הלך התלמיד של הגאון מולינה בהרי חברון. בדרך פגש זקן שראה אותו נוטע עץ חרוב ,שאל אותו התלמיד:" למה אתה שותל עץ חרוב"? הרי אתה לא תזכה ליהנות מהפירות שלו,ענה לו הזקן אולי אני לא איהנה מפירותיו ואולי גם בני לא, אבל נכדי ככול הנראה יזכה ליהנות מפירותיו!!! כלכלת ישראל, לאן?
בעת ניהול מערכות מורכבות, ישנן השלכות הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. כגון: במערכת חברתית כלכלית של מדינה, יש לשקול ולהתחשב בגורמים רבים, כדי לעמוד במבחן התוצאה לטווח הארוך, שכן יומרני יהיה לצפות לשינויים דרסטיים ומרחיקי לכת בפרק זמן קצר. אחת הבעיות העיקריות במדינה הנובעת מציפיות אלו: היא כאשר שר אוצר נכנס לכהן, אנו בודקים את תפקודו, בתחום האחריות שלו, כאן ועכשיו ולא מאפשרים ליכולותיו לבוא לידי ביטוי ולדרכי פעולתו לשאת פרי לאורך זמן מבלי להתייחס במאמר זה לתפקוד אתי תקין ונורמטיבי). כפועל יוצא מכך נוצרה ההוויה, שעל פיה העם דורש מעשים ותוצאות בשטח באופן מיידי. בכדי להתאים עצמו לציפיות, נבחר העם יוצר מציאות שלעיתים קרובות מתבטאת בחיי היומיום, אך לאו דווקא בפן החיובי, שכן לא מושקעת חשיבה לטווח ארוך במהלכים שננקטים.
במקום לבשל תבשיל איכותי, המצריך זמן וסבלנות, שנותר לאורך זמן, כולנו רוצים ודורשים את המנה החמה. להוסיף את המים הרותחים לכוס ודי. לעיתים, אפילו שוכחים להסתכל על תאריך התפוגה, כך שיתכן שהמנה החמה טעימה, ויתכן שלא, אבל העיקר שנשביע את הרעב עכשיו. למחרת- עוד מנה חמה, אם תהיה, אם לא - הרי שנגווע ברעב, שכן התבשיל המשביע לאורך זמן איננו.
צורת עבודה זו מעוותת ולא בריאה מיסודה למדינה, לעם ישראל בכללו וקל וחומר למגזרים החלשים בו.
שרי האוצר לדורותיהם עושים שמיניות באוויר כדי להעביר את התקציב השנתי, דבר הרווי במשחקי כוח של פוליטיקאים. כך נוצר מצב שבמקום לעסוק בנושאים מהותיים הנוגעים לאופי תפקידם, ייעול המשק וכלכלת ישראל, (שבאופן עקרוני, נתפסים בעיניי אנליסטים רבים כבעלי פוטנציאל ממשי), השרים נאלצים לנהל את מהלכיהם כחלק ממשחק פוליטי. הן מתוך ניסיון לענות על צרכי העם, והן מתוך רצון לשמור על כיסאם (וכפועל יוצא- לשמור על האינטרסים של חבריהם במליאה). לבל נשכח את הבעיות הביטחוניות, שהן בתורן, תורמות לא מעט לפגיעה בהתפתחות כלכלת המדינה. שכן חלק ניכר מהתקציב מנותב לשימור ושדרוג יכולות הצבא או לחילופין לשדרוג המשכורות והתנאים של אלה האמונים עליו.
הגישה הרווחת בתקופה האחרונה דוגלת בקו מנחה של אגואיזם לשמו. אין דאגה לרווחת הציבור בארץ, אלא חשיבה אגוצנטרית שמאפשרת לשרים, ביניהם שר האוצר, לנתב ולתעל את דרכו בין מחנות פוליטיים כאלה ואחרים. זאת מתוך רצון לייצב את מעמדו וניסיון לרצות את כולם, כאשר טובתו האישית עומדת אל מול עיניו. מה גם, שחלק מאלו שאמורים לייצג פלגים כאלה ואחרים באוכלוסיה , כביכול נלחמים למען מטרותיהם האלטרואיסטיות, עטים כחבורת נשרים על נתחים מהתקציב. כשהלכה למעשה חלק לא מבוטל מהכספים שמקורם בתקציב הממשלה, מטרתו לממן את שיפור תנאיהם של חברי המפלגה, במקום שיהווה תשתית לקידום וביסוס השכבות המיוצגות ע"י אותן מפלגות. מתוך כל המניעים האנוכיים הללו, של אלה האמונים על רווחת ישראל הן כלכלית והן חברתית- המפלגות השונות, ושר האוצר שאמור לעשות את תפקידו ללא משוא פנים, מצטיירת תמונה עגומה של העם, שנופל בין הכיסאות.
מאמר זה נכתב לפני זמן מה,לאחר שקראתי בעיון, במוסף סוף השבוע (ידיעות אחרונות)
" חשיבות-חוסר שר האוצר במדינה שלנו ". החלטתי לפרסם אותו.
"זה לא נעים לראות גן נעול והרבה יותר לא נעים לראות את לשכת שר האוצר נעולה ". (גד ליאור)
תפקידו של שר האוצר הוא לא עניין של מה בכך, מי שעוקב באדיקות יודע שהוא האיש החזק ביותר במדינה ובעל החשיבות הגדולה ביותר בממשלה ובעל כוח ההשפעה בשווה ערך לראש הממשלה ולפעמים אף יותר.
קשה להאמין עד כמה כוחו רב, יכולת ההזזה של מילונים מבלי אישור של אף אחד.
והדבר העיקרי ביותר כל מינוי דירקטור בחברה ממשלתית בישראל מתמנה באישורו של שר האוצר בלבד, מיותר לציין את משחקי הפוליטיקה שרצים במדינה על גבי הנושא הזה.
על פי המאמר, תפקיד שר האוצר הוא "מלכודת" מכיוון שמתפקיד זה עוברים להיות ראש הממשלה או נזרקים מכל המדרגות. אני מאוד מסכים עם עובדה זו ומאוד כואב לי שזה המצב. זה יותר מצב של אי יכולת לפקד ובאמת לעשות צעדים כואבים (ראו ביבי ) כולם זוכרים לו את הרפורמות הקשות שעשה, מבלי להוקיר לו על הפרי שנוצר בסופו. מפה יוצאת קריאתי הנחרצת שיש צורך להכניס לתפקיד הזה מישהו מבחוץ. כמו שנעשה בתפקידו של שר המשפטים, שהינו בעל רזומה והשכלה מתאימה לתפקיד כה רגיש .
נקודה למחשבה :
היה בן אדם עשיר מאוד שהיה בעל מפעל גדול, החלו לו בעיות בריאות ,השאיר את המפעל לבנו, מצב המפעל החל להידרדר ואט אט והחלה הידרדרות ברווחים. הלך הבן לרב וביקש ברכה, הרב אמר לו: "בכל בוקר בשעה 7 שאתה מגיע תנשק את המזוזה וכך גם שאתה יוצא בשעה 7 בערב". הלך הבן ועשה זאת, לאחר חודש ימים ראה הבן שיפור במצב החברה, החליט ללכת לרב ולהודות על הברכה. הרב אמר: "לא בירכתי אותך בכלל, פשוט וידיתי שבאמת תהיה במפעל".
הכול נמצא בידינו .
נתי לייזר
nati_laizer@yahoo.com
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
