כמו בכל תחילתו של סמסטר חדש, גם הפעם מצאנו עצמנו נחשפים לכתבות קצרות וחסרות פואנטה על סטודנטים שרוכשים עבודות אקדמאיות ועל האוניברסיטות שעומדות חסרות אונים מול התופעה.
האם עצרתם פעם לחשוב מדוע הביקוש לסיוע בכתיבת עבודות גדל עם השנים במקום שיצטמצם? מדוע כתבות פופוליסטיות מייצרות באז של רגע בתחילת כל שנת לימודים אקדמית?
בישראל, מלבד האוניברסיטאות קיימים גם כ- 49 מכללות אקדמאיות, נכון לשנת 2006 אשר קיבלו אישור מהמועצה להשכלה גבוהה בישראל. נכון לשנת 2006 למדו במוסדות אלה בלבד כ- 245 אלף סטודנטים. עלייה של 120% משנת 2000.
כלומר, יותר ויותר גברים ונשים מצטרפים לעולם האקדמיה. יותר ויותר אנשים פוקדים את ספסל הלימודים בכל שנה. ככל שאוכלוסיית הסטודנטים גדלה, כך גדל גם הביקוש לסיוע בכתיבת עבודות.
האוניברסיטאות מעמידות לטובת הסטודנט שיעורים בכתיבה אקדמית ומצמידות מנחה לכל סטודנט לשם ליווי בכתיבת הסמינריון. אז מדוע אין זה מספיק? מדוע צריכים הסטודנטים למצא סיוע בכתיבה אקדמית מחוץ לכותלי האוניברסיטה?
חלק מהתשובות נעוצות בסטודנטים עצמם: חלקם אינם עומדים בעומס של הבית, העבודה, הילדים והלימודים ולכן מחפשים סיוע מבחוץ. לא ניתן להתעלם גם מאותם סטודנטים אשר לא ממש מעוניינים בלמידה, אלא בתעודה לשם קבלת העלאה בשכר. אולם, המכנה המשותף לאלה וגם לאלה הוא הניסיון העקר ברוב המקרים להתמודד עם מרצים חסרי סבלנות, אדישים שבמקרה הטוב מוכנים לענות במייל במשפטים קצרים ולא ברורים.
אז מדוע האקדמיה לא מספקת בעצמה את הסיוע הנדרש לסטודנט לשם כתיבת עבודה אקדמית? מדוע המרצים מצקצקים בלשונם לאור התופעה המתפשטת? התשובה היא בעיקר תקציבים, תקציבים ועוד תקציבים. יותר זול למכללות להקים וועדות משמעת מאשר לשלם למרצים שלהם שכר גבוה יותר לשם קבלת איכות.
סיגל נגב הבעלים של חברת נגב אקדמיק שמספקת מתן ייעוץ, סיוע והדרכה לסטודנטים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



