ספירת הגבורה היא יכולתנו לתת לעצמנו גבולות 

ספירת הגבורה היא יכולתנו לתת לעצמנו גבולות.

ספירת הגבורה היא היכולת של כל אחד ואחת מאיתנו לתת לעצמנו גבולות. ספירת הגבורה מנוגדת ומאזנת אותנו: כמו שישנם מצבים אשר צריך לתת בהם בלי די- כך ישנם מצבים ,בהם צריך לדעת לעצור ולהגיד עד כאן!

חז"ל מדריכים אותנו להיות: "קל כנשר, רץ כצבי, עז כנמר וגיבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים". אם כן, ניתן לקנות מידות אלו.

 קונים את מידת הגבורה על ידי תרגול של התגברות, כגון: לקום מוקדם לתפילה, לשקוד יותר מהרגלו, אם לומד שעה- וקשה לו להמשיך ,יתאמץ להוסיף עוד זמן מה. התגברות על עייפות מפתחת את הגבורה. וכמובן יתבונן בסיבות המונעות את הגבורה ויסיר אותם ממנו.

ההיפך הגמור ממידת ה"חסד" היא ה"גבורה" - איש החסד שם במרכז עולמו את הזולת, בעוד אצל איש הגבורה- ניצבת אישיותו העצמית.

 "גבורה" היא הכוח להתרכז, להתעמק ולהתבונן בתוך עצמך. הכוח לשליטה עצמית, לא לכעוס, לא להתפעל מהסביבה, להכניע ולהשליט מוח על הלב, אומץ-לב וביטחון עצמי הנובעים מתעצומות נפש - זאת היא גבורה.

השם "גבורה" בשל כוחה העצום "לשלוט על האדם עצמו", כמאמר המשנה "איזהו גיבור? הכובש את ייצרו": גיבור אינו מי שיש לו כוח פיזי , שכוחו רב וחזק מאחרים והוא יכול לשלוט על אנשים אחרים, גיבור הוא אדם שיש לו יכולת שליטה על עצמו. יכולת למשול על רגשותיו והתלהבותו ולהחליט כל דבר בשקול ויישוב הדעת.

דווקא בשל העובדה שהאדם מכונס בתוך עצמו ואינו "מפזר" את עצמו ורכושו לאחרים, כוחו נשמר, והוא מגיע לעוצמה וגבורה אישיים. ואילו איש החסד המרבה בנתינה לזולת, באופן טבעי נחלש, וגבורתו פוחתת.

"איזהו גיבור הכובש את ייצרו"- שלא להשיב רע למחרפים והמבזים אותו, כמאמר חז"ל: "אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה".

תרבות יון האלילה את מידת ה"גבורה" .להשקפתה, מידת הגבורה -הינה המידה העיקרית בבניינו הרוחני של האדם, ובהעדרה סר צלם אלוקים מעליו ,והריהו מנקבה. הגבורה והאומץ, כפי שהם מתגלים במלחמה בעיקר, מבטיחים לפרט - וממילא לכלל המורכב מפרטים - את קיומם הבלתי מופרע ,כשהם עצמאים על אדמתם וחופשים לעשות כרצונם. ועמידה איתנה זו במלחמת הקיום -היא הערך העליון ותכלית האדם בעולמו.

השקפה זו אף מצדיקה במפורש את המעשים השפלים ביותר ,כל עוד מביאים הם בעקבותיהם חיזוק ועידוד לגבורתו ואומץ לבו של האדם. אי לכך דקדקו הם ביותר על מתן אימון גופני חמור ומתמיד לצעיריהם. והגוף - על הטיפול הפיזי המתמיד בו - עלה בעיניהם למעלת ערך נשגב.

דעת חז"ל שונה .לא רק שאין הגוף ערך ואין הגבורה מטרה, אלא שתופעת הגבורה בכללה אינה נמנית בין התופעות הטבעיות והיא נתפסת כמתת-שמים מיוחדת הניתנת ליחידים ולמטרות מסוימות[כגון:שמשון] מכיוון שכך, אין שום עניין ותועלת באימון הגוף ובפתוח אומץ הלב, ואפילו אדם אשר זכה באלו ,אינו נושא לקנאה ולחיקוי אלא להתפעלות נפשית מהגלוי האלוקי שבו ולהסקת מוסר-השכר.

 בדרך זו נתפסה הגבורה כאחת ממידותיו של הקב"ה, וגילוייה הארציים - כמתת שמים, חיובו של איש ישראל להידבק במידותיו של הקב"ה ,חל כמובן גם על מידת הגבורה. אלא שאופייה המופשט - הטבוע בה בגלל עצם היותה אלוקית - דבק בה ומגדיר את טיבה ,כגבורת הנפש .ובצורה זו הריהי חלה אמנם כחובה על כל אחד ואחד.

אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי