מנהג יהדות אשכנז ושמו שלום זכר לכבוד הולדת הבן

כשנולד בן זכר, במזל טוב,נוהגים לערוך סעודה קטנה אשר מקיימים אותה ,בליל שבת לאחר לידת בן זכר, ובלילה שלפני ברית המילה. מזמינים את הציבור בליל שבת שלפני הברית, לכיבוד קל הנקרא "שלום זכר" או "זכר", ומכבדים בין היתר בחימצה [חומוס בערבית, ארבעס ביידיש] ובמיני קיטניות אחרים. מנהג האירוח והכיבוד הקל ,נערכים לכבוד הולדתו של בן זכר. "נוהגים לעשות סעודה ומשתה בליל שבת לאחר שנולד זכר, נכנסים אצל התינוק לטעום שם, והוא גם כן סעודת מצווה "[יורה דעה].

השלום זכר, הוא מנהג הרווח בקרב יהודים מקהילות אשכנזיות ומשמעו הזמנת קרובים וידידים בליל שבת הראשון לאחר לידת בן זכר. המקורות למנהג אינם אחידים וכנראה השתרש המנהג לערוך סעודת הודיה לשלומו של הבן הזכר, רגע לפני כניסתו בברית המילה, ולומר כמה דברי תורה.

טעמים לעשיית "שלום זכר":

-טעם ראשון, על שם שהוולד נושע ונמלט ממעי אמו.

-טעם שני, אין מילה בלא שבת.

-טעם שלישי, הביקור כעין ניחום אבלים.

האירוח כולל מאכל ומשקה, ובמיוחד נהוג להניח על השולחן גרגירי חומוס ועדשים עגולים, אשר בדרך כלל מסמלים מנהגי אבלות. מדובר בהשתתפות סמלית באבלו של התינוק, על צאתו מהרחם החם של אימו, וברוח מדרש של חז"ל המספר כי בהיות התינוק ברחם, הוא לומד את כל התורה. רגע לפני צאתו לאוויר העולם – בא מלאך ובמכה אחת על שפתו העליונה[השקע באמצע השפה]-משכיח ממנו הכול - כדי שירכוש לו חכמה ודעת בכוחות עצמו, ולא ייהנה מן המוכן.

- טעם רביעי: שהנשמה נעצבת שבאה לעולם, כמו שאמרו בעל כרחך אתה חי. ועל כן באין לנחם אותה.

בטור נאמר, כי נקרא "שלום זכר" ע"ש שאמרו 'כיון שבא זכר בעולם בא שלום בעולם' [מסכת נידה].

זכר לאותו מנהג עתיק יומין, המובא בארחות חיים:"שמי שמל את בנו משלים עם כל שונאיו, וקורא אותם לאכול ולשמוח עמו, כדי שיברכוהו ולא יקללוהו, וגם מתקבצים כל הקהל בליל השבת ובליל השמיני, ואח"כ [בליל השמיני]- בא הסנדק ונותן מעות ליולדת, ואח"כ כל אחד, נותן לפי מעלתו, ומנהג זה נהגו כדי ליתן לעניות, שלא תבושנה בלקחן מעות מיד אנשים ונשים".

יש כאלה המקשרים בין גרגרי החומוס הנקראים ביידיש "ארבעס" או "שלום-זכר באנדלעך", לבין הפריון המובטח בפסוק שבו אומר אלוהים לאברהם: "והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים" [בראשית].

הטעמים בגללם עורכים את השלום זכר דווקא בליל שבת:

-מכיוון שאין מילה בלא שבת.

-מכיוון שבלילי שבתות הכול מצוין בבתיהם.

-מכיוון שהתינוק חשוב כצדיק מקבלים פניו בשבת הראשונה.

-כדי לבקר את היולדת לראות אם צריכה איזה חילול שבת.

-להראות שיש לה"ערל זכר" חלק בשבת.

חיים אהרון באדיבות "הצופה" מביא סיפור זה:

באחת מדרשות השבת של האדמו"ר מוואסלוי, סיפר הרבי על זוג הורים ששלחו את ילדם בן השלוש אל ה"חיידר" אך לא רוו ממנו נחת, שכן הזאטוט סירב ליישב בשקט בכיתה, גילה חוסר עניין בכל מה שסיפר המלמד ולא אחת גם חמק וברח לרחוב.

במר ליבם נטלו ההורים את הילד הסורר אל הרבי מברד´יצב. שאלה אחת שאל אז הרבי את ההורים

- "האם קיימתם לילד את מסורת ה´שלום זכר´ כשנולד ?".

- "לא", השיבו ההורים, "לא עשינו לו את ה´שלום זכר´ כי לא היינו ערוכים לכך".

-אם כך, פסק הרבי, "בליל שבת הקרוב תעשו כן". ואמנם, מסיבת הווי מסורתית זו התקיימה באותה שבת, בצנעה יתירה, ומיד בא גם השינוי המיוחל בדרכי התנהגותו של הילד והוא היה למתמיד, לעילוי בישיבה...

כאשר סיפר הרבי מוואסלוי את הסיפור, אחד מבית בית המדרש התרגש מאוד. מדובר בבחור, בשנות ה- 40 לחייו,הנמצא בהליכים מתקדמים של חזרה בתשובה. הוא פנה אז אל הרבי וביקש לברר אם אמנם הוא יכול גם הוא בגילו, ל"השלים את החסר" ולקיים בבית מדרשו, בליל השבת הרובה, את מסורת ה"שלום זכר" שכמו אותו ילד בסיפור, גם אצלו ההורים לא קיימו מנהג זה.

הרבי מוואסלוי השיב בחיוב. בני ביתו של הרבי ערכו את השולחן עמוס כל טוב, דאגו גם ל"ארבס" המסורתיים וכולם כאחד ברכו את הצעיר בברכות וסגולות, המתאימות לאותו מעמד מסורתי, כולל ברכה שיזכה לזיווג הגון במהרה.

קיום מסורת ה´שלום זכר´ ריגשה את כל הנוכחים באותו מעמד, במיוחד את ´חתן השמחה´ שבאיחור של כארבעים שנה זכה, כהגדרתו, ל"השלים החסר"...

אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:

פרסם את המאמר

הדפס את המאמר

שלח לחבר

קישור ישיר למאמר

פניה לכותב המאמר

דווח מאמר בעייתי