רבים הם השבילים המובילים לחזרתם של בנים לאביהם שבשמים, אך מפתיעות ביותר הן נסיבות חזרתו בתשובה של אותו קומוניסט מושבע שהתקרב לדרך רבינו. סתם הסתבכות עם מבקר רכבת, הובילה לשובה של נשמה נידחת למקור מחצבתה.
וכך היה מעשה:
ראש השנה קרב ובא, ועדיין לא היו לחסיד ר' בן ציון אפטר (אחד מגדולי חסידי ברסלב בדור הקודם, הסתובב אצל רבים מאוד מצדיקי דורו והיה בן בית אצלם) המסמכים הדרושים כדי לעבור את גבול פולין לאוקראינה הקומוניסטית, כדי לעלות ולהשתטח על ציונו הקדוש של רבי נחמן מברסלב.
אולם, לא חסיד כר' בן ציון יהסס הרבה. החליט לעלות על הרכבת הנוסעת לאוקראינה - ויהי מה (אז, כמובן, טרם היו קוי טיסות סדירים, ועל טיסות לאומן לא שמע איש...), על אף שעל עבירה פלילית כזאת היו הקומוניסטים מסוגלים אף לזורקו מבעד לחלון באמצע דהירתה של הרכבת.
באחת התחנות עלה מבקר לבדוק את אישוריהם של הנוסעים. תוך כדי מעבר מקרון אחד למשנהו, הגיע לקרון שבו ישב ר' בן-ציון, מצטנף בפינתו בניסיון להשתמט מעיני המבקר.
לחוסר מזלו הבחין בו המבקר, וביקשו להציג אישורי כניסה לברית המועצות. החל ר' בן-ציון לזעוק לעברו: "אינך מתבייש לבקש אישורים מחייל הנמנה על גדוד נחמן?!" ענה לו המבקר בתוקף: "אינני יודע מה אתה שח. חייב אתה להראות אישורים, ואם לאו - אדע מה לעשות עמך".
צעק עליו ר' בן-ציון פעם שנית: "אינך מפחד להפריע לחייל מהיחידה המובחרת גדוד נחמן?" וכך צעקו אחד על השני, עד שנעשתה המולה גדולה סביבם, וצעקותיהם נשמעו למרחוק.
הקצין הראשי של הרכבת שהה אותה עת בקרון הסמוך, ולאוזניו הגיעו קולות המריבה. נכנס לבדוק את פשר הדברים. שמע את ר' בן-ציון צועק לעבר המבקר על שאינו מפחד לבקש אישורים מחיילי 'גדוד נחמן'...
כששמע הקצין את הדברים, נזף במבקר ופקד עליו לבל יהין לבקש מחייל גדוד נחמן שום אישור, ואם יעיז להפר את הפקודה, יסולק מעבודתו על אתר!
אך שמע המבקר את הפקודה יוצאת מפי הקצין, הסתלק בבושת פנים, וכך ניצל ר' בן-ציון בחסדי ה' מסכנת חיים ממש.
לאחר מאורע זה התעניין ר' בן-ציון מאד, מי הוא אותו קצין שהצילו ממוות בטוח. עבר מקרון אחד למשנהו כדי לפגוש את הקצין. והנה מצאו יושב באחד הקרונות, בקרן זווית, כשראשו שמוט על כתפו והוא מתייפח בבכי כתינוק. שאל אותו ר' בן ציון לסיבת בכייתו, ובמה יוכל לעזור לו.
התחיל הקצין לגולל בפניו את מסכת חייו, כשהוא ממרר עוד ועוד בבכי: "אני יהודי ושמי אהרן. בילדותי הייתי גר בעיירה יהודית, קרוב ונראה לבית מדרשם של חסידי ר' נחמן. אף אבי ואני היינו מתפללים בבית מדרש זה. כשהתייתמתי מאבי, התחלתי להתחבר עם פוחזי העיירה, וכך ירדתי מדחי אל דחי עד שהגעתי למקום שבו פגשת אותי היום.
"כששמעתי מפיך את שמו של ר' נחמן, תיכף עלתה בזיכרוני תקופת ילדותי, כשהייתי ילד יהודי ככל בני גילי, מעוטר בפאות ולבוש ציצית - ולנגד עיני קמו כמו חיים חסידי ר' נחמן שעבדו את ה' בהתלהבות.
"בזכות ר' נחמן זה שהזכרת שמו, נזכרתי בעברי, ובזכותו ניצלת היום מציפורניו של מבקר הרכבת" - - -
הקצין התעניין אצלו לאן פניו מועדות, וכשענה לו ר' בן-ציון כי הוא נוסע לאומן כדי להשתטח על קברו של רבי נחמן לקראת ראש השנה הקרב ובא - התחנן לפניו שייאות לקחת אותו עמו.
ניאות ר' בן-ציון והחל לקרבו בדיבורי חן והתחזקות. הוא אמר לו כי אל לו להתייאש, אף אם נפל לשאול תחתיות ומתחתיו; ואדרבה, אם הוא ישוב אל ה', אזי יעשה נחת רוח לה' יתברך יותר ויותר, כי ככל שהבן היה מרוחק יותר מאביו, כן הוא גורם בהתקרבותו לאביו נחת רבה יותר.
בהגיעם לאומן השתטח הקצין על ציון רבינו ובכה הרבה לפני ה' בתפילה שיקרבהו אליו, עד שהפך לבעל תשובה גמור, ועבד את ה' כל ימיו.
בימי זקנותו עלה לארץ ישראל וקבע את מקום מושבו בבני ברק, שם בילה את שארית ימיו בתורה ובתפילה יחד עם אנ"ש. מנוחתו כבוד בבית החיים שליד העיר בני ברק.
פורסם לראשונה בעלון "אוצרות ברסלב"
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
