מעשה שהיה כך היה
בשנת 2002 הגישה עיריית בת ים תביעה משפטית נגד ראובן חלופסקי ואחרים בגין חוב ארנונה, קיבלה פסק דין בהיעדר הגנה, ופתחה תיק בלשכת ההוצאה לפועל.
הנתבעים נפטרו, ובשנת 2008 עיקלה העירייה את חשבון הבנק של היורשים. לאחר פנייתם לעירייה, הוסר העיקול מחשבון העו"ש ונותר על יתר הכספים בחשבון.
בעתירה המנהלית שהגישו היורשים התברר, כי חברת אשל החזיקה בנכס, כי העירייה חייבה אותם בארנונה בשנת 1991, וכי לאחר שנה שינתה העירייה ביוזמתה את שם המחזיק לשמם של הנתבעים למרות שלא ניתנה הודעה על הפסקת האחזקה.
פסיקת בית המשפט
השופטת דר' מיכל אגמון-גונן פסקה, כי הליכי גבייה מנהליים מקנים לרשות זכויות רבות נגד חייבים כגון זכות עיקול ומימוש רק כאשר לאזרח יש חוב לא שנוי במחלוקת. אין לפעול בגבייה מנהלית כאשר מדובר בחובות ישנים, המשתרעים על פני שנים רבות.
הנתבעים נותרו רשומים כמחזיקים בספרי העירייה, ולא ברור מדוע נקטה העירייה בגבייה מנהלית נגד יורשיהם, במקום להגיש תביעה נגד העיזבון. החוב התיישן והיה שיהוי בפנייה ליורשים.
העירייה טענה כי היה הסדר חוב עם היורשים אולם טענתה הופרכה:
"כאשר נציג מוסמך מטעם העירייה מעיד בבית המשפט כי העירייה אינה עושה כל תרשומת, אין לה פרוטוקולים לא ידוע עם מי נעשה ההסדר, העירייה אינה יכולה לטעון כי העותרים (היורשים) ידעו על החוב. ובוודאי אינה יכולה לטעון לתום לב, או כי פעלה על פי נוהל תקין... העירייה הגיעה להסדר חוב שלא כובד. במקום לפעול לאכיפת הסדר החוב כנגד מי שהגיע להסדר עם העירייה, בחרה בדרך הקלה, ופתחה בהליכי גבייה מנהליים כנגד העותרים, שמעולם לא נרשמו בספרי העירייה... העיקול המנהלי שהטילה העירייה על העותרים נעשה בחוסר תום לב ובניגוד לכללי המינהל הציבורי."
בית המשפט ביטל את העיקולים, קבע כי ללא פסק דין לא תוכל העירייה לפעול לגביית החוב בגבייה מנהלית, וחייב אותה בשכ"ט עו"ד של 50,000 ש"ח.
אז מה היה לנו?
א. עיריית בת ים שינתה את שם המחזיק לצורך חיוב ארנונה בניגוד לדין, משום שלא ניתנה הודעה על הפסקת חזקה.
ב. העירייה נקטה בגבייה מנהלית לגביית חוב ארנונה שהתיישן.
ג. העירייה עיקלה את חשבון הבנק של היורשים למרות שהם לא היו רשומים בספרי העירייה.
ד. העירייה הסירה את העיקול מחשבון העו"ש אבל הותירה אותו על יתר הכספים בחשבון.
ה. העירייה לא עשתה תרשומת להסדר החוב, ובמקום לפעול לאכיפתו לאחר שלא כובד, נקטה בגבייה מנהלית.
ו. העירייה פעלה בחוסר תום לב ובניגוד לכללי המינהל הציבורי.
ז. העירייה חויבה לשלם 50,000 ש"ח מכספי משלם המסים.
ומה לא היה לנו?
אף לא פקיד אחד ואף לא נבחר ציבור אחד שילם מכיסו שקל אחד בודד. לטעמנו, במקרה קיצוני כגון דא, ראוי להטיל חבות אישית להוצאות המשפט על מקבלי ההחלטות בעירייה.
ולקינוח, פסק הדין מאפשר ליורשים להגיש תביעת נזיקין בגין העיקול הבלתי חוקי נגד העירייה ונגד הפקיד המוסמך שהטיל את העיקול, ובקביעת גובה הפיצוי ניתן לשים דגש על אי ביטולו המוחלט של העיקול לאחר פנייתם של היורשים לעירייה.
_________
עת"מ 1072-09 יצחק חלופסקי ואח' נגד עיריית בת-ים
בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, השופטת דר' מיכל אגמון-גונן, ניתן ביום 24.3.2011.
בוגר הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב (1974). פרקליט וחבר בלשכת עורכי-הדין (1976). דוקטורט בשיווק בפקולטה לכלכלה, אוניברסיטת אורדיה, רומניה (2001). ספרים: ארנונה עירונית, מס שבח מקרקעין, הפטור ממס שבח לדירת מגורים, היטל השבחה. מרצה, עיתונאי, עורך מגזין ARNONA באינטרנט, עורך האנציקלופדיה של דיני הארנונה העירונית.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
