הייתי רוצה לחיות אחרי מותי ,כתבה אנה פרנק ביומנה
יומנה של אנה פרנק מהווה מסמך תיעודי נדיר של חיי היומיום בתקופת המלחמה,וכן- ביטוי לכישרון ספרותי יוצא דופן .זהו תיעודה של נערה יהודיה אשר התפרסמה בזכות יומנה ,אותו כתבה במשך שנתיים במקום מחבואה, מאימת רדיפות הנאצים, והפכה לסמל לילדים היהודים שנכחדו בשואה.
אנליס מארי ["אנה"] פרנק [1929 –1945], הייתה נערה יהודייה אשר נספתה בשואה. היא נולדה בפרנקפורט שבגרמניה, כבתם השנייה של אוטו היינריך פרנק ואשתו אדית, ונקראה על שם סבתה, אשר נפטרה בחודש בו נולדה.
מכיוון שהוריה של אנה, היו נצר למשפחות יהודיות שחיו במשך דורות רבים בגרמניה,נאלצה כל המשפחה להגר לאמסטרדם שבהולנד בשנת 1933, מאימת הנאצים. אביה של אנה נתמנה למנהל במגזר הפרטי. משפחת פרנק נכנסה לגור בבית במרוודה פליין, בדרום העיר. בעת הזו הייתה אנה בת ארבע ועד גיל אחת עשרה, בשנת 1942, היא גרה עם משפחתה בהולנד בשלווה יחסית. אנה ואחותה הבכורה מרגוט הלכו לבית הספר מונטסורי בקרבת הבית, ובשנת 1941 העבירו אותן לבית הספר התיכון היהודי.
בשנת 1940 נכבשה הולנד על ידי הנאצים .בשנתיים שלאחר הכיבוש, עקב המגבלות שהוטלו על ידי השלטונות הנאציים, הלכו והוצרו צעדי היהודים בהולנד ואנה אולצה לעבור מבית הספר הציבורי בו למדה לבית ספר יהודי. בשנת 1942 החלו הנאצים במשלוח יהודים ל"מחנות עבודה" - שהיו למעשה מחנות השמדה.
ביולי 1942, בעקבות האיום של משלוח למחנות, עברה משפחתה של אנה למקום מחבוא באגף נסתר של הבניין בו עבד אוטו. במשך שנתיים הסתתרה המשפחה עם עוד ארבעה יהודים נוספים, כשידידים גויים דואגים להבריח לתוך המחבוא מזון ומצרכים חיוניים.
בתקופה זו, לאחר יום הולדתה השלוש-עשרה, החלה אנה לכתוב את יומנה.היא תיעדה בין השאר, את התקופה בה הסתתרה יחד עם משפחתה במחבוא בבית ידידיהם מאימת רדיפות הנאצים.
במשך יותר משנתיים כתבה אנה "מכתבים לקיטי" - מעין ידידת נפש שהמציאה, ובהם סיפרה לה על חיי היום-יום במחבוא על רקע פחד ההתגלות המתמיד, על המתחים, החרדות והשמחות הקטנות, שהיו מנת חלקן של משפחתה ושל משפחה נוספת שהיתה כלואה יחד איתם במחבוא. במכתבים אלה התוודתה על לבטיה, חרדותיה, אהבותיה ושנאותיה - רגשות של נערה על סף הבגרות.
הכתיבה נתנה לה סיפוק רב, הקלה על הכאב והסבל היום יומי והחזירה לה את אומץ ליבה . אנה התאמצה לא לאבד את התקווה לעתיד טוב יותר. גם במקום המחבוא לא נשארה אדישה לטבע ולקסמיו, אותם היא ציינה ביומנה מפעם לפעם, ויותר מכל היא השתוקקה לחופש . ב-1 באוגוסט 1944 כתבה אנה את הקטע האחרון ביומנה.
ב-4 באוגוסט 1944, בעקבות הלשנה פרצה המשטרה הנאצית החשאית- למחבוא ושלחה את כל שמונת דייריו למחנה ההשמדה אושוויץ בפולין. אמה של אנה, אדית, מתה באושוויץ לאחר כמה חודשים. אנה ואחותה מרגוט נשלחו לברגן בלזן ושם מתו מטיפוס בתחילת שנת 1945.
מלבד אביה,אוטו פרנק, אשר נמצא חי באושוויץ כשכוחות בעלות הברית שיחררו את המחנה, מתו כל יתר השותפים למחבוא.
לאחר המלחמה מצאו חברי המשפחה את היומן של אנה והעבירו אותו לאביה, שהוציא אותו לאור בשנת 1947. מאז פורסם לראשונה, תורגם היומן ליותר מחמישים שפות ואף הומחז והוסרט .מקום המסתור הפך ל"מוזיאון אנה פרנק".
באחד הראיונות עם אוטו פרנק אביה של אנה אמר כי: "אנה הפכה לסמל של החופש. היא מתה ב-1945, אך הרבה אנות חיות כיום. קיבלתי מכתב מאחת מהן, נערה יפנית שכתבה: 'אני רוצה להיות בתך ולכתוב לך'. אני כותב לה לעתים קרובות. הכרתי אמהות רבות שקראו לבתן אנה על שם אנה פרנק. בתי אנה כתבה ביומנה: 'הייתי רוצה לחיות אחרי מותי'. הרבה אנה פרנק חיות כיום".
אוטו פרנק הלך לעולמו בשנת 1980.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
