תקופת הזוהר האחרונה של ממלכת יהודה הייתה בימי מלכותה של שלומציון
שלומית אלכסנדרה - מלכת ישראל [139 -67 לפה"ס]. הייתה בתו של שטח, אחותו של ר' שמעון בן שטח ואשת אריסטובלוס הראשון. במות בעלה [103 לפה"ס] שחררה את שלשת אחיו. אלכסנדר ינאי ייבם את שלומית כי אחיו מת בלא בנים. שלומית נקראה על שמו: שלומית אלכסנדרה.היא הביאה להכתרתו כמלך .שלומציון המלכה מוזכרת ברמז עבה במגילות מדבר יהודה.
ימי שלטונו של ינאי היו סוערים ,רווי דמים ועתירי הישגים .הוא נפטר לאחר 27 שנות שלטון בטרם הגיע לגיל 50. כאשר הרג את חכמי הפרושים ,הצילה שלומציון רק את אחיה ,שמעון בן שטח. אלכסנדר בטח באשתו שלומית ולפני מותו צווה שתשב על כסאו, ולא הוריש את מלכותו לבניו [זאת למרות,ששלטון אישה כמלכה -אינו מעוגן במסורת היהודית, ושלטונה היה דומה יותר לשלטונן של מלכות הלניסטיות, בייחוד במצרים התלמיית].
תפקיד הכוהן הגדול עבר כחוק לידי בנו הבכור של ינאי - יוחנן הורקנוס השני. אפשר אפוא שמבחינת המסורת החשמונאית וחוקי האבות היה שלטונו של יוחנן השלטון העיקרי, אולם למעשה הייתה שלומציון השלטת.
ינאי מת בשעת מלחמה על העיר רגבא, בעבר הירדן. שלומית העלימה את דבר מותו מהצבא, עד שכבשו את העיר. אז שבה לירושלים, קראה לראשי הפרושים וכרתה עמם ברית שלום, וישבה על כסא ממלכת ישראל [בשנת 76 או 75 לפה"ס].
לאחר מותו של ינאי , הייתה ממלכת יהודה שרויה במאבק בלתי פוסק בין פרושים אשר נתמכו על ידי רוב העם, לצדוקים אשר נתמכו על ידי השלטון[קרוב לשלושה דורות]. עם עלייתה של שלומציון למלכות, החליטה לשים קץ למאבק בפרושים ע"י כניעה אשר למעשה לא הייתה ממש כניעה, מכיוון שהיא בעצמה נטתה לצד הפרושים. היא שיתפה אותם בשלטון, ובכך עוררה את זעמם של הצדוקים- אף שלא מרדו בה.
שלומציון שחררה את כל אלה שנאסרו בידי בעלה, ונתנה רשות לפרושים לחזור לבתיהם. יהודה בן טבאי שב ממצרים, ואחיה שמעון בן שטח מילא אחריה למסור את כל הנהגה הדתית בידי הסנהדרין. כדי למנוע מלחמות אחים, העבירה את הצדוקים מירושלם לערי המבצר הורקניא אלכסנדריון ומכאירוס.
עם עלותה לשלטון התחולל במדינה מהפך של ממש. ניהול ענייני הפנים נמסר לידי הפרושים בראשות אחיה ,רבי שמעון בן שטח, תמורת הבטחה לעזוב את המלכה לנפשה, בכל הנוגע לניהול ענייני החוץ.
הפרושים קיבלו ברצון את מלכותה, אם כי טעמם לכך היה ודאי -נטייתה אחריהם ונכונותה להפקיד בידם את ניהול ענייני המדינה.
בימי שלטונה של שלומציון המלכה,נפתחה תקופת הזוהר האחרונה של ממלכת יהודה.היא הייתה מלכה מוכשרת, אשר ניהלה את הצבא ואת ענייני הדיפלומטיה ביד ברזל. בימיה גדל מאד אחוז החיילים הזרים בצבא הממלכה, אולם היא הקפידה שמפקדי היחידות והקצונה הבכירה יהיו תמיד יהודים.
יוסף בן מתתיהו מספר ש"נפל פחדה" על השליטים שמסביב, וכי לקחה מהם בני ערובה - סימן מובהק לדומיננטיות צבאית-מדינית.
בתלמוד נכתב:"בימי שמעון בן שטח ושלומציון המלכה ירדו להם לישראל גשמים בלילי שבתות וכל-כך הרבה גשמים ירדו באותם לילות שבת מופלאים, עד ש"נעשו חטים ככליות ושעורים כגרעיני זיתים ועדשים כדינרי זהב". מסים רבים זרמו מכל הארצות שכבשו ינאי וקודמיו -וליהודים היה מצב טוב.
תקופת שלומציון הייתה עידן של רפורמות:
-בחינוך
-בקידום זכויות הנשים.
-הגולים הפרושים הוחזרו ארצה.
-ביטול חוקי הצדוקים
-התקנת חוקי הפרושים
-דחיקת הצדוקים מהסנהדרין
-שינוי התיארוך של חג השבועות
-הפרושים דרשו מהמלכה להוציא להורג כמה מחשובי הצדוקים, כולל בכירים מממשל המלך ינאי.
לקראת סוף שלטונה של שלומציון החלו הצרות.
-האיום החיצוני – עלייתה של ארמניה בראשות המלך טיגראנס לדרגת מעצמה אזורית – היא הצליחה להיחלץ באמצעות מתנות ושוחד. אבל אז היא חלתה ובנה אריסטובלוס, שעדיין זעם על שנשלל ממנו השלטון, מרד בה כדי להקדים תרופה למכה ולמנוע את העברת השלטון לאחיו הורקנוס.
כך החלה מלחמת אחים מכוערת .הפרושים, בהסכמת המלכה הנוטה למות, עצרו את אשתו וילדיו של אריסטובלוס וכלאו אותם כבני ערובה במצודת "הבירה" בירושלים. אריסטובלוס, מצידו, השתלט בזה אחר זה על כל המבצרים במדינה, שהוחזקו בידי מצביאים צדוקים שתמכו בו. הורקנוס נמלט לירושלים, אריסטובלוס גבר עליו שם ודחק אותו לתוך חצר בית המקדש, והורקנוס נאלץ לוותר על הכהונה הגדולה לטובת אחיו ולהפוך לאזרח פרטי.
קרוב למותה נחלש כוחה. בנה אריסטובלוס שהתחבר עם הצדוקים מרד בה, ואלמלא מתה מיתה טבעית, היה הורגה כדי לרשת את מלכותה. ימי שלטונה היו כתשע שנים, והיו לכבוד ולברכה לבית ישראל.
שלומציון נפטרה בשנת 67 לפני הספירה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
