ירון טיקוצקי, עו"ד (רו"ח) - אלי דורון, עו"ד / eli-doron@taxlawyers.co.il
חברת יובל גד בע"מ (להלן: "המבקשת") הועסקה כקבלן משנה של חברת גרופר קורן בע"מ (להלן: "גרופר"), בפרוייקט אותו ביצעה גרופר כקבלן ראשי בעבור חברת נגה אלקטרומכניקה בע"מ (להלן: "נגה"). המבקשת עתרה לחייב את הנאמן לקיים את ההסכם עם המבקשת,
ולחלופין לכלול את זכויותיה בכל עסקת רכישה עתידית שתערך עם צד ג´.
גרופר ונגה, הן חברות קשורות השייכות לקבוצת נגה,
קרסו ונקלעו להקפאת הליכים. הנאמן שמונה להן טוען, כי אין הוא יכול להמשיך בביצוע הפרוייקט, וכי הוא מעוניין למכור את הזכויות במקרקעין לצד ג´. המבקשת, מצידה, נסמכה על הלכות כלליות של בית המשפט מתחום דיני החוזים הכלליים, לפיהם "חוזים יש לכבד", ואף יוצאת כנגד סמכותו של נאמן בהקפאת הליכים להשתחרר מחוזים או לוותר על נכס מכביד.
טענות המבקשת היו כי הקפאת הליכים אינה מקפיאה התחייבויות חוזיות, אלא רק הליכים משפטיים; לכן, יש לקיים את ההתחייבות כלפי המבקשת. לטענתה ההלכה הנה כי שחרור בעל תפקיד מנכס מכביד יעשה רק בנסיבות מיוחדות, ותוך ניסיון לקיים חלק מן ההסכם, מכח ההלכה הכללית כי כיבוד ההסכמים הנו עקרון-על. אם מבקש הנאמן להשתחרר מהחוזה, תוך שהוא ממחה את הזכויות בפרוייקט לצד ג´ הקונה אותן, הרי שהקונה נכנס לנעלי גרופר ונגה, ומחויב בביצוע ההסכם עם המבקשת. בית המשפט ציין כי ערב מינויו של הנאמן פסקה כליל העבודה בפרוייקט בו הועסקה המבקשת. כזה היה המצב גם ביתר הפרוייקטים של החברה, או מרביתם.
יוצא כי לא הנאמן הפר את החוזים עם המבקשת, עם יתר הנושים הבלתי-מובטחים של הקבוצה. ההפרה הכמעט אוטומטית של כל חוזי החברה או מרביתם היתה פועל יוצא של עצם מצב חדלות הפרעון של החברה, וקריסתה הצפויה. קרי, ההפרה היתה בגדר מצב נתון כאשר נכנס הנאמן לתפקידו, ותרופתה בדין היתה הגשת תביעת חוב לנאמן (או למפרק) שימונה לנכסי החברה, בכדי להפרע לפי עקרונות דיני הקדימה בחדלות פרעון. כאשר עסקינן ב"החזרת החברה לפעילות", עסקינן למעשה בהחייאה או "הזרמת חמצן" סלקטיבית לחלק מן הפרוייקטים והחוזים המופרים של החברה, וכל זאת לפי שיקולים של כדאיות כלכלית אשר מטרתם לבחון בעזרת אלו מהם ניתן לחלץ את החברה, ואילו מהם עשויים לשוב ולשקעה עמוק יותר אל תוך חדלות הפרעון. אלא שקיים שוני מובהק בין שיקולי "כדאיות" אלו לבין שיקולי "ההפרה היעילה" אשר נדונו בפרשת אדרס נ´ הרלו ושאר התקדימים מתחום דיני החוזים הכלליים: א. אין עסקינן, בנסיבות הקפאת הליכים, בשאלה של "איזה חוזה ימקסם את רווחי האישיים", אלא "איזה חוזה יוכל למנוע את קריסת החברה ולהציל מאובדן ונזק את ציבור נושיה".
ב. מרבית המקרים של חדלות-פרעון, אינם עוסקים בשאלה "איזה חוזה להפר", אלא "איזה חוזה להחיות" לעניין זה יודגש כי אף אם כאשר עמדה החברה על סף חדלות פרעון טרם הופרו כל החוזים בפועל, הרי שמשמעות הנסיון להמשיך ולעמוד בכולם כפי שהם, הנו המשך הקריסה,
ובסופו של דבר, הפרת כולם והפסקת פעילות. שיקול דעתו של הנאמן : עסקינן במקרה, בו עצם בניית הפרוייקט נפסקה, והנאמן טוען כי אין הוא רוצה או יכול להמשיך בו. הנאמן הוא בעל התפקיד אשר מונה לנהל את הקבוצה, לפי שיקול דעתו הכלכלי והמשפטי הסביר.
בית המשפט נועד לפקח על הנאמן ולא להחליפו בניהול החברה. כדי לשכנע את בית המשפט להתערב בשיקול דעתו הכלכלי, על המעונין בכך להוכיח ברמה גבוהה של הוכחה, כי שיקול דעתו של הנאמן הוא בלתי סביר, מופרך או נגוע בשיקולים זרים.
בוודאי שאין די בטענות בעלמא כי "יתכן ויש חלופות אחרות", הכל תוך נסיון לגלגל על הנאמן את נטל ההוכחה. מצב זה אינו עולה בקנה אחד עם עצם המהות של נסיון לשקם חברה. לעניין הגדרת "נכס מכביד": אין עסקינן במצב של "נכס מכביד" מן הסוג אליו התכוון המחוקק בסעיף 360 לפקודת החברות. קיים הבדל מהותי בין "נכס מכביד" לבין מצב של חוזה אשר קרס מניה וביה עם קריסת החברה,
ואין לחברה כל יכולת לבצעו. כאשר עסקינן בנכס מכביד בדמות חוזה, עסקינן בד"כ בחוזה המוסיף להתקיים ולהרע את מצבה של החברה אף לאחר קריסתה, ולא בחוזה "מת" אשר אין לצד שמנגד דבר לעשות בעניינו, מלבד לבטלו ו/או לתבוע את נזקיו מן החברה בעבורו, על-ידי המנגנון של תביעת חוב.
כאשר חברה קורסת בראשית פרוייקט, ואין היא יכולה להמשיך להעסיק עובדים או קבלני משנה, אין מתייחסים לחוזה ההעסקה כ"נכס מכביד", משום שלנכס החוזי, בצורתו ה"חיה" (קרי יכולת ביצועו, להבדיל מגביית פיצויים בגינו), אין כל תקומה. לשם טיפול במצב זה, קיים מנגנון תביעת החוב, המעמיד את הנושה הנפגע במצב שיוויוני מבחינת אחוזי הפרעון עם יתרת הנושים.
מצב אחר נוצר, למשל, כאשר עסקינן בחוזה שכירות ארוך-טווח, המחייב את החברה לשלם סכום למשכיר בכל חודש. לאחר זמן-מה, קורסת החברה ומפסיקה פעילותה, או שבמסגרת הליכי ההבראה מצמצם הנאמן את פעילותה, ואין הוא נזקק עוד לשימוש בנכס זה.
כאן החוזה ממשיך להתקיים, ולהגדיל את חובה של החברה למשכיר בכל חודש, או מאפשר לו להגיש תביעת חוב "מנופחת" בגין מלוא תקופת השכירות, וזאת אף אם יכול הוא לחפש לו שוכר אחר. למצבים כגון אלו נועדו דיני "הנכס המכביד": כאן, יהיה על בעל-התפקיד לבקש מבית המשפט לסיים את החוזה, כדי לא להגדיל באופן בלתי-סביר את מצבת החובות ובית המשפט יידרש להלכות של איזון בין הצדדים, באשר הפקעה מיידית של החוזה לא תמנע מבעל החוזה אך ורק אכיפה בעין, אלא תצמצם מהותית אף את זכותו להיפרע מהחברה חדלת הפרעון על-ידי הגשת תביעת חוב. אשר לטענת המבקשת כי מפאת העדר הסמכה מפורשת בחוק, ובשל עיגון הזכות החוזית בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, לא ניתן כלל ועיקר לוותר על נכס מכביד בהקפאת הליכים, להבדיל מפירוק, נקבע כדלקמן: הרציונל של ויתור על נכס מכביד הוא מנגנון אשר נועד למנוע מחוזה או נכס פוגעני וגורר-הפסדים מלהכביד על קופת הפירוק. צו ההגיון הוא, כי רציונל זה יחול אף ביתר הצדקה ושאת במצב של הקפאת הליכים. שכן בפירוק אין בשאלת הנכס המכביד אלא כדי לנסות ולהגן על הנושים מדילול הדיבידנד שיקבלו מחברה אשר קרסה, ובהקפאת הליכים, להכבדה זו על קופת החברה והגדלה בלתי-מוצדקת של חבויותיה יכולה להיות השפעה הרסנית אף על הסיכויים להבריאה.
יוצא, כי במקום בו יש מקום לאשר ויתור על "נכס מכביד" בהקפאת הליכים, מן הדין לעשות כן תוך הפעלה, בשינויים מחויבים, של סעיף 360 לפקודת החברות. מסקנה זו אינה משתנה, אף אם בוחר נושה "לנופף" בזכותו המוגנת לפי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הליכי חדלות הפרעון רצופים פגיעה בזכויות חוזיות, ולעיתים אף בזכויות קנייניות, הכל נשוא המצב שהוכתב לכל הצדדים על-ידי עצם חדלות הפרעון. מצב הדורש טיפול קולקטיבי, ריכוזי וקוגנטי בבעיה, תוך נסיון למזער את הנזק הכולל ולאכוף את עקרון השיוויון.
מול זכותה החוזית המוגנת של המבקשת עומדות זכויותיהם החוזיות של שאר הנושים, זכותם של העובדים לשמור על מטה לחמם ועוד. קל וחומר, שכך הוא הדבר לעניינה של זכות חוזית, שהיא זכות "חלשה" יחסית במדרג הזכויות המוגנות. זאת ועוד; נטיה גוברת היא בפסיקה להקיש גזירה שווה מסמכויות מפרק לסמכויות נאמן בהקפאת הליכים, בשל הדמיון הרב בין ההליכים מבחינת הקולקטיביות שלהם, אכיפת עקרון השוויון, השאיפה למזער נזקים ואלמנטים כלכליים ומשפטיים רבים אחרים. נטיה זו הגיעה לשיאה בפסק דינו של בית המשפט העליון, מפי הש´ שטרסברג-כהן, בע"א 3911/01 כספי נ´ נס, שם אימץ בית המשפט העליון לתחום הקפאת ההליכים את סעיף 355 לפק´ החברות, העוסק בבטלות העדפות מרמה. המדובר בהחלטה עקרונית ובתקדים מחייב, אשר חרף הפגיעה הלכאורית בזכויות נשוא חוק יסוד כבוד-האדם וחירותו, אימץ לתוך הקפאת ההליכים בדרך היקש את אחד הדינים מרחיקי הלכת ביותר מתחום דיני הפירוק.
מעמדה של זכות המבקשת: זכותה של המבקשת הינה זכות אובליגטורית, ולא זכות קניינית, ואי לכך, אין היא מסוג הזכויות אשר "עוקבות" אחרי המקרקעין, ואין לה כל זכות מוקנית כי רוכש של המקרקעין ירכוש ביחד עמם את הכפיפות לזכותה החוזית, אלא אם כן רצה או התחייב לכך.
רמת גן: רח' החילזון 12, (בית הקריסטל), 52522
טל': 6127446-03, פקס: 6127449-03
חיפה: שד' המגינים 58, 33264
טל': 8526693-04, פקס: 8555976-04
טבריה: רח' הירדן 100א' ת.ד. 1902, 14200
טל': 6717201-04, פקס: 6717203-04
רומניה: רח' דומינטה אנסטסיה 10/2 בוקרשט, רומניה.
http://www.adviser.co.il
לשאלות לגבי המאמרים, נא שלחו שאלותיכם למייל:
eli-doron@taxlawyers.co.il
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
