מכתב אל פרופ' אפרים קצ'לסקי בנושא "מדע, אנשי-מדע, א-להים"
(נכתב ב- אור לד' מרחשוון תש"ל.)
כבוד הפרופ' אפרים קצ'לסקי הנכבד והיקר,
קראתי בעניין רב את דבריו החשובים בגיליון ערב ראש-השנה תש"ל של "מעריב" ("שולחן מרובע :מה מעלה
ומה מוריד כיבוש הירח בעולמו של האדם"). אי אפשר שלא לשבח קטעים חשובים מדבריו שם :
" ... בשטח המדע הולך הידע ומצטבר מדור לדור. אנחנו, אנשי המדע לעולם איננו רק מתחילים,
אנחנו תמיד גם ממשיכים : אנחנו לומדים משנה לשנה, אנחנו מעמידים הישג מדעי של דור אחד למול
הישג מדעי של דור קודם, בונים מושג אחד על גבי מושג אחר. כאשר שאלתי את עצמי כמה
ואילו פעילויות אחרות של האדם מצטיינות בהמשכיות מעין זו, בחוט שני כזה המגשר ומקשר
בין הדורות - אוכזבתי : מלבד הפעילות המדעית עלו על דעתי רק עוד שתי פעילויות בלבד :
פעילות האדם לקיום המין, ויתכן שגם פעולותינו אנו, פעולות עם ישראל, לשמירה על נצח ישראל... ".
" ... אנחנו היהודים מעריכים פחות תגליות חומריות. מאשר תגליות שיש בהן ערך רוחני, אנחנו, למשל,
מעריצים ומתרגשים מאוד מתופעות של קידוש השם.
למה ? משום שבהן יש יסוד רוחני; אני מאמין שזה משהו שטבוע בייחודו
של העם שלנו... ...לי נידמה ש"קידוש השם" דורש שתתלווה אליו גם איזו מטרה קדושה,
מטרה בעלת אופי רוחני-מוסרי נעלה, בעלת אופי אידיאליסטי של תיקון האדם, למשל, גאולת העם, העולם".
"...מישהו אמר פעם שהאדם גדל בעריסה שנקראת כדור הארץ, ונכון שהגיע הזמן שהאדם התבגר
עד כדי לצאת מהעריסה, אבל כל זה כדי שישוב ויחזור לעריסה שלו. אני לא מתכוון להוריד מכבודו של
האסטרונאוט או הפיסיקאי. אבל החיים הם בכל זאת הדבר הכי יפה, הכי מרגש והכי מופלא ... ".
"... מן המותר להזכיר את המופלאות בעולם החי, להזכיר את העטלפים, למשל, המצוידים
במעין מכשיר ראדאר שהוא רגיש יותר מהראדארים המשוכללים ביותר שלנו, את כושר הקומוניקציה
המופלא של הדולפינים במים, ועוד ועוד מופלאות שקשה להסבירן ולהבינן, מופלאות שהן פרק שירה
בפני עצמו ... ".
אך מצטער אני שבבחירתו החופשית, כבוד הפרופ' טרם הגיע להכרעה שפרק שירה זה חייבים
אנו לאומרו לבורא העולם יותר מאשר לחוקרי המדע, שהרי על חוקרי המדע להודות, לכל הפחות,
כי את המופלאות הללו מצאו מוכנות ומזומנות למחקרם כנתון, מבלי שצריכים היו ליצור את הנתון
למחקרם... לא ברור לי איזה משמעות מדעית חדשה אפשר להכניס למושג "נצח 'ישראל" מבלי
להישאר נאמן לניסיון ההיסטורי המתגלה בהמשכיותו של משמעות מושג זה ?!
כל ניסיון של ניתוק המושג "נצח ישראל" מן המושג "א-להי ישראל" פוגם הן במושג "נצח"
והן במושג "ישראל". שכן אחרי ניתוק כזה ההתבוללות היא על הסף, משום שפיתויים כלכליים רבים קורצים
למדענים מחוץ לישראל. לפיכך, ניתוק מדעת מאמונה באל-הי ישראל פוגם בצרוף המושגי "נצח ישראל".
בטרם אעבור לקושיה העיקרית על חלק קטן בדבריו, מן הראוי לצטט גם
מדברי פרופ' יהודה נוימן שם : .... "יותר משהמדען פותח דלתות הוא מגלה דלתות
נעולות ".
והרי שני קטעים מתוך דבריו שם המוקשים בעינינו :
א. " .... האמונה בא-להים מעולם לא עזרה לי ... אני לא צריך את א-להים כאשר אני חוקר
יצורים חדשים.
האמונה בא-להים אמנם אינה יכולה להזיק לחוקר אבל גם לא להועיל לו".
ב. " ... מדען אמיתי לעולם אינו מסתפק בגישה אנליטית וסינטטית, הוא שואף גם
לשנות את הטבע, ולשנות אותו כך כפי שהוא, המדען, רוצה. מבחינה זאת אפוא,
המדען אינו רק מי שמבקש לחקור ביש הקיים אלא הוא גם מי שרוצה
לברוא עולמות ... ".
ל-א : מאחר וכבוד הפרופ' השתמש במשל על " ... שהאדם גדל בעריסה ...
שהאדם התבגר עד כדי לצאת מהעריסה, ... ויחזור לעריסה שלו ...", - אורשה גם אני
להשתמש במשל מתקופת העריסה של האדם, דהיינו :התינוק אינו זוכר במרכז הזכר
שבמוחו כיצד היניקה אותו אימו הורתו בהיותו בעריסה, או, כיצד האכילה אותו בחלב-
מלאכותי ... הנמשל :המדען אינו זוכר או אינו יודע עדיין כיצד הצליח לגלות במוחו תיאוריה
מדעית חדשה "יש - ,יש מאין". הדברים, במשל ובנמשל, אינם יכולים לשנות את העובדה
כי בין כך ובין כך, לכל תינוק בעריסה יש אם המיניקה/מאכילה אותו ; ואם איינשטיין האמין
בכך, בין כך ובין כך, אין כלים מדעיים לסתור את ההנחה שה' הוא החונן את האדם בדעת
להמציא תיאוריה מדעית חדשה. וידוע היטב על פי תורת ההכרה שאין הדעת יכולה לדעת
עצמה ידיעה אובייקטיבית.
ל-ב : נכון כי המדען חושף תכונות טבועות בנתוני הטבע שלפניו, ובבחירתו
החופשית יכול הוא לשנות, אולם, שינוי זה הינו ניצול של תכונות קיימות ולא
בריאה חדשה, אלא בריאה-משונה חדשה.
באותו דיון, שם, הציג הרב נרי-ה בעיה שטרם נפתרה : " ... זוהי באמת
היום הבעיה הגדולה המדאיגה את האנושות כולה, שהמסע לירח רק עושה אותה
דרמתית יותר : הפער בין כוחו הטכני של האדם להשתלט על העולם לבין כוחו המוסרי
לשלוט על יצריו". וכל עוד בעיה זו לא מצאה את פתרונה, וכל עוד טועים רופאים עד
כדי 50% בקביעת דיאגנוזה של חולים במחלות חמורות, וכל עוד איננו מסוגלים לחזות
מראש ולהזהיר בעוד מועד את החולה שיאחז באמצעי מניעה נגד תחילת צמיחתו של
גידול ממאיר, נגד התקף לב מסוכן, נגד מחלה מסוכנת אחרת, הקוטפת, לדאבוננו, גם
גאוני מדע בטרם עת, כיצד זה בנתונים חלקיים, ירשו לעצמם מדענים ליצור בריות-
משונות ושאר יצורי-כלאיים ?! וכי במדע, כוונות טובות של מדענים יכולות לחפות על
העדר ידיעה מספיקה ועל חוסר נתונים ?!
לאור השאלות הנ"ל, לע"ד היה כבוד הפרופ' בלתי זהיר בניסוח דבריו.
יכול היה לומר, לכל היותר (במקום הביטוי שנקט : "אני לא צריך את אל-הים
כאשר אני חוקר ...")
כי לא הבחין בכך שהוא צריך את אל-הים כאשר הוא עוסק במחקרו; ובודאי שאי-ההבחנה
אינה הוכחה מדעית לאי-פעילות של משהו שאינו מודע לכל אחד (ובייחוד לא כאשר גאונים כאיינשטיין ואחרים האמינו בה, שיש משהו מבחוץ החונן את האדם בדעת!
כל עוד לא מצאו מדענים את הנוסחה כיצד יש להזין מוח או "מערכת מוחות אלקטרוניים':
בנתונים מסוימים, לפי שעורים קצובים מראש, כדי שייצרו "כבקשתך" תורה-מדעית-חדשה
מעין תורת היחסות של איינשטיין, לא יוכלו לטעון שאינם צריכים, כביכול, את האל-הים
כאשר הם עוסקים במחקרם. יתר על כן, אפילו אם ימציאו את הנוסחאות, גם אז
"אי ההבחנה" כי בניסוח הנוסחאות נעזרו, ביודעים או בלא יודעים, בה' החונן את האדם בדעת,
אינה הוכחת אי-קיום. על כן, המסקנה היא כי קשה לי להבין כיצד נעלם מכבוד הפרופ'
בנושא זה כי הוכחת אי-קיום או אי-מציאות קשה הרבה יותר מהוכחת מציאות. ומאחר שעדיין
אין כלים מדעיים כדי להשיב תשובה פסקנית וחד-משמעית בנושא זה, וכאשר ידוע,
כי איינשטיין האמין בדעת מבחוץ החוננת אותו בדעת, יכול מדען לטעון לכל היותר,
כי לא הבחין בכך, שנעזר על ידי אל-הים. לע"ד אינו רשאי לטעון "לא נעזרתי ע"י אל-הים" ?!
נשמח מאוד לקבל את תשובתו של כבוד הפרופ'. (בדואר ניפרד הננו
שולחים לו את גליון ה-ו של בטאוננו ממנו יתרשם על שיטת " 2 ועוד 2 " המתפרסמות יחד).
בציפיה לתשובתו,
במיטב ברכות התורה,
בהוקרה ובכבוד רב, מ.ת.ת. - בטאון להגות יהודית ג. רחמן, העורך·
מאת פרופ' אפרים קצ'לסקי 7 לדצמבר 1969
מר רחמן הנכבד
תודה עבור מכתבך מד' בחשוון שהגיעני זה עתה עם שובי מארצות הברית.
קראתי את דבריך בעניין רב ואני מכבד את השגותיך לדברי ב"שולחן המרובע" שנתפרסמו
בגליון ערב ראש השנה תש"ל של "מעריב".
למען הבהרת הדברים הרשה נא לי מספר הערות :
א. אני מסכים עמך שאין בידי מדעי הטבע להוכיח אי-קיומו של א-להים,
וכי הוכחת אי-מציאות קשה מהוכחת מציאות. יחד עם זאת, הרי שאין להתעלם מכך
שהמדע המדויק אף לא הוכיח מציאות הא-להים. ומנקודת ראות זו חופשי החוקר
להאמין או שלא להאמין כרצונו.
ב. השיטה המדעית הנהוגה כיום במדעי הטבע המדוייקים אינה נזקקת ואינה
מסתייעת על ידי האמונה באל-הים. הרי זו שיטה המושתתת על התצפית, ההכללה,
הניסוי, ההיפותיזה והמשפט המדעי - ובאלה אין אתה מוצא את האלמנטים המטפיסיים,
המוסריים והנפשיים - להם נזקקים המאמינים.
ג. אם אתה נמנה על המאמינים ולבך סמוך ובטוח כי הא-להים הוא שהקנה
לנו כושר המחשבה וכושר האנליזה הרציונלית של תופעות הטבע, והוא שיצר את
כל העולם החומרי הסובב אותנו - הנך סומך במישרין ובעקיפין על הדרכתו וסיועו
של הא-להים בפענוח רזי הטבע. מאידך, אם נמנה אתה על הלא-מאמינים אתה
נאלץ לסמוך על הנתונים הצפונים וגלומים בתוכך ומחוצה לך, מבלי שתתייחס
למקורם ולדרך התהוותם.
ד. נכון הדבר שבכל ניסויינו אנו נזקקים
לנתונים החומריים והאנרגטיים שהטבע מעניק
לנו, וכי אין בידי אנשי המדע לברוא יש מאין,
ואף על פי כן, אין להתעלם מכך שבאמצעות
הפיסיקה, הכימיה והביולוגיה למדנו
לצרף צרופים חדשים המוליכים למוצרים
דוממים בעלי איכות חדשה, וליצורים חיים
בעלי תכונות חדשות העוברות בתורשה, וכל
אלה יש בם כדי לרמז על הכוחות העצומים ועל הפוטנציאל העצום הגלום
באדם עצמו וביקום הסובב אותנו. ושוב אם נמנה אתה על המאמינים - על
מעשיו המופלאים של הבורא.
ה, אני מאמין בנצח ישראל ובשליחות הרוחנית והמוסרית שהטילה יד הגורל על העם היהודי,
נגזר עלינו להיענות לאתגרים הרוחניים והמוסריים הנעלים ביותר של האדם, ומחובתנו להקים
חברה לדוגמא העתידה לשמש מאור לגויים, ומקור של אושר וסיפוק לנו עצמנו.
טוב נעשה אפוא, אם נשים לב לערכי הרוח והמוסר כאשר עשינו מימים ימימה, ולא ניתפש
להישגים חומריים בלבד. ברם, איני סבור כאן כי קיים קשר בל-ינתק בין המושג "נצח ישראל"
לבין המושג "א-להי ישראל" - כדבריך.
בהוקרה ובכבוד רב,
פרופ' אפרים קצ'לסקי
ב"ה, ט"ז בטבת תש"ל.
כבוד הפרופ' אפרים קצ'לסקי הנכבד והיקר,
תודה עבור מכתבו המאלף מה-7 בדצמבר 1969 . אתכבד להעיר בתגובה :
ל-א : נכון הדבר "שאין להתעלם מכך, שהמדע המדוייק אף לא הוכיח מציאות הא-להים,
ומנקודת ראות זו חופשי החוקר להאמין או שלא להאמין כרצונו,", יחד עם זאת נכון במידה לא פחותה
ש"המדע המדוייק" אינו מדוייק דיוק מוחלט, דיוקו, אמנם, גדל והולך ואעפי"כ יישאר לעולם יחסי
ומותנה בדיוקם של מכשירי המדידה, שיעמדו לרשות המדענים, ואלה לעולם לא יהיו בעלי דיוק
מוחלט, פירושו של דבר, הוכחת קיומו, או היעדר יכולת להוכחת קיומו, לעולם לא תהיה תלויה
במדע מדויק משום שאין לצפות שהבלתי-מוחלט יאשר את המוחלט,
ל-ב :יישר כוחו של כבוד הפרופ' על שהניסוח הפעם מדבר רק על "האמונה
בא-להים". בכל זאת, אי-ההבחנה אינה הוכחה. "האלמנטים המטפיסיים, ...והנפשיים - להם נזקקים המאמינים" להם נזקקים גם אנשי המדע, לפחות בהיותם בדרך אל תגלית חדשה. עלינו להבחין בין חזרה על ניסוי שלאחר תגלית, שבה אמנם "התצפית", "הניסוי" ו"המשפט המדעי" (שכבר נוסח על ידי קודמים) ניתנים לאימות בין-סובייקטיבי ; לבין ניסוחה הראשון של היפותזה חדשה, ו/או השימוש בהיפותזה שאינה חדשה בניסוי-חדש בדרך אל תגלית חדשה. במקרים שבהם צועד איש-המדע לקראת תגלית חדשה, מושגי "ההכללה", "ההיפותזה והמשפט המדעי" מכילים כולם אלמנטים סובייקטיביים שעדיין אינם ניתנים לאימות בין-סובייקטיבי (כל עוד לא נתגלתה התגלית החדשה וקיבלה את ניסוחה במשפט המדעי הנמסר לאימותים) ובתור אלמנטים סובייקטיביים הינם בהכרח אלמנטים מטפיסיים (שכן, אין משפטים מדעיים המבטיחים כושר גילוי תגלית-מדעית חדשה "יש-מאין") !
ל-ג : " ... לסמוך על הנתונים הצפונים וגלומים בתוכך ומחוצה לך, מבלי שתתייחס למקורם
ולדרך התהוותם" - אי ההתייחסות אינה פתרון מדעי לרז גדול :
"כיצד באה לו לגאון-מדעי מחשבה המובילה אותו לתגלית-חדשה ?". להיפך, יתכן שאי-התייחסות
זו היא התעלמות ביודעים או בלא-יודעים מאמיתות שאליהן חייב המדען להגיע מחוץ למתודות של
המדע-"המדויק". דהיינו, אסור, לע"ד להתעלם מכך, שאימותים חוזרים ונשנים של חזונות
נביאים ורז קיומו המופלא של עם-ישראל,על אף כל הקמים עלינו לכלותנו בכל דור ודור, -
מצביעים על אימותה של "היפותזה" בדבר קיומו של הא-להים.
ל-ה : המושגים "נצח ישראל", "יד הגורל", "אושר" וכיוצא בהם אינם עניין למדע-מדויק, אלא
למדע מסוג אחר, הנזקק דווקא לאלמנטים מטפיסיים, מוסריים ונפשיים. כבוד הפרופ' העריץ והתרגש
מתופעות קידוש-השם משום שבהן יש יסוד רוחני. אך, כיצד נוכל להרשות לעצמנו להתעלם מהמשמעות
שהיתה ליסוד רוחני זה בכל הגלגולים של קידוש-השם-ההיסטורי בעמנו? - יסודו היה באמונה
שמקורה בטחון בלתי מעורער בקיומו של ה' א-להי ישראל בורא העולם ונותן התורה ; מובנים לי
בהחלט לבטיו של מי שאינו רואה את ה"קשר בל-ינתק בין המושג 'נצח ישראל' לבין המושג –
'א-להי-ישראל' ''. לצורך ראייה כזאת זקוק ההוגה לזווית ראייה של ריחוק, כדי לדון בנושא ללא
שום נגיעה אישית וללא שום השלכה אישית על אורח חייו לפני כן. עד כמה שידוע לי, רק משה
איש הא-להים הגיע למדרגה זו של התפשטות מכל נגיעה אישית אינטרסנטית, כאשר פעמיים
לחם לא אכל ומים לא שתה במשך ארבעים יום וארבעים לילה. לפיכך, מי שכן רואה את הקשר
בל-ינתק שבין נצח-ישראל וא-להי ישראל, יכול בהחלט לסמוך על כך, שאין דוגמא נוספת
בתולדות האנושות של התאמתות חוזרת ונשנית של חזונות נביאינו שתמכו יתדותיהם באדון הנביאים,
משה.
ולבסוף, בודאי שמתנת הבחירה החופשית, שהעניק הבורא לכל הברואים בצלמו, מחייבת
שלא תהיה הוכחה מעל לכל ספק לאמת הגנוזה בסוד קיומו של עם ישראל. אך, לע"ד, אין בחירה
חופשית זו צריכה למנוע בעד אנשי מדע דגולים להודות בשני דברים :
א. שישנן אמיתות חיים מחוץ לתחום המדע-"המדויק".
ב. שאין להבין את סוד קיומו המופלא של עם ישראל וכל תופעות קידוש-השם מדור דור,
ללא מתן עדיפות-יחסית, לאמונה בקיומו של ה' אל-הי ישראל נותן התורה, בורא העולם
החונן את האדם בדעת אמת (וגם נותן לו את הבחירה החופשית שלא להודות במציאותו
של הבורא) !
נשמח לקבל את תשובתו של כבוד הפרופ' שתחתום את ה-"2 ועוד 2 " בינינו.
בציפייה לתשובתו ובתודה מראש, במיטב ברכות התורה ובהוקרה,
ג.רחמן
גדלי-הו רחמן השיב את נשמתו לבוראו בד' אלול תשס"ט. המאמר נלקח מעזבונו של גדליהו זצ"ל שהיה בוגר האוניברסיטה העברית במקצועות מתמטיקה ופילוסופיה. פרסם מאמרי הגות רבים וכן ערך בשנים תשכ"ח-תשל"א ביטאון להגות יהודית בשם מ.ת.ת (מציון תצא תורה).בשנת תשס"ה יצא לאור ספרו "פרוזדור הקליטה בעולם של חמישה ממדים" בהוצאת ספרים "מ. מזרחי".
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
