספריי, ללא שום דבר מזיק לאוזון כמובן, (גם לשטיינמיץ לא), שממשיך לנטוף כ"תמול שלשום", עד שיתקל בבלק* שלו, שינשוך אותו וידביקו בכלבת, על אף האפשרות, שדווקא בלק יידבק ואת זה אפילו עגנון לא היה יכול לצפות, למרות חצי הנובל, או אולי בגללו.

כך בעל טור מכובד כמו דורון רוזנבלום במוסף הארץ האחרון, (נתניהו מגלם "ראש ממשלה": פני העצמאות, 2011), מורח את טורו על תנוחת ידיו של נתניהו, שמשדרות עליבות לדעתו, כאילו הוא צריך לעשות תנועות כדי להיות להיות עלוב ותכונה זו לא משתלטת על החוויה שלו ושל הצופה בו, גם ללא ידיו או אפילו ולמרות אשתו או העם שלו, שזה אני ואת(ה) וגם משה והנכדים שלו.

אפשר גם לעסוק בנפילה של קרן פלס, שחדרה לתודעה שלי, בזכות החלקה על המשטח הנשיאותי בערב הגאלה הפומפוזי והמזוייף של היום שבו אנחנו חוגגים עצמאות והפלסטינים את ההפך, או התפרצותו הנואשת של שליט ג'וניור לבימת הטקס, ולהחלטה המקוממת של בימאי הטקס, שהחליט לא לשדרו, כאילו מוישה החסיד הקטן, (הדליקו משואה בשמו), רלוונטי יותר לתודעה הישראלית מנציג המשפחה האומללה הזאת, שאילו כולנו במקום הזה היינו כמוהם, שליט מעולם לא היה נופל בשבי, כי היה כאן גן עדן כמו שהבטיח הקב"ה בזמנו, והחמס היה עובר לעשות בלגן אצל השוויצרים, כי גם להם מגיע לטעום פעם את המיץ של הזבל שאנחנו מתבוססים בו.

זהו חברים, כי באמת נמאס לי לכתוב על אותם הדברים כתמול שלשום.

*בלק, (בחטף פתח)כלב משוטט, אחת הדמויות בספרו של שי עגנון, "תמול שלשום".  

כותב, מבקר ומייחל.

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי