כל כבודה בת מלך פנימה-הפאה 

כל כבודה בת מלך פנימה-הפאה

 

חובת האישה על פי היהדות,לשמור על הופעה צנועה.הדבר בא לידי ביטוי ,הן במישור ההתנהגותי והן במישור הלבוש וההופעה. ככלל ניתן לומר, שרוב כללי הצניעות הם נורמות שקיבלו על עצמן נשות ישראל מקדמה דנא. אחת מאותן נורמות צניעות אלו היא :חובת כיסוי הראש לנשים. לפי ההלכה, רק נשים נשואות חייבות בכיסוי ראש.

 

מנהג כיסוי הראש החל, כמנהג חסידות של צניעות יתירה, ונעשה עם השנים למנהג הלכתי מחייב.כיסוי ראש לנשים, הוא מנהג נפוץ ביהדות האורתודוכסית, המחייב נשים נשואות בכיסוי שיער ראשן. בתורה אין מצווה מפורשת האומרת שהאישה חייבת לכסות את ראשה לאחר הנישואין. נטייה להחמיר בדין זה של כיסוי ראש ,מאפיינת  את הציבור החרדי והציבור החרדי לאומי. לכיסוי הראש מקובל להשתמש במטפחת ראש, כובע או פאה נכרית.

 

כיסוי הראש אינו בא במטרה להפוך את האישה הנשואה למכוערת. יופי הוא מתנת אלקים, והמסורת היהודית מעודדת הן גברים והן נשים ,לדאוג להופעתם החיצונית ותמיד להיראות ייצוגיים. המסורת היהודית מעודדת צניעות אך לא כדי להפוך את הנוהגים על פיה למכוערים, אלא כדי לתעל את יופיים וכוח משיכתם למקומו הטבעי, במסגרת הנישואין. כיסוי הראש הוא בעל השפעה על הלובשת עצמה. הוא יוצר מחיצה פסיכולוגית, מרחק קוגניטיבי בין האישה לבין אנשים זרים. יופייה גלוי אך לא בולט.היא מושכת אך לא זמינה.

 

המקום היחידי בתורה בו מוזכר נושא כיסוי הראש של אישה נשואה ,הוא במקרה שהכהן בודק :האם האישה בגדה באיש שלה- ע"י המים המרים , ולפני שהיא שותה את המים, מוזכר ,שהכהן פורע את ראש האישה. ככתוב: "והעמיד הכהן את-האשה, לפני ה', ופרע את-ראש האישה , ונתן על-כפיה את מנחת הזיכרון מנחת קנאת הוא; וביד הכהן יהיו, מי המרים המאררים..."[במדבר]

 

מכאן חז"ל למדו חובת כיסוי ראש ,שבמצב הטבעי לפי התורה אישה נשואה מכסה את ראשה, ורק במקרה חריג, זה שהכהן בודק אם האישה בגדה בבעלה, רק אז יש להסיר את כיסוי ראשה. יש פרשנים הטוענים שהסיבה לכך היא ,שזה גנאי לאישה נשואה לגלות את שיערה, וזהו חלק מהעונש שלה.

 

התנאים, חכמי המשנה, עיגנו קביעה זו בפסוק מן התורה, שממנו למדו כי אישה נשואה אינה יוצאת מביתה בשיער פרוע.  מכאן הסיקו שגם כיסוי בצורת רשת, האוסף את שיער האישה [שלא יתפרע], אך אינו מסתירו כליל - תואם את הדרישה לפי התורה. 

 

בשו"ע באבן העזר כתוב: " לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש. "

מדובר בגרושות ואלמנות ולא בבחורות שאף פעם לא היו נשואות. אך גם רווקות, הלא מחויבות בכיסוי ראש, צריכות לאסוף שיער בקוקו וכד´ ולא להסתובב עם שיער פזור. [בתקופות מסוימות בעבר, כיסוי ראש היה נהוג גם אצל נשים רווקות, ואפשר למצוא קבוצות מעטות הנוהגות כך עד ימינו].

 

בזוהר והתורה כתוב בעניין "המראות הצובאות" ,שנשות ישראל שהיו במצרים, פיתו את בעליהם המותשים מעבודת הפרך למצוות פרו ורבו, דווקא ע"י שהיו סורקות שיערן לידם, והיה אפשר כביכול לחשוב על דרכים יותר מפתות.

 

במהלך הדורות נוספו החמרות כחלק ממנהגי הצניעות של הנשים, שכללו הרחבה של הגדרת המקומות שבהם חובה על האישה, לכסות את ראשה. ובעוד שעל פי הדין הנלמד מן התורה חובה זו חלה רק על רשות הרבים, על מקומות ציבוריים. מנהגי הצניעות  החמירו והרחיבו את האיסור גם לגבי חצרות והמעבר בין חצרות.

 

 חומרה קיצונית בעניין כיסוי ראש, מופיעה בספר הזוהר: לפי הכתוב בזוהר, אסור לאישה להיות גלוית ראש אפילו לא בתוך הבית, ועליה להקפיד לכסות את ראשה כך, שלא תתגלה אף קווצה משערות ראשה לעיני בני ביתה, שכן בכך היא מביאה קללה על בעלה ועל בני ביתה. ספר הזוהר אינו ספר הלכה, אך במשפחות המקפידות על מנהגים קבליים, כיסוי הראש של האישה תואם את האמור בספר הזוהר.

 

רוב הנשים היום מכסות ראשן תמיד אם נוכח גבר זר,אך יש מחלוקת בין הפוסקים באיזה מקומות ובאיזה מצבים אישה חייבת בכיסוי ראש. לשיטת רוב הפוסקים אישה חייבת בכיסוי ראש בכל מקום, למעט ביתה או כל מקום סגור, כאשר אין באותו מקום אף גבר זר.

 

יש מחלוקת בין הפוסקים עד כמה צריך לכסות את השיער:

-חתם סופר וחזון איש פסקו שיש לכסות את כל השיער, שלא תיחשף אף שערה.

-הרב משה פנשטיין למד מדברי הגמרא בברכות, שאיסור חל כשמגלים טפח של שיער, אך עד השיעור הזה מותר. לכן, לשיטתו, מותר להשאיר שיער חשוף בגודל של טפח [כ 9 ס"מ] . כלומר ניתן להשאיר מחוץ לכיסוי ראש בלורית קצרה וקצת שיער מאחורה או בצדדים.

 

גודל כיסוי הראש וצורתו תלויים במנהגי המקום ובמנהגי הקהילות: החל בכיסוי הראש שמכסה את הקודקוד ואת רוב השיער - אך לא את כולו - וכלה בכיסוי ראש על שיער מגולח לגמרי או על פאה נוכרית. על פי ההלכה, אי הקפדה על כיסוי ראש משמשת עילה לגירושין,  אך פוסקים בני זמננו אינם ממהרים לפרק נישואין ומשפחה על רקע זה.  

 

יש מנהגים שונים באשר לפאה נכרית. חכמי הספרדים נוטים לאסור שימוש בפאה נכרית לאישה נשואה, ומן האשכנזים יש המתירים ויש המסתייגים.

 

בחסידות חב"ד, ולפי הוראת הרבי מלובביץ', מכסות הנשים את ראשן בפאה.הרבי מלובביץ' כותב כי מטפחת או כובע -מעמידים בניסיון גדול מאד את האישה הנשואה, "לגלות טפח משערה"- דבר שאסור מדאורייתא ,ויכול להוות עילה לגירושין .לכן ,הפאה היא כיסוי הראש המהודר ביותר וגם אם היא משיער טבעי ונאה ביותר, אין בזה כל איסור ולהיפך :כך דווקא האישה מקיימת את ציווי התורה בשלמות, ללא ניסיונות מיותרים.

ההבדל העקרוני בין שיער טבעי שנגזז שהוא מותר בראיה, לבין השיער המחובר - שאסור בראיה:

מבואר בקבלה שבשיער המחובר שולט היצר והקליפות הטמאות ואילו בשיער גזוז אין שליטה לחיצונים והוא יכול לשמש ככיסוי ראש מהודר ,שודאי יציל כל אישה מלעבור על דת יהודית בגילוי טפח משערה ולהיראות בצורה מכובדת וצנועה. כל כבודה בת מלך פנימה.

אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/>

מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי

כלים שימושיים למאמר:  פרסם את המאמר   הדפס את המאמר   שלח לחבר   קישור ישיר למאמר   פניה לכותב המאמר   דווח מאמר בעייתי