האם לפנות לקל כאל זכר ,נקבה או שניהם כאחד
[נכתב לבקשת נאלאר,חברי בקפה דה-מארקר]
לוויכוח על קיומו של אלוקים הצטרפה, בעיקר בשליש האחרון של המאה העשרים, אסכולה חדשה המיוצגת במחקרים הטוענים שאלוקים הוא בכלל לא אדון אלא גברת. אחד מהבולטים שבהם, הוא מחקרה של חוקרת תולדות האמנות מרלין סטון "כשאלוהים היה אישה" ,הטוענת כי בני האדם בעולם הקדום סגדו לאלה.
ד"ר ריאן אייזלר ,במבוא ל"הגביע והלהב", כותבת: "ההנחה כי התיאור הקדום ביותר של הכוח האלוהי בדמות אדם יהיה תיאור של אישה דווקא, ולא של גבר, היא הגיונית ביותר... אבותינו הקדומים הבחינו מן הסתם שהחיים בוקעים מגופה של האישה. היה זה אך טבעי שידמו את היקום כאם מעניקה כל.
ומה דעת היהדות על כך?
ביהדות לא מתייחסים כזכר אל אלוקים, אלא הלשון שבה אנו פונים אליו היא לשון זכר. אנו פונים כך אל אלוקים ,מכיוון שלשון זכר כאמור, הוא לשון כללי. הוא משמש לפנייה אל מושא כללי, ומשום כך, הן בפנייה אל רבים והן בפנייה שהיא גם לזכר וגם לנקבה השימוש הוא בלשון זה.
הלשון ה"סתמית" בלשון הקודש שהיא לשון זכר, מתאימה לשאלה האם לפנות לקל כאל זכר או כאל נקבה, או שניהם כאחד.אין הגדרה לבורא, אלא אנו פונים אליו בלשון סתמית מכיוון שאין לנו תפישה בו. מכאן שפניה אליו בלשון נקבה - מסיימת אותו [= נותנת לו גבולות], ולכן אסורה.
הא-ל אינו זכר או נקבה, שהרי "אינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף ואין לו שום דמיון כלל", אז ממילא כל ניסיון ל"הדביק" לו זכר/נקבה זה דרגה בכפירה [האנשה]. מושגי המין הם כמובן בלתי רלוונטיים כשמדברים על ה', שאין לו גוף.
בני אדם זקוקים לדימויים מוחשיים. על כן, התורה אומרת לנו באופן חד-משמעי שלאלוקים אין צורה והיא מותירה מקום למגוון רחב של דימויים "ארציים" – כגון ידו החזקה של ה', עינו הצופייה וכו'.
הזוהר משתמש בעקביות בדימויים מגדריים. הוא אומר שהאחדות האלוקית מתבטאת בשני אופנים, כמו בני האדם שנבראו בצלם האלוקים. שני הביטויים הגשמיים שמאפיינים את העולם – זכר ונקבה – פועלים כמטאפורה חיה לשתי הדרכים שבהם מגלה ה' את מציאותו.
התלמוד והקבלה משתמשים בביטוי "הקדוש ברוך הוא" ככינוי זכרי לאלוקים, וב"שכינה" ככינוי נקבי:
-אנחנו משתמשים בביטוי "הקדוש ברוך הוא" כשאנחנו מדברים על האור העליון, האספקט האלוקי שמעבר לנו. זה מתאר את הרעיון של אצבע אלוקים, את תופעת הניסים ואת הקשר של האלוקים אלינו. הכוזרי מסביר שאיבר הרבייה הזכרי הוא חיצוני, מה שהופך את ההתייחסות הזכרית מתאימה לזמנים שבהם מתגלה נוכחות ה' בצורה "חיצונית"-כשה' שובר את חוקי הטבע ומראה לנו שיש משהו מעבר להם,כמו קריעת ים סוף, כשהתורה ניתנה בהתגלות לאומית כוללת, בהר סיני, הופיע ה' כ"זקן חכם".
-אנו משתמשים בביטוי "השכינה"-נוכחותו של ה' נמצאת גם בתוכנו. איברי הרבייה הנשיים הם פנימיים ונסתרים מן העין, ולכן, המלה הנקבית "שכינה" מתארת את נוכחות האלוקים בפנימיותנו. טבעה של השכינה נסתר, פנימי ולעתים שקט. לפעמים היא מתבטאת בהשראה רוחנית ובמודעות מיוחדת. נוכחות שקשה לתאר במילים. למעשה, טבעו החיצוני של הדיבור מנוגד במידת מה לטבעה הפנימי של השכינה. גילוי עמוק של המציאות הפנימית של הנוכחות האלוקית – זהו הביטוי הנקבי.
השכינה מוזכרת לעתים בהקשר למקומות מסוימים בעולם-"בגן" שבפרשת בראשית, רומז לשכינה. נוכחותו הנסתרת של האלוקים חלחלה לגן עדן,בתקופת נוח והמבול. העולם נפל לרמה שבה הקו שמפריד בין אדם לבהמה היטשטש וכמעט נעלם. הזוהר מתאר מצב זה כ"סילוק השכינה", מציאותו של ה' בתוך הנשמה האנושית, שאליה מתייחסים בלשון נקבה, ארץ ישראל, ובעיקר ירושלים והכותל המערבי - אשר ממנו "לא זזה שכינה לעולם".
מכאן,לעניות דעתי, הקדוש ברוך הוא והשכינה חד הן,אך מבטאות כל אחד בדרכה את צדדיו הרבים של האלוקים אשר,אין לו ככתוב, לא גוף ולא צורה והוא נמצא בכל העולם -בו זמנית.אלוקים יכול להכיל את כל הצדדים שהבאתי במאמר זה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
