טקס החינה, מהווה מעין מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות
בקהילות יהודיות ומוסלמיות רבות בימים שלפני החתונה ,נהוג לערוך את טקס החינה, המהווה מעין מעבר מחיים כיחידים לחיי זוגיות. טקס זה ידוע בשם "קשר טבעת" ["קלבת מאסר"] הנערך ערב לפני החתונה. זהו טקס הכנסת הכלה לעולם הבוגרות.
חינה [או חנה] ,היא טקס הנהוג בקרב עמים שונים במזרח התיכון, בצפון אפריקה, בקרן אפריקה ובאסיה [בין היתר בקרב חלק מיהודי עדות המזרח]לפני החתונה. יש הסוברים, שמקור המילה חינה הוא צירוף המילים למצוא חן, כך, שבערב החינה צריכה הכלה למצוא חן בעיני חתנה המיועד.
בטקס זה ,צובעים החתן והכלה את ידיהם בצבע צמחי המופק מעלי צמח החינה למזל טוב. החומר הוא אדום-כתום המופק מהצמח .מורחים את החינה בצורה עגולה ,על כפות ידי החתן והכלה, כרמז לצורתו של מטבע, כברכת שפע.
ארגון החינה חייב להתבצע בקפידה רבה ובבחירה מדוקדקת של כל פרט ופרט מהלבוש, עד התכשיטים.
ישנו מגוון רחב של טקסי חינה השונים זה מזה ונחגגים בהתאם לעדה. קיימים טקסי חינה מרוקאית ,תוניסאית והתימנית. במשך השנים מהלכו של טקס החינה השתנה וכיום הוא מהווה סמל לחינה המקורית. כיום הטכס נמשכך ערב אחד בלבד, להבדיל מהמסורת-בה היה נהוג לחגוג את החינה במשך שבוע.
במרוקו ,ההורים היו בוחרים עבור הכלה את החתן בשידוך. ע"פ המסורת, על הטקס להיערך בבית הורי הכלה, כשהיא ממתינה במלוא הדרה למיועד בתלבושת ותכשיטים. טקס החינה הוא מעין מסיבת אירוסין, המתירה את אירוחו של החתן בבית משפחת הכלה.
במהלך החינה נחתם "חוזה" בין השניים ובו נכתב סכום נכבד, ובכך היו מונעים מהגברים לגרש את נשותיהם בנקל. אחרי קריאת הכתובה, על הכלה היה לצאת ל- 7 הקפות סביב ביתה ועם הסיום פותחים בהילולה וריקודים והרבה שתייה חריפה. כל הכנות החינה מלוות בשמחה מזמורים ושירים, והן בהכנת האוכל, המתוקים והסידורים.
בעבר היה נהוג לבצע את טקס החינה באוהל מיוחד אשר היה מוקם ליד בית הורי הכלה. כיום, מנהג זה נעלם כמעט לחלוטין בגלל המודרניזציה, אולם המהדרין ,עדיין מקימים אוהל ומקשטים אותו בקפידה בצבעים חמים כמו אדום וזהב. הזוג הצעיר יושב במקום מוגבה באוהל וכל האורחים באים לברך ולנשק ומקיפים את החתן והכלה בהרבה חום ואהבה.
מהלך הטקס:
בתחילת הערב, השמשית מלבישה את הכלה בשלבים כשלכל חלק לבוש יש משמעות סמלית:
- ראש הכלה נעטף בחיתול המסמל :תקווה וברכה לבן זכר שייוולד במהרה.
- בשלב הבא ,הכלה עונדת על צווארה את התכשיטים היפים והכבדים המאפיינים של העדה. הכובד מסמל את עול החיים החדשים ,ואילו יופיים של התכשיטים מסמל את יופייה של הדרך המשותפת בה ילך הזוג.
בעבר, איפור הכלה היה הרבה יותר מסתם איפור והייתה סמליות בו,כשכל דגמי העיטור, המשולש, השיבולת ושלוש הנקודות בהרכבים שונים, היו נלקחים מדגמי הרקמה של השמלה ושלושתם ייצגו סמלי פוריות.
-בשלב האחרון :המאפיינים את לבושה של הכלה הם,לשים על צווארה את צמח השדאב* ביחד עם שיני שום ,המשמשים כסגולה כנגד עין הרע. גם החתן לבוש במיטב המסורת הכולל שמלה, כובע, תליון ועלי צמח השדאב.
החתן והכלה מובלים יחדיו אל מקום האירוע ואת כניסתם מלווים האורחים בשירה וריקוד, תוך הנפת כלי קטורת, נרות ופרחים.
במהלך הערב רוקדים ושרים בפני החתן והכלה ויחד איתם.
-השלב החותם את טקס החינה הוא הכנת עיסת החינה המלווה בשירה מיוחדת. גם לבחישת חומר החינה יש משמעות מיוחדת - את בוחש/ת החינה יש לבחור בקפידה ועל האדם הנבחר להיות אדם שמח ובעל אפשרות להגדיר את מהלך חייו כחיים מאושרים ושמחים. הכלה מחליפה תלבושת שלישית והחתן מחליף לתלבושת שנייה כשהזוג מובל בשירה וריקודים. השמש/ית מורחת על ידיהם של החתן והכלה את החינה [הנמרחת ללא עיטורים מיוחדים כפי שהיה נהוג בעבר], ולאחר מכן כל אחד מהנוכחים בטקס מתבקש להתכבד ולהצטרף לחתן והכלה במריחת ידיו בחינה.
לחינה מתלווה אוכל מסורתי כמו "שקשו בלעשוב" שזה קוסקוס עם עשבי תיבול שונים: המאכל הזה נבחר בגלל גרגירי הקוסקוס המסמלים שפע, פוריות ואושר. כמו כן, נהוג לאכול בחינות מרוקאיות הרבה מאד דברים מתוקים, המסמלים שלזוג יהיה מתוק כל החיים ושחייו יהיו כמו דבש. ברור כי ככל שמגזימים בכמויות ,כך יותר טוב ומצווה היא לאכול כמה שיותר בחינה מרוקאית.
על פי האמונה, ארבעת עמודי הטווח עליהם מושתת מושג הנישואין, הם:
-חלות שבת -מצוות הפרשת חלה מן העיסה
-ילדים
-נידה -מצוות הקשורות בטהרת המשפחה
-הדלקת נרות שבת
ראשי התיבות הן -חינה. שע"פ האמונה אישה השומרת בקנאות על ארבעת הסעיפים הנ"ל תשמר את חיי נישואיה לנצח.
הפיוט להלן לטקס החינה,אשר מחברו אינו ידוע:
יעלת חן העלמה נעימה, כלילת יופי בת איתנים
קומי אורי כי בא אורך והדרך, וקומי צהלי ברננים
קומי עדי צניף מלוכה נסוכה, ולבשי שני עם עדנים.
והפיוט הבא המיוחס לרבי שלמה אבן גבירול:
שוכנת בשדה עם אהולי כושן, עמדי בראש כרמל, צפי להר בשן.
לגן אשר נכמס, יפה שאי עין, וראי ערוגתך, כי נמלאה שושן,
מה לך צבנ נחמד, כי תעזוב גני, לרעות בגן יוקשן, ובתוך עצי דישן,
הבה נרדה לגן, נאכל מגדים שם, ובחיק יפת-עין, תשכב וגם תישן.
*השדאב הוא הנקרא "רוטא" או "פיגם". הצמח גדל בכל מקום בעולם, הן בר והן בגינות כצמח מתורבת, וראוי לשימוש ולאכילה.יש נוהגים לאוכלו חי עם האכילה או עם השתייה בשבת, ויש נוהגים לעשות ממנו תה לשתיה. צמח השדאב עושים ממנו קישוט לכלות ולחתנים, כלומר, צמח נוי לפניהם. נותנים לאישה היולדת מצמח זה כדי שתשים ממנו בבגדיה ובגדי הרך הנולד. הוא משמש כנגד עין הרע, ושומר מכל מיני מזיקים. השדאב משמש גם להרחה לבשמים להבדלה וכו'.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
