מנהג ה"חלאקה" בא כדי לחנך הילד למצוות ולשמחו כדי שיחבבם
יש המקפידים בגיל שלוש לערוך לבן את התספורת הראשונה. יש המכנים אותה חלקה. עד אז אין מספרים את שערו, ובנים שטרם מלאו להם שלוש שנים מתהלכים עטורי תלתלים. בגיל שלוש, שאז מתחיל החינוך למצוות, מספרים את הילד ומשאירים פאות בצידי הראש.
חלאקה (מערבית: חלק[ה] גילח), או אפשערן (אופשערניש), (Upsherin גזיזה ביידיש) הוא טקס תספורת יהודי, קבלי במקורו, הנערך לילדים כשהם מגיעים לגיל שלוש. המנהג מקובל אצל החסידים, הוא מובא בספר "ערוגת הבושם", שמציין שמקורו "בהררי קודש", הכוונה לאנשים חשובים וקדושים.
בשער יש כוח חיות גדול – כפי שראינו בספורו של שמשון.זאת הסיבה לכך ששער נמצא בגוף האדם בעיקר במקומות שבהם יש הרבה חיות.בשלוש השנים הראשונות הילדים גדלים ביחס הרבה יותר גדול מאשר בכל חייהם ולכן משאירים להם את השער. בגיל שלוש ,אנו מספרים אותם כדי שלא להרבות שער - שלא להמשך לצד החייתי של האדם יותר מידי.
יש נוהגים לערוך את החלאקה דווקא בל“ג בעומר ,בהר מירון ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי.הם מספרים שם את כל הילדים אשר יום הולדתם השלישי חל כמה חודשים לפני או אחרי ל“ג בעומר.
אולם, יש מהם המקפידים שלא לספר את הילד לפני יום ההולדת השלישי שלו, ולכן אם יום הולדתו חל אחר ל“ג בעומר, מספרים אותו ביום ההולדת. אך, אם יום הולדתו חל מעט לפני ל“ג בעומר, ממתינים לל“ג בעומר של אותה שנה. אם הוא חל כמה חודשים לפני ל“ג בעומר, מספרים אותו ביום ההולדת.
את הטקס במירון נהוג לערוך בחצר שליד מקום ציון קברו של רשב“י ,בליווי נגינה של כליזמרים.יש שנהגו לערוך את החלאקה בקבר שמואל הנביא או בקבר שמעון הצדיק בירושלים.רבים מבקשים מרב שיתחיל לספר את הילד.
המנהג חדש יחסית, והוא מובא לראשונה רק בתחילת תקופת האחרונים.רבי חיים ויטאל מספר שרבי יונתן שאגיש -העיד לו שהאר“י ביום ל“ג בעומר “הוליך את בנו הקטן שם (=למירון) עם כל אנשי ביתו, ושם גילחו את ראשו כמנהג הידוע, ועשה שם יום משתה ושמחה“. אולם הוא מסיים בהערה: “אבל איני יודע אם אז היה בקי ויודע בחכמה הזו הנפלאה שהשיג אחר כך...
משאירים לבעל השמחה פאות, ובזה מחנכים אותו למצוות "לא תקיפו פאת ראשכם"[ויקרא]-שעניינה לא לספר את שערות הראש בעיגול, תוך גזיזת הפאות.
ומצאו לזה רמז במצוות ערלה, שאמרו חז"ל על שלוש השנים של ערלה שמרמזות לשלוש השנים הראשונות של תינוק שאינו יודע להשיח ולדבר, ואז אין מקיימים בו מצוות, "ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש"[ויקרא]- שאביו מקדישו לתורה [תנחומא קדושים].
וכך למדו בעלי מנהג זה, שבשלוש השנים הראשונות הוא דומה לעץ ערלה ואין גוזרים שערותיו, ובשנה הרביעית שכבר יכול להתקדש, גוזזים את שערותיו ומשאירים לו פאות, וזו המצווה הראשונה שמקיימים בו.
ומכיוון ,שבמצווה זו מתחילים לחנכו למצוות, נהגו לשמוח כדי לחבב המצוות, ומזמינים קרובים וידידים ומכבדים אותם במאכל ומשקה.
כיוון שמדובר במנהג קבלי- לא נוצרו לו דפוסים הלכתיים מחייבים - לא בנוגע לאופי הטקס ולא בנוגע למקומו.
נוהגים להתפלל על חינוכו של הילד, ויש לומדים מעט מדברי הזהר על "ויגדל הילד ויגמל".
לא חובה לעשות את טכס החלקה דווקא בציון הרשב"י,כפי שעושים רבים בל"ג בעומר.מי שחש קרוב יותר לעשות חלקה במקום אחר - עליו לעשות כן. יש העורכים את התספורת על קברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון, רבים, לדוגמה, עושים זאת במערת המכפלה ובמקומות נוספים,או על כל קבר צדיק אחר.
יש שכתבו שטוב ליתן באותו יום צדקה לענים או לתלמידי חכמים. ואחר כך מברכים על מזונות וכדומה ושרים בהודאה לה'.
יש שהיו נוהגים לשקול את השערות אחר הגילוח בזהב או בכסף, ונתנו כנגד המשקל מעות לצדקה. והעלו זאת כסגולה שהבן יהיה חכם בתורה וביראת שמים ויאירך ימים בטוב. וכך נהגו בחסידות מונקאטש בהונגריה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
