איזה גבורה, איזה אומץ לב – לרצוח ילדים ותינוקת בשנתם, על הוריהם ולהתפאר בעולם על גבורת "השהידים".
זו פעם שניה – שהיישוב איתמר משלם בדם ילדים על ישיבתם ביש"ע, באישור ובהסכמת ממשלות ישראל.
זו לא הפעם האחרונה – שהפרטנר שלנו יוציא פיגוע, ישירות או בהשראתו ובכך ירמוז לאן פניו מועדות בעתיד.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
חיות פרא – בנסיבות, זאת מחמאה עצובה.
ככל שיבנו יותר ביו"ש – כך יחזירו פחות. תזכרו טוב טוב את המשוואה הפוליטית הזאת. אמרתי בעבר ואני חוזר שוב ושוב – הזמן והשטח פועלים לרעת הפלסטינים.
הזרוע הצבאית של פת'ח – לקחה על עצמה את האחריות לפיגוע הרצחני. ומי עומד בראש הפת'ח, אם לא, הפרטנר האולטימטיבי של "הגדה השמאלית", המנהיג הדגול של הפלסטינאים – אבו-מאזן (מכחיש השואה), שגמגם לנתניהו התנצלות קלושה ובעתיד וודאי יכחיש את האירוע כהרגלו.
התגובה של נתניהו לפיגוע – הרחבת הבניה, הינה במקומה. על הפלסטינאים להבין ומהר, כי בדרך הטרור הם מעוררים את הימין הקיצוני, לפעולות נגד, לפעילות אנטי גמישה ומתפשרת עם אבו-מאזן ולהקצנה בעמדות ממשלת הימין. התוצאה המתבקשת כי האפשרות להגיע להסדר מדיני הולך ומתרחק ו"השפיל" ליכולת התמרון והגמישות, בהחזרת שטחים, בהסדרים בירושלים, הולכים וקטנים.
הפיגוע אינו תוצאה של כישלון צה"ל או הממשלה, כפי שטוענים מנהיגי יו"ש. הפיגוע – הוא כישלון של מערכת ההתראה והפרשנות המקומית להתראה, שבאה כתוצאה, משאננות, משגרה משעממת ארוכת טווח, מחוסר ערנות ביטחונית או סתם רשלנות.
המחזוריות של שגרת התגובה מצד המתנגדים לכל הסכם או הסדר עם ישראל – היא צפויה מראש. כשישראל יוצאת עם רעיון חדש או הצהרה על דרך פעולה חדשה, כמו נאום בר-אילן 1 של נתניהו ועכשיו הצפי לנאום בר-אילן 2, בפני הקונגרס בארה"ב, יוצאים המתנגדים לפיגועים בישראל, זה כולל גם את חמאס עזה המגיב בטילים ובגראדים.
הורדת מחסומים, הקלה בעוצר, מתן אפשרות לתנועה שוטפת וחיבור חופשי בין הערים בגדה, מיד מעוררים תגובת נגד מצד מתנגדי ישראל ויוצאים בפיגועי רצח בישובים או בכבישים.
ולכן טענות מצד גורמים ישראלי – כנגד המחסומים ובעד הקלות לפלסטינאים, צריכות להיבדק לאור האירועים והתגובות בשטח ובהיבט הביטחוני ולא רק מההיבט ההומניטרי, "הפוליטיקל קורקט" והניסיון להתחנף לדעת הקהל העולמית.
במשוואה ובשקלול בין ביטחון יישובי ישראל ואזרחי ישראל, באשר הם וכל עוד הם במקומות שאושרו ע"י ממשלות ישראל, תפקיד הממשלה לדאוג לשלומם וביטחונם, גם אם זה על חשבון מחסומים, עוצרים ופעולות מנע אחרות. גם אם יש בהם אי נוחות, קצת דיכוי, קצת התעמרות וקצת חוסר הסכמה ממיעוט צעקני וקולני. שמדי פעם הוא גם צודק, אבל מפספס את התמונה הכללית.
יש פעולות ומצבים שלא נעים לעשות ולפעול, אך חייבים לעשותם מטעמי שלומם וביטחונם של אזרחי ישראל.
הסברה, הסברה בדם ילדינו
עם כל הצער הכאב המתלווה לתמונות של ילדים קטנים לרבות תינוקת (בת 4 חודשים) – על ישראל באמצעות אמצעי ההסברה שעומדים לרשותה "להפציץ את העולם", בתמונות הזוועה, של לוחמי החופש הגיבורים "השהידים", כנגד ילדים וטף.
ההסברה הישראלית – מפגרת אחרי האירועים אחרי האפשרויות הגלומות בתקשורת המודרנית ולא עומדת במירוץ כנגד הזמן וההסברה האקטיבית של מעמדה ובעיותיה של ישראל באיזור.
צריך להביא לעולם הצבוע, את עמדות ישראל ותגובות הפרטנרים שלנו – לא בהסכמים, לא ברעיונות סרק אלא בתמונות חיות מחיי היום מהזוועות של רצח ילדים חפים, של סקאדים וגראדים על יישובי וערי ישראל – ולתת להם להזיע ונקודות למחשבה.
הפיגוע המזוויע – מחזיר את המצב ביו"ש שנים לאחור ומספק נשק לטענות שאין עם מי לדבר ואין עם מי לנהל מו"מ.
על הרשות הפלסטינית להבין – אם עדיין לא עשתה זאת, כי עצם קיומה ושליטתה, ביהודה ושומרון היא בזכות צה"ל ונוכחותו בגדה. אם צה"ל ייסוג חד צדדית ויתרכז בשמירה על המקומות האסטרטגיים ועל הגושים הגדולים, חמאס, ישתלט על הגדה תוך זמן קצר ויביא לחיסול הרשות הפלסטינית בהרכב הנוכחי, כפי שעשה זאת בעזה, על כל ההשלכות הנלוות.
את העקרון הזה ואת המציאות הזאת – צריך גם לשווק בהסברה נכונה וחכמה גם לחו"ל לארה"ב ולקהילייה האירופאית.
אין לאבו-מאזן, בשלב זה – יכולת קיום עצמאית והוא נשען על גיבוי צה"ל, לכן משחקו הדו- פרצופי ומשחק העצמאות הכביכול, יובילו אותו לאובדן השליטה ולאבדן היכולת להגיע להסדר כלשהו עם ישראל.
אם ארה"ב והקהילייה האירופית – עדיין לא הבינו זאת, כי ההתרשמות הכללית כביכול, לעת הזאת, שהנושא לא חלחל לתודעתם, המצב ילך ויתדרדר. כל פיגוע בנוסח איתמר – מרחיק הסיכוי להסדר בעשור. הכרזה על מדינה פלסטינית – תפעל לטובת ישראל, למרות הפחד ולחץ בינלאומי.
על הציבור בישראל ועל הציבור של "הגדה השמאלית" – להבין ולהפנים את מהות הפרטנר ושאיפותיו הלאומיות, אשר אינם כוללים הסדרים וחיי שלום עם ישראל. שאיפתם לדחוק אותנו לגבולות 67 כשלב א' ומשם לגבולות 48 ורצוי לים בעזרת העולם.
*
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
