לא בכל יום מזדמן לראות גאון, צדיק וקדוש משכמו ומעלה, עוסק ב... מכירת ספרים.
שונים הם פני הדברים כאשר מדובר ביהודי אחד ומיוחד ורבי נתן שטרנהרץ שמו.
אותו גאון וצדיק קדוש שרבו הפליג בשבחו והתבטא עליו בביטויים נדירים, ובנקל יכול היה לשבת בכבודו של עולם, העדיף להשאר "תלמיד" בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. הוא ברח כל ימיו בריחה אמיתית מן הכבוד, והדבר התבטא בין השאר, בהיותו תקופה מסויימת למוכר ספרים.
באותם ימים הדפיס רבי נתן בביתו בחשאי את ספרי הקדוש והנורא של רבו "ליקוטי מוהר"ן". לאחר שנסתיימה מלאכת ההדפסה עליה ניצח הוא בעצמו, נותרו בידו לוחות העופרת, "מאטריצן" במונחי הימים ההם, עליהם היו מרכיבים אחת לאחת את האותיות במלאכת כפיים מפרכת, וכך היו מטביעים את המילים על גבי הנייר.
פנה רבי נתן אל אחד המדפיסים האיזוריים והציע לו את הלוחות למכירה. "אתן לך תמורתם ספרים חדשים שיצאו מתחת מכבש הדפוס" נענה בעל בית הדפוס. רבי נתן הסכים לעסקת החליפין ובמוחו הטהור כבר ניצנץ רעיון: "אסובב ממקום למקום, אכנס אל בתי מדרש ואציג את הספרים למכירה, וביניהם אניח את ספרו של הרבי"...
אמר ועשה. נטל חבילת ספרים, ובבואו לאומן פנה אל בית המדרש המרכזי ושם בתווך, על גבי שולחן צדדי, סידר ספרי ראשונים ואחרונים, שאלות ותשובות וכו' ולצידם הניח את הספר הקדוש "ליקוטי מוהר"ן" שזה עתה יצא מבית הדפוס וניחוח הנייר הטרי עלה מתוכו.
מאז עמדו על דעתו הצטיין רבי נתן בשמירת הזמן המופלאה שלו; הוא לא ביזבז אפילו רגע אחד לבטלה, כל חייו היו מיקשה אחת של עבודת ה' טהורה. גם עכשיו, בעמדו ליד דוכן הספרים, לא ניצב דומם; הוא פתח פיו הקדוש והחל מדבר דיבורים נלהבים היוצאים מן הלב על תכלית האדם בעולמו: תורה, תפילה ומעשים טובים. הוא לא חשב כלל איך מתקבלים דבריו; חזקו עליו דברי רבינו, שתמיד יהיה מי שישמע.
מדי דברו, הניע ידיו בהתלהבות כשפניו לוהטות באש קודש.
***
חובשי ספסלי בית המדרש, למותר לציין, נמנו ברובם על חוג ה"מתנגדים", והנה, מצאו כמה מהם עתה הזדמנות לתת דרור לייצר הליצנות המקנן בקרבם. "הראיתם אותו?" שח אברך צעיר שזקנקן מעטר בקושי את סנטרו, לחבריו. "עומד הוא ומשוחח בהתלהבות, משל אי מי מקשיב לו..."
בתוך רגעים היו כמה מביניהם עומדים מאחורי גבו של רבי נתן מברסלב ומחקים במרץ את תנועות ידיו תוך כדי דיבורו...
אחד מהם היה אברך העונה לשם "עוזר". עמד אף הוא וחיקה כצל את תנועותיו של רבי נתן, לקול צחוקם המתגלגל של חבריו. אלא שלפתע החליט להטות אוזן לדיבוריו. ידיו צנחו למראהו, השחוק ההיתולי נמחה מפניו, ואת מקומו החליפה רצינות תהומית. הוא הקשיב קשב רב לכל מילה שנאמרה. מימיו לא שמע דברי אמונה יוצאים מן הלב שכאלו. רבי נתן נגע במקום הכי עמוק בנשמתו, וכולו נשטף בגלי חרטה: 'אבוי לי! איך התלוצצתי מיהודי קדוש כזה?!' – – –
הוא ניגש אל רבי נתן ביראת כבוד, שאל אותו שאלות מתוך התעניינות אמיתית – ומוהרנ"ת ענה לו בדברי טעם ודעת המחיים את הנפש.
האברך מצא עצמו ככלי מלא בושה וכלימה. פתאום הבין כי כל דברי ההתנגדות שיצאו מפיו היו חסרי כל בסיס. בקול נכנע שאל את מוהרנ"ת: "אדם שדיבר בגנות תלמיד חכם שנסתלק, מהי תשובתו?"
"הלכה פסוקה היא", השיבו מוהרנ"ת, "מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו, ואומר: 'חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני זה שחטאתי לו'. ומוסיף ה'מגן אברהם': 'וצריך לילך לשם יחף' " (שו"ע או"ח תרו; יו"ד רמג)
רגליו של האברך הוליכוהו אל ציון רבי נחמן מברסלב, ובקול בוכים זעק מקירות ליבו: "רבי קדוש! מחל לי על הדברים שיצאו מפי נגד כבודך. עתה משתוקק אני להימנות על אנשיך!"
מאותו יום הפך רבי עוזר לאחד מגדולי עובדי השם שבחסידי ברסלב; הוא דבק ברבי נתן בכל ליבו ונמנה בין תלמידיו המובהקים. שבחיו ותהילותיו על עבודתו את בוראו מחוץ ליישוב במסירות נפש – הלא הם כתובים בספר "כוכבי אור".
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
