אני רוצה לכתוב על אינטילגציה רגשית. רוצה לכתוב עליה כל כך הרבה דברים אבל לא ממש יודעת איך לסדר על ה"דף" את הפתיח, התוכן והתכנים. כתבתי שורה, מחקתי שלושה, אוף אוף אוף.
אז אנהג כפי שנוהגת במצבים לא מוכרים, הכי טוב לכתוב מהלב, אח"כ הלוגיסטיקה איך שהוא מסתדרת מעצמה.
לפני זמן ארוך נורא, אמרה לי מישהי חכמה "יש בך אינטילגנציה רגשית נדירה".
אני זוכרת שהתגובה הרגשית הראשונה שלי אל המילים שלה היתה כעס. אפילו חשבתי לריב איתה, שכן בקושי הכירה אותי וגם מה שאפשרתי לה להכיר היו הפירורים של עצמי...איך יכלה לומר לי כאלה דברים. (לימים אני מבינה דרכה את המשמעויות של המילים בדרך הכי קשה שאנשים יכולים).
קמתי מהכורסא וצעקתי "אני לא אחת מהנשים שמגיעות לכאן, לבושות חליפות מרשימות, שיערן אסוף איפורן מוקפד, מריחות בושם יקר, שבות מהישיבות הללו בקומה 13עם כל האנשים החשובים, הבורקסים והמאפים על השולחנות בחדרי הדיונים. את לועגת לי? מה בכלל את מנסה לעשות? תראי אותי. תסתכלי עלי. בפעמים שאני רואה אותך אני תמיד נראית כמו מישהי שיוצאת לקרב, שיערי אף פעם לא מסודר, הוא תמיד מבולגן בערך כמו הראש שלי. ובאשר לישיבות ודיונים עדיף שאעצור כאן את מבול המילים,
בשלב הזה הלחיים שלי הן האדימו. בערו. הדמעות התגלגלו חמות על הלחיים שלי הבוערות וחיממו אותן עוד יותר. כל כך התרגזתי עליה נורא..גם גרמה לי להתעצבן וגם גרמה לי לבכות. רגעים ארוכים היא שתקה. הביכה אותי הסיטואציה, שכן איני מורגלת לאבד את דמעותיי בשל עניינים של מה בכך, אצלי הדמעות יוצאות רק במקרי חירום וגם על זה אפשר להתכווח. שתקתי איתה. בולעת את הגוש בגרון בחזרה. אספתי את שיערי המבולגן.
היא הביטה בי, חייכה בעדינות ואמרה בשקט שכ"כ אפיין אותה "מיידלה הצצתי פנימה לתוכך במשורה, קמעא קמעא".. היא נכנסה בליבי חזיתית, עברה את בית החזה, פיטרלה בין הריאות והכליות ועברה אל מחזור הדם שלי. אמרה לי דברים קשים וכואבים. חיטטה בי כפי שמחטטים בפצע פתוח, כשיש מוגלה. כל כך הייתי עסוקה בהתגוננות כך שגם כשהחמיאה הייתי מדיי עוורת בשביל להבין או להאמין לה.
"אני רואה שם אישה מחוספספת וקשוחה. חזקה, עקשנית ואיתנה". מבפנים יש לה את הלב הכי רך שראיתי מעודי, לפעמים אני מרגישה כאילו שמישהו הניח שם בתוכך חבילת צמר גפן במקומו. אני רואה לך בעיניים כשהן מצטעפות גם כשהן שמחות ונרגשות. אני רואה לך בלב כשהוא מתכווץ, וגם כשהוא מתרחב ונושם. יש בך חוכמת רחוב מדהימה, שיקולי הדעת שלך נכונים וראויים, יש לך יכולות לזהות יחסים בינאישיים ולבחון מע' יחסים אצל אנשים רק משתיית קפה איתם. העצות שלך לאחרים מעשירות ומבריאות. את גמישה, קלילה ונוחה לקבל שינויים. פוחדת אולם מעזה. ובקשר לנשים שראית כאן אלה הלבושות חליפות יקרות ומדיפות ריח בושם יקר, שבות מהישיבות עם האנשים החשובים, והבורקסים על השולחנות, הייתי מאחלת בשבילן 10 אחוז מהאינטלגציה הרגשית השורשית הטמונה בך. שכן היא כמו יהלום פרא המצוי בתוכך, מצד אחד זקוק לליטוש קל מצד שני הוא כל כך זכייה"..
ואוו. לקחתי נשימה עמוקה. נעצרתי. הופתעתי. נפעמתי. שתקתי. ובעיקר שמחתי. נורא נורא שמחתי. פתאום הדברים שתמיד אמרתי/עשיתי קיבלנו פרשנות מקצועית ראוייה. וחזרתי אחריה ממלמלת את המילים זאת באמת זכייה, זכייה לחיים.
פלבוטומיסטית (שואבת דם ורידי), אם ל-4, נהגת ג'יפים לא שפוייה.
מאז שאני זוכרת את עצמי אני כותבת. שנים כתבתי למגרה עד שיום אחד המגרה התפוצצה אז עברתי למדיה..
כשאגדל, ואהיה מספיק טובה אכתוב ספר - הבטחה.
ylalush@gmail.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
