Mission impossible ("משימה בלתי אפשרית". לימים הופק סרט בנושא). המשמעות של השם המטפורי הייתה, כמובן, הפוכה- המשימה בכול זאת הייתה אפשרית. ציפינו בדריכות, כאשר שמענו בפתיחה את הנעימה הסוחפת של לאלו שיפרין, מה החבורה הזאת של סטיוון היל, פיטר גרייבס, מרטין לנדאו, לנרד לימוי, יוציאו משרווליהם כדי לבצע את המשימה. הם כמובן ביצעו אותה.
בכלל, המנטרה של אילי ההון הגדולים הייתה, והנה עדיין :"לשאוף ולהשיג את הבלתי אפשרי". דומני שאלה שצברו הון , בין אם אלה היו רוכלים או "הברונים השודדים" של ארה"ב במאה ה-19 ,כמו קרנגי, רוקפלר, מורגאן, סטנפורד, גוגנהיים, וונדרבילט ואחרים, היו גם חולמים גדולים. זה אמור גם לגבי שועי ההון בארץ, ובכל מקום בעולם.
רוב המעשים הגדולים התחילו בחלום. לדוגמה: מדינת ישראל. הרצל קבע שאם "תרצו אין זאת אגדה". רצון, הוא מונח סינונימי לחזון, לחלום. לנשיא הראשון חיים וייצמן מיוחסת אמירה כי הרצל היה אדם נאיבי. אילו ידע במה כרוכה הקמת מדינה היה מוותר על החזון. ואפשר לחזור למקורות, מתוך שיר המעלות: "בשוב ד' את שיבת ציון היינו כחולמים". מרטין לוטר קינג, הלוחם הנערץ השחור למען זכויות האדם, נחרת בזיכרון עולמי על נאומו I have a dream ? יש לי חלום.
להבדיל, גם היטלר היה חולם, שאפתן שטני, איש שצרב את רצון הברזל שלו בעם בעל נכסי תרבות מופת והפך אותו למפלצת ולדיראון עולם. אני נזכר כאשר במסגרת לימודי הקולנוע צפינו בסרט התיעודי של הבמאית הגאונית בשרות היטלר, לני רייפנשטאל, -"ניצחון הרצון" ( Triumph Des Willness ) - חוויתי תערובת של התפעמות ופלצות לגבי "החזון" הנאצי והגשמתו. לשמחתנו ולרווחתנו החלום של העריץ השטני הזה התנפץ לרסיסים.
אבל החלומות בדרך כלל קשורים בדברים מרנינים יותר , בכמיהה לעתיד וורוד יותר. הסופר הספרדי מיגואל דה סרוונטס המציא לנו את דון קיחוטה, החולם הגדול שלוחם את מלחמת הצדק. על בסיס הספר הופק מחזמר בשם "האיש מ?ל?ה- מאנשה" Man of La Mancha והשיר המרכזי בו הוא to dream the impossible dream ? לחלום את החלום הבלתי אפשרי, אשר התגשם והאסיר הפך לאביר וזכה גם בדולצ'יניאה שהמציא במוחו הקודח.
"הריאליסטים"- פותרי החלומות.
כאשר אנו מדברים על "חלון הזדמנויות" בכול הנוגע לשלום המיוחל באזורנו, אנו בעצם מתכוונים לחלום ההזדמנויות. כי כול אימת שצצה איזו יוזמה שיש בה כדי לשים קץ לשפת החרב במזרח התיכון, אנו חולמים בהקיץ. כאשר אנוואר סאדאת עבר ברחוב ז'בוטיסנקי בירושלים בדרכו לבית הנשיא, אני צבטתי את עצמי כדי להיווכח שאני לא חולם. אלא שאז זה היה מעשה ולא דיבור. אבל גם דיבורים חשובים. הם מבשרי המעשים. סאדאת לא בא לכאן בטרם דיברו איתו וסכמו איתו. עכשיו אנו שומעים על קולות ער?בים לאוזן ממדינות ערב המתונות, לרבות סעודיה, על שאיפה לשלום כולל. אין זה משנה לי מה המניע. סאדאת עשה שלום לאחר שקבל את כול סיני. חוסיין עשה שלום כאשר הוחזרו אדמות שהיו חלק ממלכתו לפני מלחמת ששת הימים. גם אסד מאותת על רצונו בשלום תמורת רמת הגולן. גם המפגש השבוע ביריחו בין ראש הממשלה אהוד אולמרט ויו"ר הרשות הפלשתינאית אבו מאזן, הם דיבורים-חיוביים.
משום כך כאשר אני מנסה לסכם,רושם שטחי מאוד, ממה אנו, הציבור בישראל, ניזונים, הייתי אומר: מפקפוק, מסימני שאלה, מתהיות, שמא האור בקצה המנהרה, מקורו אמנם לא באורות של פסי רכבת ממול , אלא איזה פלורוצנט. הנימה הדומיננטית היא חשדנות. לא רק לחשוד בסעודים אלא בראש וראשונה במנהיגים הישראליים ובראשם ראש הממשלה אהוד אולמרט. זה נכון שמעשים רבים שמקורם בממשלה הם ציניים, אין בהם לא תום ולא יושרה. לעתים יש בהם אף רשעות. ולכן, ככה אנו למדים, יש מאה ואחת סיבות לחלום השלום, כביכול, שבראשם מככבת וועדת אגרנט . אחריה מזדנבות כול מיני פרשיות,דגי רקק וכרישים. בקיצור: טריקים ושטיקים. תמיד משהו מסתתר, ואם לא ניתן להוכיח זאת, אז יש גם תהייה . על משקל השיר של "התרנגולים" ( מילים דן אלמגור,לחן- סשה ארגוב) "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת". כאן זה במהופך "כאשר אתה אומר כן למה אתה מתכוון".
יש לשאוב עידוד מן הממצאים האחרונים של החוקרים אפרים יער ותמר הרמן ( מדד השלום- "הארץ" 6.8.2007 ) שלפיהם רוב הציבור מעריך שמעורבות ירדן, מצרים וערב הסעודית במגעים לשלום מגדילה את הסיכוי להשגת הסכם שלום אזורי. זאת חרף נתון אחר שלפיו הציבור בארץ נואש מהסיכוי שהמו"מ עם הרשות הפלשתינאית יוליך לשלום בעתיד הנראה לעין. הציבור חולם על שלום, בין אם ייכנס דרך השער או דרך החלון.
אולי יש סיבה נסתרת, או מאה עילות שלא נראות בעליל. די לי שהציבור והממשלה והעומד בראשה רוצים בשלום ומצהירים על כך, ומוכנים לשלם תמורתו. לשלם- לא במה ששלנו, אלא במה שלא שלנו והתנחלנו בו. ואם יושג השלום המיוחל גם החטאים,המדיניים,אדומים כשני, כשלג ילבינו.
לכן, אנא אל תגזלו מאיתנו את הדבר היקר מפז. החלום. אם צריך דוגמה לחולמים גדולים שהם גם מבצעים גדולים- לכו אל משכן נשיאי ישראל , שם יושב פנטזיונר בשם שמעון פרס, שהוא היה והווה ביצועיסט מעולה. מגשים מן המעלה העליונה.חולם גדול.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
