מאמר זה עוסק בחמאת גהי - מהן התכונות המייחדות חמאה זו, על הסגולות הרפואיות שהיא מספקת, ומהם האופנים בהם מומלץ לצרוך אותה.
חמאת גהי (ghee) היא חמאה מזוקקת אשר משתמשים בה כבר אלפי שנים כמזון וכאמצעי ריפוי. הרפואה ההודית עתיקת היומין (האיורוודה) כוללת טיפול בשימוש בצמחי מרפא ותזונה מתאימה, ובנוסף משתמשת בגהי כאמצעי לריפוי מגוון רחב של מחלות ובעיות.
חמאת הגהי חוממה וחלק ממרכיביה הוסרו. במהלך תהליך החימום, מופרדת החמאה לשלוש שכבות: שכבה תחתונה כמשקע בתחתית הסיר, שכבה עליונה קצפית (שתי שכבות אלו מקורן בחלבוני חלב), ושכבה אמצעית - נוזל שומני מוזהב שמתגבש לאחר התקררותו. זהו למעשה החמאה המזוקקת. ההכנה של החמאה מלווה בתהליך הפרדת מוצקי החלב והחומרים הכולסטרולים, וגם שרשראות השומן הארוכות הופכות לקצרות. מתקבל שמן טהור שלא מתקלקל בחימום אפילו לאחר מספר פעמים, בניגוד לחימום חמאה בצורה רגילה - הגורמת להגברת הכולסטרול. חימום של שמן זית אינו מומלץ גם מכיוון שבתהליך חימומו הוא הופך לשומן טראנס. משמעות הדבר היא שהוא נוטה להתחמצן בטמפ' גבוהה, דבר שגורם לרדיקלים חופשיים ולפגיעה בממברנת התא, באנזימים וב- DNA. על פי תפיסת רפואת האיורוודה, גהי הוא השמן המומלץ ביותר לאכילה.
מהי הפעילות הרפואית של הגהי?
גהי עוזר במקרים רבים, כגון: נשירת שיער, הוא מחדש רקמות בגוף, מחזק ומזין את הכבד, משפר את הזיכרון ואת הפעילות המנטלית, מרגיע את התודעה, משפר את תפקוד מערכת העיכול - מחזק את אש העיכול, מחזק את השרירים, משפר את הפוריות אצל נשים וגברים, מחדש את העור, טוב למיתרי הקול, טוב לעיניים. יעיל לשימוש חיצוני - לסדקים בעור, כוויות, יובש בעור, טחורים מדממים (בשילוב עם כורכום). מומלץ לנשים בהריון לצרוך הרבה גהי על מנת להגביר את הספיגה של המזונות האחרים, כמו גם חיזוק כל המערכות אצל האם והעובר.
רפואת האיורוודה משלבת את הגהי עם צמחי מרפא
כדי להקל על שיעול, ניתן לשלב גהי וכורכום. לטיפול בבעיות עיניים - ניתן לשלב גהי עם הפורמולה טריפאלה. על מנת לזרז ריפוי פצעים, נפיחות דלקתית ושלפוחיות ניתן למרוח את הגהי לבדו, או בתוספת דבש וצמחי מרפא. טיפול בטחורים ושלשול, שיפור לטובה של איכות הזרע ותמיכה בפעולות הלב - כל אלו יכולים להיווצר משימוש בגהי מחלב בופאלו. תמיכה בפעולת הקיבה תוך כדי פעילות מקררת, טיפול בעווית שרירים, בתולעים ובצרעת - יכולים להיגרם משימוש בגהי מחלב נאקה. לטיפול בשלשול - יש לשלב זרעי חילבה מטוגנים בגהי, בתוספת זרעי אניס.
אם הגהי בן למעלה מעשור, הוא מתאפיין בריח חריף ובצבע חום-אדמדם, ויש לו ערך רב בשימוש חיצוני לדלקת הצדר (קרום הריאה) ולכאבי מפרקים. לעומתו, גהי בן 100 שנים יהיה יבש, כמעט נטול ריח ובעל מרקם קשה. טרם השימוש בו, יש לשטוף אותו מספר פעמים במים קרים, ורק אחרי כן לשפשף אותו עם מים קרים עד שנוצר נוזל קצפי המשמש למשחה. יש לנוזל השפעה מקררת ומרככת על העור. עושים בו שימוש כנוזל משיחה במחלות כמו: שיתוק, אפילפסיה, כאבים עצביים, אסתמה, כאב ראש, בעיות ראומטיות, תחושת שריפה בכל הגוף (בידיים או בכפות הרגליים), והוא גם בעל מוניטין רב בהורדת חום.
השפעת פעילות הגהי על האלמנטים השונים באיורוודה
השימוש בגהי מקל על בעיות הקשורות לוואטה (אויר) - בעקבות השומניות שבו. הוא מקל על בעיות פיתה (אש) בעקבות המתיקות והאיכות המקררת שבו (לדוגמה: עיסוי עם גהי לטיפוסי "פיתה" בעלי חום רב בגוף אשר גם אדמומי ופצוע). ניתן להקל על בעיות קאפה (מים) בעזרת גהי, כאשר הוא מגיע עם צמחים חריפים. הגהי פועל על רקמת הלימפה (ראסה דאטו), רקמת השריר (מנסה דאטו), רקמת המין (שוקרה דאטו), אוג'אס חיוניות הגוף והחוזק החיסוני שלו בהתמודדות עם בעיות שונות.
לסיכום,
הגהי הוא שמן עם סגולות רפואיות רבות, ובעצם השמן היחידי שאינו יוצר ריאקציות רעליות בתהליך החימום שלו. מומלץ להשתמש בבישול ואפיה רק בגהי. ניתן לשמור אותו לאורך שנים רבות מחוץ למקרר, ועם הזמן איכותו אפילו גוברת. כדאי לצרוך כף גהי ליום - במיוחד לאנשים עם הרבה יובש בגוף, לאנשים מבוגרים, ולנשים בהריון ומיניקות.
גיא לוין מרפא ברפואת האיורוודה ומתמחה בניקוי רעלים.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
