האם משה רבינו לא רצה כי שמו יוזכר בהגדה של פסח
באופן מוזר, הדמות המרכזית ביציאה ממצרים, משה רבינו, מוזכרת בהגדה רק פעם אחת במאמר יוסי הגלילי, "והאמינו בהשם ובמשה עבדו",מוזכר בעקיפין שמו של משה. בכל מקרה דמותו של משה כדמות פעילה אינה נזכרת בהגדה.
אם לא משה רבינו, היהודים בכלל לא היו יוצאים ממצרים לעולם. וגם לאחר שהם יצאו – אם לא משה, הם היו חוזרים! האמונה בהשם לבד לא הספיקה להם כמקור השראה. כאשר בני ישראל חשבו שמשה עזב אותם בהר סיני, הם עשו את עגל הזהב, למרות הנוכחות של השם! ונשאלת השאלה: למה משה לא מקבל יותר קרדיט בהגדה?
-החפץ חיים פירש על דרך המוסר, שהצנעת משה נובעת ממידת הצניעות שלו עצמו, שכן בהיותו עניו מכל אדם -לא היה זה בטובתו שיעלו על נס את פעלו.
-הצנעת תפקידו של משה עולה בקנה אחד עם מדרשי חז"ל האומרים ,שישראל נגאלו ממצרים למרות שהיו שקועים במ"ט שערי טומאה. לפי המדרש, באה הגאולה ממרומים באיתערותא דלעילא בלא כל איתערותא דלתתא. ההגדה מבליטה מגמה זו, ומתארת את גאולת ישראל כפרי פעילות אלוקית בלבד, כשהאדם והעם היו פסיביים כמעט לחלוטין.
-יש המסבירים, שמשה הביא על עצמו את הדרתו מן ההגדה בכך שסירב לקבל את השליחות להוציא את ישראל ממצרים בהתגלות בסנה, ולא נעתר אלא לאחר דו - שיח ממושך ועיקש עם אלוקים. רצונו של אדם גדול וצדיק כמשה- חזקה שיבוא לידי מימוש במוקדם או במאוחר, והואיל ויצא מפיו המיאון להיות הדמות המובילה ביציאת מצרים, קרה הדבר שלפחות בסיפור על יציאת מצרים הוא אכן נעלם.
-ברובד הפשט, יש המסבירים שהסיבה העיקרית שמשה לא מופיע במפורש בהגדה היא כדי שעם ישראל לא יטעה וייחס את הניסים ויציאת מצריים למשה עצמו ולא להשם יתברך. כדי שעם ישראל ידע שאין עוד מלבדו – שרק השם יתברך הוא זה שעשה, עושה ויעשה הכול בעולם. כנראה שמחברי ההגדה,לא רצה שייחסו למשה כוחות משלו אלא רק כעבד ה' .
-המסורת הדרשנית, ביקשה למצוא את משה בהגדה, ודבר זה נעשה באמצעות פירוש ודרוש על דרך הסמל והרמז. כך למשל הסבירו ששני התבשילין המונחים בקערה מסמלים את משה ואהרון, וכי שלש המצות שנוהגים להניח בשולחן הסדר מייצגים את משה אהרון ומרים. אפשרות אחרת היא למצוא את משה בהגדה על ידי גימטרייה. לפי שיטה זו רמוז משה בסימן הסדר "נרצה" שהוא כגימטריה של משה, וכן במילים "זמן חירותנו" השווה ל 767 שהוא בדיוק מספר הפעמים שמופיע משה בתנ"ך.
-התשובה ההיסטורית לאי הזכרת משה בהגדה ,קשורה לזמן המשוער בו נתחברה ההגדה: בין ימי החשמונאים לבין המאה השישית לספירה {לאחר חורבן בית שני [7 לספירה] ולאחר מרד בר-כוכבא [13 לספירה]}. בימים אלו, דמותו של משה הייתה בעייתית מכדי לשלבה בהגדה. אבותינו ניצבו בין הפטיש לסדן: מחד היו הם בפולמוס נוקב עם השומרונים, שהכירו רק בתורה ובמשה, ומאידך, היה הפולמוס עם הנצרות, שהציגה את ישו כ'משה שני'. לטעמם, משה הוא אמנם, אבי הברית הישנה אך ישו הוא אבי הברית החדשה. את דמותו של ישו יצקו בדמותו ובצלמו של משה. אם ישו הוא ממשיכו של משה, יוצא אפוא כי אזכור משה בהגדה של פסח משחק לידיהם של הנוצרים. אף בתוך ישראל היו גורמים שראו במשה דמות כה נשגבה עד כדי כך שהיה בה איום על הקב"ה, שמא ייתפש כאל, כמתחרה לה'.
יוצא איפוא, כי דמותו של משה יצרה בעיות כה קשות באותם ימים, שהדרך שנבחרה להתמודד עמן הייתה התעלמות ממנו.
-הרב טוביה בולטון מסביר הסבר חסידי:
"ה' עשה לבני ישראל ניסים גדולים ועצומים. למעשה, הוא עשה הכל. כל היציאה המופלאה ממצרים באה אך ורק מאת ה'. לכן שם ה' מוזכר בהגדה כל כך הרבה פעמים אבל משה מוזכר רק פעם אחת, כי התפקיד שלו הוא רק אחד – לפרש את הניסים בצורה כזו שתביא את היהודים לעבוד את השם בעצמם. זה לא היה תפקידו לעשות הכל, כמו שהשם עשה, אלא היה מוטל עליו רק דבר אחד - לחבר את היהודים אל הקב"ה. לכן משה רבנו מוזכר בהגדה בפסוק הבא:"ויאמינו בה' ובמשה עבדו" [שמות ]. במילים אחרות: התורה עורכת השוואה בין האמונה במשה והאמונה בהשם, כי כל אחת תלויה בשנייה.
בעת החדשה, צצו מגמות המבקשות דווקא להכניס את משה להגדה. עורכי ההגדות בקיבוצים ,הוסיפו קטעים על משה במטרה להדגיש את חלקה של הפעילות האנושית למען גאולת העם. הם בחרו פסוקים העוסקים בהתגלות ה' למשה בסנה, ולעומת זאת השמיטו פסוקים המעצימים את פועל ידיו של הבורא.
גם ההגדה החדשה של התנועה הרפורמית הולכת בכיוון דומה, כשהמטרה המוצהרת של עורכיה היא: "שבדורנו ידענו כי אין לסמוך רק על גאולת האל, שכן הקב"ה עוזר לאלו שעוזרים לעצמם. לכן חשוב לנו בדור התקומה לציין את האישיות הפעילה ולא רק את מעשה הנס".
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/
>מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
|
כלים שימושיים למאמר: |



