חולי פרקינסון מטופלים בדרך כלל בתרופות המאיטות את התקדמות המחלה. הניסיון המצטבר בשטח מוכיח כי טיפולים שונים בתנועה יכולים להעלות באופן חלקי את איכות חייהם, למנוע את הגבלת טווחי התנועה ולהקל על התקשויות השרירים. מקצת מלימוד אמצעי תנועה חדשים עוזרים למי שסובל מפרקינסון לעקוף את ההפרעות ולפתח אמצעי תנועה יצירתיים. הדבר נכון הן לגבי התנועות הגדולות והן לגבי התנועות הקטנות.
התסמינים שמהם סובלים חולי פרקינסון אינם מעטים, חלקם מופיעים כתוצאה ישירה של המחלה וחלקם כתגובות לואי לתרופות. ניתן להצביע על קבוצות של תסמינים שרובם בתחום התנועה הן במובנים של תנועות קטנות וחלקיות של הגוף והן בהקשרים של תנועות כוללות. שינויים בתנועה כוללת של הגוף מתבטאים בקושי להניע את הידיים בתנועות ממוקדות ועדינות ובמיעוט תנועות ספונטניות כמו מצמוץ, הטיפול בתנועות פנים ומימיקה הוא ייחודי לשיטת פאולה.
הצטברות הקשיים בתנועה מביאה למיעוט תנועה ולאבדן הדרגתי בביצוע תנועות שלאדם רגיל אינן מודעות כלל. מקצת מהטיפולים נועדו לשמור על טווח פעולות היום יום ואחרים שומרים על טווחי התנועה של הגפיים, הגב והשלד. בשיטת פאולה ניתן כאמור לפתח אמצעים לעקוף את המגבלות ולארגן את הגוף לאסטרטגיות חדשות.
בקבוצת התסמינם בולטים לעין ואחרים פחות. בקבוצת התסמינים הבולטים ניתן להצביע על תנועות בלתי רצוניות כמו רעד בידיים, ברגליים או בשרירים טבעתיים באחד מצדי הגוף. מקצת מההפרעות בתנועה נראות קשות למתבונן מהצד אך אינן מפריעות לאדם עצמו. לעומת זאת תופעות כמו קישיון הגורם לנפילות וקשיים כמו יזמה בתנועה מכבידים יותר על החולים ולא תמיד ניכרים למתבונן שאינו מכיר את המחלה. קישיון שרירים מוכר למטפלים רבים בתנועה מקבוצת המחלות הכרוניות ולכן רבות ההצעות לטיפול בקישיון.
הטיפול בפרקינסון בעזרת שיטת פאולה יכול להתייחס לכמה רמות של השפעה: שמירה על טווחי תנועה והגדלתם, פיתוח אסטרטגיות ליזום תנועה, שימוש בעיקרון הקבוע של שיטת פאולה שבו השרירים התקינים יפעילו שרירים שמתקשים לנוע, מניעת הדרדרות בתחום הסוגרים. ועוד.
בהקשר של תאור תרגילים למטרת הפעלה ותנועה של חולי פרקינסון כדאי להפריד את התרגילים לשתי קבוצות; תרגול תנועות גדולות כלומר תנועות ידיים, רגליים, אגן ושילוב בינהן. קבוצה אחרת היא תרגול השרירים הטבעתיים השונים באופן ממוקד. אופן זה נראה לרוב כתנועות קטנות, ולעתים הוא מעורר תנועות כוללות וספונטניות של הגוף.
תאור מקצת מהתרגילים יסייע להבנת סגנון העבודה הפוטנציאלי עם חולי פרקינסון:
קבוצת התנועות הגדולות תכלול תרגילים כגון:
Ë בשכיבה, ובישיבה, התרגיל נפתח במיקום הידיים פשוטות לצדי הגוף ונשענות, בישיבה ניתן להעזר במסעדי הכסא ובשכיבה ברצפה. בשני המקרים עדיף להניח את המרפקים ולשחרר את האמות לתנועה. האצבעות תהיינה פשוקות והתרגיל יעסוק בהנעת שתי הידיים זו כלפי זו תוך כדי הצמדת האצבעות בכל יד בנפרד אלו לאלו. תנועת האצבעות היא החלק החשוב ביותר בתרגיל זה אך ניתן גם לכוון להפגשתן כך שמקצת מכריות האצבעות ביד אחת תנגענה או תלחצנה אל כריות האצבעות ביד האחרת. התרגיל מעלה את טווח התנועה של המרפקים והידיים ונעזר בכוח האצבעות כגורם מוביל. המגע בינהן יכול לעורר תחושות בסוגרים.
Ë התרגילים הבסיסיים של שיטת פאולה כמו: כיווצי עיניים, איסוף השפתיים כלפי מרכז הפה דרושים הן לעידוד הפעולה של שרירי הפנים והן ללימוד ההעזרות בהם במצבי קישיון שרירים במקומות שונים בגוף.
Ë תרגילי לשון יכולים להצטרף להסבר על תרגילי הפנים שתואר קודם לכן ויכולים לשמש לאיזון שיווי המשקל הדרוש במצבי הליכה ועמידה. קשה לתאר הנחיות להפעלת הלשון בכתיבה בלבד אך חשוב לדעת ששריר זה יש לו פוטנציאל רב באיזון שיווי משקל.
Ë השליטה בסוגרים כמו גם טיפול בשליטת יתר או ספזם באזור האגן יכולה להעזר בכמה תרגילים; הצמדת האגודל בכל יד לאצבע ולזרת, גלגול השפה העליונה של הפה כלפי האף ותרגול הפרדות בין סוגר אחד לאחר. הצמדת האגודל בכל יד נעשית לסרוגין פעם אל האצבע ופעם לזרת. המעבר מאפשר חידוד התחושות בסוגרים ועקב כך מאריך את זמן הכיווץ הדרוש לשליטה. התרגיל גלגול השפה העליונה של הפה כלפי האף ניתן ללמידה על ידי אחיזת עיפרון בין השפה לבין האף. ותרגול הפרדות בין סוגר אחד לאחר ניתן לללמידה בשכיבה על הגב כשהברכיים מקופלות, העברת כפות הרגליים בין הרמת העקבים ולחיצת הבהונות למצב שבו העקבים לחוצים והבהונות מתרוממות מאפשרת לכווץ את הסוגרים לסירוגין.
סמדר נבו מורה מוסמכת לשיטת פאולה. מנוסה בטיפול במחלות כרוניות וקשות, בחיזוק רצפת האגן ובשיקום מערכות פנימיות.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
