בראש השנה אנו מדלגים על פרשת האזינו הנהדרת ? אותה אנחנו שומרים לשבת שבין כסה לעשור ? וביום הראשון של החג אנו קוראים את פרשת לידת יצחק וגירוש הגר (בראשית כ"א).
2.
הסיפור בקצרה: אברהם ושרה הזקנים מולידים את יצחק. אחרי כמה זמן שרה רואה את ישמעאל, הבן הקטן של הגר ? האמה שילדה את בנו הבכור של אברהם בפרק ט"ז ? מ?צ?ח?ק. שרה חוטפת עצבים (אולי זה דיכאון לאחר הלידה), ואומרת לאברהם לגרש אותו ואת הגר. אברהם לא אוהב אותו, אבל אלוהים אומר לו לשמוע בקולה: "ב?י?צ?ח?ק י?ק??ר?א ל?ך? ז?ר?ע. ו?ג?ם א?ת ב??ן ה?א?מ?ה, ל?גו?י א?ש??ימ?נ?ו? ? כ??י ז?ר?ע?ך? הו?א".
אברהם, חלש כדרכו, נכנע, מצייד את אמתו בלחם ומים, ומגרש אותה ואת בנה.
3.
הגר תועה במדבר באר-שבע. ואז: "ו?י??כ?לו? ה?מ??י?ם מ?ן ה?ח?מ?ת; ו?ת??ש??ל?ך? א?ת ה?י??ל?ד ת??ח?ת א?ח?ד ה?ש???יח?ם. ו?ת??ל?ך? ו?ת??ש??ב ל?ה? מ?נ??ג?ד, ה?ר?ח?ק כ??מ?ט?ח?ו?י ק?ש??ת, כ??י א?מ?ר?ה, א?ל א?ר?א?ה ב??מו?ת ה?י??ל?ד.
ו?ת??ש??ב מ?נ??ג?ד ו?ת??ש???א א?ת ק?ל?ה? ו?ת??ב?ך??.
ו?י??ש??מ?ע א?ל?ה?ים א?ת קו?ל ה?נ??ע?ר ו?י??ק?ר?א מ?ל?א?ך? א?ל?ה?ים א?ל ה?ג?ר מ?ן ה?ש???מ?י?ם,
ו?י??אמ?ר ל?ה?: מ?ה ל??ך? ה?ג?ר; א?ל ת??יר?א?י, כ??י ש??מ?ע א?ל?ה?ים א?ל קו?ל ה?נ??ע?ר ב??א?ש??ר הו?א ש??ם.
קו?מ?י ש??א?י א?ת ה?נ??ע?ר, ו?ה?ח?ז?יק?י א?ת י?ד?ך? ב?ו?: כ??י ל?גו?י ג??דו?ל א?ש??ימ?נ?ו?.
ו?י??פ?ק?ח א?ל?ה?ים א?ת ע?ינ?יה? ו?ת??ר?א ב??א?ר מ?י?ם; ו?ת??ל?ך? ו?ת??מ?ל??א א?ת-ה?ח?מ?ת מ?י?ם, ו?ת??ש??ק? א?ת-ה?נ??ע?ר.
ו?י?ה?י א?ל?ה?ים א?ת-ה?נ??ע?ר, ו?י??ג?ד??ל; ו?י??ש??ב ב??מ??ד?ב??ר ו?י?ה?י ר?ב?ה ק?ש???ת".
4.
סיפור מטריד למדי. קנאת נשים, אב שמגרש את בנו, אם הצופה בבנה הגוסס. למה אנחנו קוראים את הפרשה הזו בראש השנה? שלל תשובות יש על השאלה הזו, ואף אחת מהן לא מספקת אותי.
5.
ביום השני של ראש השנה ? אם לא הספיקו לנו סיפורים מטרידים ? אנו קוראים את פרשת עקדת יצחק (בראשית כ"ב). פרשה מטרידה הרבה יותר.
6.
העתקתי אותה עבורכם:
"ו?ה?א?ל?ה?ים נ?ס??ה א?ת-א?ב?ר?ה?ם; ו?י??אמ?ר א?ל?יו: א?ב?ר?ה?ם. ו?י??אמ?ר, ה?נ??נ?י. ו?י??אמ?ר ק?ח נ?א א?ת ב??נ?ך? א?ת י?ח?יד?ך? א?ש??ר א?ה?ב?ת?? א?ת-י?צ?ח?ק, ו?ל?ך? ל?ך? א?ל א?ר?ץ ה?מ??ר?י??ה; ו?ה?ע?ל?הו? ש??ם ל?ע?ל?ה ע?ל א?ח?ד ה?ה?ר?ים א?ש??ר א?מ?ר א?ל?יך?.
ו?י??ש??כ??ם א?ב?ר?ה?ם ב??ב??ק?ר, ו?י??ח?ב?ש? א?ת ח?מ?רו?, ו?י??ק??ח א?ת-ש??נ?י נ?ע?ר?יו א?ת?ו?, ו?א?ת י?צ?ח?ק ב??נו?; ו?י?ב?ק??ע, ע?צ?י ע?ל?ה ו?י??ק?ם ו?י??ל?ך? א?ל-ה?מ??קו?ם א?ש??ר א?מ?ר לו? ה?א?ל?ה?ים...
ו?י??ש???א א?ב?ר?ה?ם א?ת ע?ינ?יו ו?י??ר?א א?ת ה?מ??קו?ם מ?ר?ח?ק. ו?י??אמ?ר א?ב?ר?ה?ם א?ל נ?ע?ר?יו, ש??בו? ל?כ?ם פ??ה ע?ם ה?ח?מו?ר, ו?א?נ?י ו?ה?נ??ע?ר נ?ל?כ?ה ע?ד כ??ה; ו?נ?ש??ת??ח?ו?ה ו?נ?ש?ו?ב?ה א?ל?יכ?ם.
ו?י??ק??ח א?ב?ר?ה?ם א?ת ע?צ?י ה?ע?ל?ה, ו?י??ש??ם ע?ל י?צ?ח?ק ב??נו?, ו?י??ק??ח ב??י?דו? א?ת ה?א?ש? ו?א?ת ה?מ??א?כ?ל?ת; ו?י??ל?כו? ש??נ?יה?ם י?ח?ד??ו.
ו?י??אמ?ר י?צ?ח?ק א?ל א?ב?ר?ה?ם א?ב?יו, ו?י??אמ?ר א?ב?י, ו?י??אמ?ר, ה?נ??נ??י ב?נ?י; ו?י??אמ?ר: ה?נ??ה ה?א?ש? ו?ה?ע?צ?ים, ו?א?י??ה ה?ש???ה ל?ע?ל?ה?
ו?י??אמ?ר א?ב?ר?ה?ם א?ל?ה?ים י?ר?א?ה ל?ו? ה?ש???ה ל?ע?ל?ה, ב??נ?י; ו?י??ל?כו? ש??נ?יה?ם, י?ח?ד??ו.
ו?י??ב?או? א?ל ה?מ??קו?ם א?ש??ר א?מ?ר לו? ה?א?ל?ה?ים ו?י??ב?ן ש??ם א?ב?ר?ה?ם א?ת ה?מ??ז?ב??ח?, ו?י??ע?ר?ך? א?ת-ה?ע?צ?ים; ו?י??ע?ק?ד א?ת י?צ?ח?ק ב??נו?, ו?י??ש??ם א?תו? ע?ל ה?מ??ז?ב??ח?, מ?מ??ע?ל ל?ע?צ?ים.
ו?י??ש??ל?ח א?ב?ר?ה?ם א?ת י?דו?, ו?י??ק??ח א?ת ה?מ??א?כ?ל?ת ל?ש??ח?ט א?ת ב??נו?.
ו?י??ק?ר?א א?ל?יו מ?ל?א?ך? י?הו?ה מ?ן-ה?ש???מ?י?ם, ו?י??אמ?ר: א?ב?ר?ה?ם א?ב?ר?ה?ם. ו?י??אמ?ר, ה?נ??נ?י.
ו?י??אמ?ר: א?ל ת??ש??ל?ח י?ד?ך? א?ל-ה?נ??ע?ר, ו?א?ל ת??ע?ש? לו?, מ?או?מ?ה: כ??י ע?ת??ה י?ד?ע?ת??י כ??י י?ר?א א?ל?ה?ים א?ת??ה, ו?ל?א ח?ש??כ?ת?? א?ת ב??נ?ך? א?ת י?ח?יד?ך? מ?מ??נ??י.
ו?י??ש???א א?ב?ר?ה?ם א?ת-ע?ינ?יו, ו?י??ר?א ו?ה?נ??ה-א?י?ל א?ח?ר נ?א?ח?ז ב??ס??ב?ך? ב??ק?ר?נ?יו; ו?י??ל?ך? א?ב?ר?ה?ם ו?י??ק??ח א?ת ה?א?י?ל, ו?י??ע?ל?הו? ל?ע?ל?ה ת??ח?ת ב??נו?...
ו?י??ק?ר?א מ?ל?א?ך? י?הו?ה א?ל-א?ב?ר?ה?ם ש??נ?ית מ?ן-ה?ש???מ?י?ם. ו?י??אמ?ר, ב??י נ?ש??ב??ע?ת??י נ?א?ם-י?הו?ה: כ??י י?ע?ן א?ש??ר ע?ש??ית? א?ת-ה?ד??ב?ר ה?ז??ה, ו?ל?א ח?ש??כ?ת?? א?ת-ב??נ?ך? א?ת-י?ח?יד?ך?. כ??י ב?ר?ך? א?ב?ר?כ?ך?, ו?ה?ר?ב??ה א?ר?ב??ה א?ת-ז?ר?ע?ך? כ??כו?כ?ב?י ה?ש???מ?י?ם, ו?כ?חו?ל א?ש??ר ע?ל-ש??פ?ת ה?י??ם".
7.
וכל שנה זה מרתיח אותי מחדש, וכל שנה אני חוטף עצבים על אברהם; אברהם שמוכן לגרש את בנו הראשון ולשחוט את בנו השני, אברהם הנכנע, המתרפס, אברהם שלא מסרב גם כשהפקודה היא בלתי חוקי בעליל ? מה יותר בלתי חוקי ובלתי מוסרי מלגרש ולהרוג את ילדיך?
אברהם הוא לא האבא שהייתי מאחל לעצמי או לילדיי. והוא גם לא הבעל שהייתי מאחל לבנותיי או לאהובתי (זוכרים איך אמר לשרה לומר שהיא אחותו וסירסר בה רק כדי לחוס על חייו?).
8.
למה אנחנו צריכים להיזכר בפרשיות האלה דווקא בראש השנה? נכון, יש פה מבחנים של אמונה, יש רמז לשופר, יש תזכורת לברית בין אברהם לאלוהים ? הכל קיים, אבל עדיין: מאוד מטריד.
9.
ואל תגידו לי: אמונה באלוהים. תעשו לי טובה ואל תגידו לי את זה, כי להיות מוכן לשחוט את הבן שלך לא מראה על אמונה באלוהים. מי שמוכן לשחוט ולגרש את הילדים שלו הוא לא אדם מאמין: הוא אדם חלש ורע ואטום.
10.
ואל תגידו לי: אברהם ידע שאלוהים לא ייתן לו לשחוט את יצחק. תעשו לי טובה ואל תגידו לי את זה, כי גם אם אברהם ידע, הרי שיצחק לא ידע, ומי שמוכן לעקוד את בנו אל המזבח רק כדי להוכיח נקודה או לזכות בהתערבות הוא לא אדם מאמין.
וגם אם אברהם ידע שישמעאל יהיה לגוי גדול, הרי שישמעאל לא ידע, ומי שמגרש את בנו הוא לא אדם מאמין, או לפחות לא אדם שמאמין בדברים הנכונים.
11.
חיסכו ממני את הרי הפרשנויות: אני מכיר אותן בעל פה, האמינו לי שאני מכיר אותן. מכיר, אבל לא מקבל.
12.
הקריאות של ראש השנה, מבחינתי, באות להזהיר אותנו ? אל תהיו כמו אברהם. כשאתם שומעים את הקולות האומרים לכם לעשות מעשה רע, אל תעשו אותם. אל תיכנעו לקפריזות של אלוהים, כי אלוהים הוא קול פנימי, הוא הילד הרע. לא תמיד הוא צודק ולא תמיד הוא מבין, לפעמים הוא סתם עושה ניסויים בבני אדם.
13.
מבחינתי, הקריאות של ראש השנה מלמדות אותנו לקח חשוב מאין כמותו: הרי אנחנו עומדים לדין, ודווקא ביום הדין הזה, כשאנחנו עומדים חרדים ומבולבלים, מראות לנו הפרשיות את הצד האפל של השופט.
14.
זוהי נקודה חשובה, אחיות ואחים: הפרשיות האלה הן הגילוי הנאות של אלוהים. דרך שתי הפרשיות האלה אלוהים מזהיר אותנו. ראו, אומר לנו אלוהים, איך אני יכול להיות קפריזי ואדיש. לא תמיד יש צדק, אומר אלוהים.
15.
והרד"פ מוסיף ואומר: "ישמעאל ויצחק הפכו לגוי גדול לא בשל אביהם-אבינו, אלא דווקא בשל חולשתו וכניעותו. אביהם מוכן היה לגרשם ולהרגם, ועל כך הפך אותם אלוהים לגויים גדולים. ללמדנו שתחילתו של הגוי הגדול ביותר היא אי הוודאות בחיים עצמם, ולעולם תלך אי הוודאות הזו לצד הגוי ? גדול ככל שיהיה".
16.
הרד"פ מפתיע פה, לפחות אותי, בפרשנות פסיכולוגית לעילא. אני קורא אותו ומבין אותו כך: הילדים הקטנים האלה, שהחוויה הראשונית שלהם, החוויה המכוננת ביותר בחייהם הצעירים היתה חוויה של גירוש וכמעט מוות, הם עצמם מפצים את עצמם והופכים לגויים גדולים.
זה הכל פיצוי עצמי.
17.
לסיכום: שני שיעורים חשובים מלמדות אותנו הפרשיות האלה. האחד: השופט יכול להיות בעייתי ולא מובן. השני: בבסיס הפסיכולוגיה של שני העמים האלה ? ישמעאל ואנחנו ? עומדת חוויה שלילית, חוויה של בגידת אב. לא נעים. על הרקע הזה, קל יותר להבין אותנו ואותם, לא ככה?
18.
ואולי בגלל זה השופר. ואולי השופר בכלל לא מיועד להעיר אותנו, את האנשים, כי אם את האלוהים, להזכיר לו שיהיה הוגן, שיהיה טוב לב, שיאהב אותנו, שלא ישחט ושלא יגרש, שייתן חיוך קטן, שישלח איזה גשם של ברכה. שיהיה טוב ומיטיב. אנחנו נעשה את שלנו, ושהוא יעשה את שלו.
19.
אחיות ואחים, שתהיה לכם שנה טובה, שנת אושר ואהבה. דרור פויר, עיתונאי וסופר. עורך "מסע אחר".
http://www.notes.co.il/dror
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
