אחרי ששרנו את חד גדיא והיינו מסובים כל אותו לילה (לא רק בבני ברק) וסיפרנו ביציאת מצרים, הגיע העת לשדרג את חד גדיא ולהכניס בו תכנים חדשים.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
הנוער של היום, לא מתלהב במיוחד מסיפור ההגדה של פסח ולא מחד גדיא. לדעתם, זה חוזר על עצמו, משעמם ואין בו להט, אין בו תכנים עדכניים, אין להט נעורים ומספיק ציונות.
חג הפסח – למרות הסימבוליות שבו, חג החירות, האביב, הפריחה הלבלוב וריחות משכרים, יציאה מעבדות ומשבטיות לעם, לא חדר עדיין ללבבות של כולם בצורה זהה.
אסור לשכוח – חג הפסח, הוא בראש וראשונה חג בו העם היהודי המדוכא המנוצל של פעם שבנה ערי מסכנות את פיתום ורעמסס, שעשה נפלאות ממים וטיט, יצא למדבר לחפש את עתידו.
אסור לשכוח – שהוציאו אותנו מעבדות לחירות ביד חזקה ובזרוע נטויה.
לאותה יד חזקה ולאותה זרוע נטויה אנו נזקקים זה דורות וגם עכשיו במדינת היהודים, העצמאית והריבונית עדיין עדיין זקוקים פעם ליד החזקה, שהיא תצילנו מידי האויבים.
העצמאות היהודית שתחילתה במדבר אחר יציאת מצרים, עדיין מפעמת בנו גם עכשיו וכל ליל סדר, בא להזכיר לנו: "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו והקב"ה (בעזרתו הנדיבה של צה"ל) מצילנו מידם".
עכשיו אחרי ביעור החמץ – וטכסי "התשליך" לים של שרידי ופירורי החמץ – הגיע הזמן גם לביעור "החמץ" הפוליטי של המשת"פים, שונאי ישראל, המסיתים מדיחים נגד המדינה, מוסדותיה ומנהיגיה. נגד האקדמאים הקוראים להחרים את ישראל במוסדות האקדמאיים בעולם ונגד אלה הקוראים על חרם תוצרת ישראל. אם צריך לעשות להם "תשליך" – אז הדבר יעשה פן יקומו עלינו וחברו לאויבינו – כפי שחלקם כבר עשו ועוד מתגאים בכך. לעורר את העם בתפוצות, לא לתרום לארגונים, אוניברסיטאות בה שולטים שונאי ישראל, כמו אוניברסיטת בן-גוריון, הקרן החדשה ודומיהן.
מכת בכורות
יש ללמוד מההגדה של פסח ושיטת השכנוע של משה רבינו את פרעה ואת יועציו – כאשר ביקש והציע הסדר סביר לשלח את עמו.
פרעה התעקש – עד מכת בכורות. מסקנה, על ממשלת ישראל וצה"ל למצוא נוסחה יצירתית מיוחדת להתעקשות של חמאס ויועציו, הן לגבי שחרור גלעד שליט והן לגבי ירי הקאסמים על עוטף עזה וערי הדרום.
מכת בכורות – יצירתית היא גם להכות "בבכורים" של חמאס וגם לחטוף אותם – לשיחת מרעים. והיה אחרי כל אלה – ונצא בשירה גדולה, בשירה חדשה ומשודרגת של חד-גדיא.
חד גדיא
אחד מי יודע – מדינה אחת לעם היהודי, לא בשמים אלא בארץ ישראל וגם ליהודי התפוצות. ואחד אלוהינו.
שניים מי יודע – שני לוחות הברית, שני חלקי ירושלים כבירת ישראל הנצחית.
שלושה מי יודע – שלושה אבות. על שלושה פשעי דמשק, איראן וחזבאללה. לא אשיבנו, אין כפרה ואין מחילה לציר הרשע ורצונם להשמדת ישראל.
ארבע מי יודע – ארבע אימהות, ארבע עונות השנה, פריחה, התחדשות וארבעה בנים עליהם דיברה התורה. ארבעה עקרונות שאסור לוותר עליהם: ירושלים, ביטחון, גושי ההתיישבות הגדולים, בקעת הירדן.
חמישה מי יודע – חמישה חומשי תורה, לקרוא, לאהוב, להבין. להפוך לחלק אינטגראלי מתכנית הלימוד.
שישה מי יודע – שישה סדרי משנה. ואם תוקפים או מפגיזים אותנו בקסאמים – ניצחון בנוסח ששת הימים.
"שבעה מי יודע – שבעה ימי שבתא. בלי כפייה דתית, מתוך הבנה ורצון ומי שלא רוצה הרי איש באמונתו יחיה. כך נגיע לאחדות גדולה ומהירה יותר.
שמונה מי יודע – שמונה ימי מילה. ולזכור הקטן הזה גדול יהיה.
תשעה מי יודע – תשעה ירחי לידה. לחכות בסבלנות ובאמונה, לא להקדים ולא למהר, העיקר שהתינוק יהיה בריא.
עשרה מי יודע – עשרה דבריא. חשוב להשתדל לקיימם כלשונם וכן צה"ל יכה את אויביו, עשר מכות בנוסח "עופרת יצוקה" ולא רק בנוסח של פסח.
אחת עשר מי יודע – אחת עשר כוכביא. כוכבים של ממש בתרבות, אמנות, מוסיקה, מדעים, ספורט, כלכלה, רפואה, כוכבים של פרסי נובל ולא רק של כוכב נולד.
שניים עשר מי יודע – שניים עשר שבטיא. לא צריך יותר שבטים, תת שבטים, עדות ושדים בבקבוק ומחוצה לו. לא בפוליטיקה ולא בממשלה. עם אחד – מדינה אחת.
שלושה עשר מי יודע – שלושה עשר מדיא. לא צריך יותר משלושה עשר שרים בממשלה במדינה כמו ישראל. וכן שלושה עשר שופטים עליונים, (אחרי רפורמה במערכת המשפט), שלושה עשר אלופים וניצבים במערכות הביטחון כולן – ובכל המערכות הממשל האחרות. חסכון, יעילות ולא לשחיתות.
ואחד אלוהינו ואחד מדינת היהודים שבשמים ובארץ.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
