התקווה הוא המנונה הלאומי של מדינת ישראל 

התקווה הוא המנונה הלאומי של מדינת ישראל

 

"התקוה" הוא המנונה הלאומי של מדינת ישראל, ובעבר המנונה של התנועה הציונית. עם קום המדינה בשנת 1948 הפך "התקוה" להמנונה הלאומי של מדינת ישראל כאשר היא נוגנה במעמד הכרזת המדינה ב-ה' באייר תש"ח. ההמנון אומץ רשמית בחוק בשנת 1996, אף על פי שהושר כהמנון מאז קום המדינה. שם השיר היה בתחילה "תקוותנו" והיה המנונם של "חובבי ציון", ונפוץ במושבות ובקהילות היהודים בתפוצות.

 

מקור המילה המנון הוא במילה היוונית hymnos -שפירושה שיר שבח ותהילה והלל לאלים ולגיבורים. הכוונה לשירים שהושרו ביוון הקדומה בעיקר לצרכים טקסיים-דתיים. בגלל ההשפעה היוונית בתקופת הכיבוש היווני בארץ ישראל, הושאלה המילה לעברית.

המילה שימשה גם בהקשר דתי – שיח שבח לאלוקים, כגון "והיו מלאכי השרת באין {=באים} לומר הימנון לפניו {=לפני הקב"ה}" [שמות רבה ],וגם בהקשר שאינו דתי בהכרח, כגון "משל למה הדבר דומה? לחבורה של אנשים שמבקשים לומר המנון למלך" [שיר השירים רבה ].

 

בדרך כלל כתוב ההמנון בשפה מליצית ומבטא את הרעיונות הלאומיים של העם. המנון התקווה,מבטא את שאיפת העם היהודי להיות עם חופשי בארץ ישראל.

 

המנון התקווה-כולל, בשינויים קלים, את שני הבתים הראשונים משירו של נפתלי הרץ אימבר, אשר חובר בשנת 1878, עת ביקר אימבר בארץ ישראל בשנת 1878. את הטיוטה הראשונה של שיר "התקווה" כתב אימבר בביתו  של מלומד יהודי בעיר יאסי שברומניה, בשנת תרל"ח 1877.  זאת אישר המשורר בהקדשה על תמונתו ובמסמכים אחרים.

התיקונים האחרונים בנוסח השיר נעשו בידי ד"ר י"ל מטמן הכהן, מייסדה של גימנסיה הרצליה, בשנת תרס"ה .

 

מקורו של הלחן בהמנון התקווה,הוא ביצירה "מולדבה" של המלחין הצ'כי בדריך סמטנה.

הניסיון *הראשון להלחין את "התקווה" לא עלה יפה. בשנת תרמ"ב מסר ישראל בלקינד מראשון לציון את הלחנת השיר לליאון איגלי, מוסיקאי צעיר שנשלח  לזיכרון יעקב ע"י הברון לעבוד בעבודה חקלאית.

איגלי הועסק בעבודות יזומות, סבל רבות והתקשה להסתגל אליהן. פקיד הברון המקומי השתכנע שמדובר בכישרון מבוזבז ולכן  נתן לאיגלי חדר בראשון לציון לגור בו. איגלי, שקיבל  לידיו את מילות " התקווה" החל להלחין בחדרו את השיר. הוא  הלחין את תשעת הבתים של השיר, אך כל בית הלחין במנגינה אחרת, דבר שהיקשה על בני המושבה להכיר את השיר. מספרים כי בלקינד נהג לתת קוביית שוקולד [מצרך נדיר באותם ימים]- למי שידע לזמר את השיר. בסופו של דבר איגלי חזר לרוסיה, חלק משיריו אבדו ולא  נותרו התווים שלהם, וביניהם גם השיר "התקווה".

 

הוא הוקרא לראשונה בפני איכרים בראשון לציון. מילות השיר פורסמו לראשונה בספר שיריו של נפתלי הרץ אימבר בשנת 1886. כשהתפרסם שיר התקווה הוא מצא חן בעיני העם.

 

בתחרויות שערכה ההסתדרות הציונית לבחירת המנון הלאומי – השיר כלל לא היה מועמד, אך הצירים בקונגרס שרו אותו בלהט ובדבקות החל מהקונגרס החמישי בשנת 1901 והמסורת נמשכה מאז ללא כל משאל והחלטה ,הסתיימו כל הקונגרסים בשירת התקוה.

רק בקונגרס ה-18 שנערך בפראג ב-1933 הוכרז השיר כהמנון הלאומי הוכר השיר "התקוה" כהמנון ההסתדרות הציונית.

 

ההמנונים הלאומיים הראשונים הונהגו ברוב המדינות בסוף המאה ה-18 למניינם {"אל, מלך נצור" האנגלי, ה"מרסיזה Marseillaise" של המהפכה הצרפתית}- כזמר רשמי לכבוד עם, מדינה או שליט [האנציקלופדיה העברית] .

 

מילות ההמנון והבתים המלאים שהכיל:

 

שירת התקוה /מילים: נפתלי הרץ אימבר

 

כל עוד בלבב פנימה

נפש יהודי הומיה

ולפאתי מזרח, קדימה

עין לציון צופיה -

 

עוד לא אבדה תקותנו

התקוה בת שנות אלפים

להיות עם חפשי בארצנו

ארץ ציון וירושלים.

 

כל עוד דמעות מעינינו

יזלו כגשם נדבות,

ורבבות מבני עמנו

עוד הולכים על קברי אבות.

 

עוד לא אבדה תקוותנו...

 

כל עוד חומת מחמדינו

לעינינו מופעת,

ועל חרבן מקדשנו

עין אחת עוד דומעת.

 

עוד לא אבדה תקותנו...

 

כל עוד מי הירדן בגאון

מלא גדותיו יזלו,

ולים כנרת בשאון

בקול המולה יפלו.

 

עוד לא אבדה תקותנו...

 

כל עוד שמה עלי דרכים

שער יכת שאיה,

ובין חרבות ירושלים

עוד בת ציון בוכיה.

 

עוד לא אבדה תקותנו...

 

כל עוד דמעות טהורות

מעין בת עמי נוזלות,

ולבכות לציון בראש אשמורות

עוד תקום בחצי הלילות.

 

עוד לא אבדה תקותנו...

 

כל עוד נטפי דם בעורקינו

רצוא ושוב יזלו,

ועלי קברות אבותינו

עוד אגלי טל יפלו.

 

עוד לא אבדה תקותנו...

 

כל עוד רגש אהבת הלאום

בלב היהודי פועם,

עוד נוכל קוות גם היום

כי עוד ירחמנו אל זועם.

 

עוד לא אבדה תקותנו...

 

שמעו, אחי, בארצות נודי

את קול אחד חוזינו:

כי רק עם אחרון היהודי

גם אחרית תקותנו!

 

עוד לא אבדה תקותנו...

 

לך עמי, לשלום שוב לארצך,

הצרי בגלעד, בירושלים רופאך,

רופאך יי, חכמת לבבו,

לך עמי לשלום, ורפואה קרובה לבוא...

 

 

 

*מועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ממורשת החברה להגנת הטבע .

אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי