מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
משלי שלמה:
"מענה רך ישיב חמה, ודבר עצב יעלה אף. לשון חכמים תיטיב דעת, ופי כסילים יביע אולת. בכל מקום עיני ה', צפות רעים וטובים. מרפא לשון עץ חיים, וסלף בה שבר ברוח. אויל ינאץ מוסר אביו, ושמר תוכחת יערים". (משלי ט"ו/א'-ה')
הפסוקים שלפנינו עוסקים בנושאים הקשורים בדיבור והקשבה ומתארים את התגובה האופטימלית לדיכוי כעס, את מעלתה של לשון חכמים, את השגחת ה' על כל הנעשה בעולם, את מעלתה של הלשון הרכה והנוחה ואת מעלת האדם החכם המקשיב למוסר אביו ומיישם את הדברים בתיקון התנהגותו.
"מענה רך ישיב חימה, ודבר עצב יעלה אף" - פסוק זה מהווה מאז ומעולם אימרת כנף ליחד ההתנהגות החיובית. תגובה רכה, באדיבות ובנימוס, תשקיט כעס. יש בכך שבירת הכעס וצמצום בכעס העתידי. אם אדם צועק עלינו ואנו עונים לו בשקט ובשלווה, אנו מנטרלים אותו ושוברים את מעגל הכעס הנוראי להשלכותיו הרעות. יתרה מזאת, יתכן שנזכה בכך ליישוב סכסוכים. לעומת זאת, עלינו מאוד להיזהר, שהרי דיבורים הגורמים לשומע עצבות, רוגז ואי נעימות, מגבירים את הכעס. ניתן גם לפרש את "ישיב חימה" ככעסו של העונה. כאשר אדם מרגיש שהוא עומד לכעוס, כדאי לו לדבר ב"מענה רך" - בעדינות וברכות, אפילו באופן מלאכותי, וכך יינצל מהכעס, כדברי הרמב"ן: "תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחת, לכל אדם ובכל עת, ובזה תנצל מן הכעס, שהיא מדה רעה להחטיא בני אדם" (איגרת הרמב"ן).
"לשון חכמים תיטיב דעת, ופי כסילים יביע איוולת" - לשון חכמים, האדיבה והשקולה היטב, מיטיבה עם הדעת, התבונה ומשפרת אותה ומעשירה אותה. לעומת זאת, השטות - חסרת התבונה - היא לדאבוננו נחלת הכסילים-טיפשים, שזו דרך הבעתם בשטף בלי מעצור ותוך מחשבה בטוחה שאמרו דברי חוכמה.
"בכל מקום עיני ה', צופות רעים וטובים" - השגחת ה' בעולמו היא בכל מקום ועל כל אחד. ה' משגיח מלמעלה על כל הבריות, על אנשים רעים וגם טובים כדי לשלם להם כגמולם.
"מרפא לשון עץ חיים, וסלף בה שבר ברוח" - לשון בריאה, מוסרית ורכה, היא נוחה לגוף ולנפש כמו עץ חיים - סם המופק מעצים המרפא חולים. טון הדיבור ותוכנו מרגיעים, מנחמים ומשמחים את האדם האומר והשומע ומיטיבים עימו. לעומת זאת, אם יש בלשון עקשנות וויכוחים, היא גורמת לאומר ובמיוחד לשומע ייסורי נפש וכאב גדול, העלולים לפגוע גם בנפשו. חשוב במיוחד להיזהר כשמדברים עם אנשים שנמצאים במצב נפשי קשה - מיואשים ומדוכאים. מלה אחת יכולה להציל חיים, אבל מלה לא זהירה עלולה לשבור את התקוה היחידה של השומע ואף לייאש ולהרוס.
"אוויל ינאץ מוסר אביו, ושומר תוכחת יערים" - בעוד שהאדם חסר התבונה מואס ומזלזל במוסר אביו, בדברי התוכחה שתכליתם לעורר אותו לתיקון ושיפור מידותיו, האדם בעל התבונה מרוויח ומצליח. האדם אשר שומר את תוכחת המוסר של אביו לשיפור מידותיו באופן מעשי הוא יהיה פיקח ויצליח בדרכיו תוך שהוא מתגבר על קשיים קיימים.
מסקנה:
יש לפנות לזולת בסבר פנים יפות, בשקט, בנחת ובנימוס ולשקול כל מלה לפני אמירתה, כדי שלא לגרום חס וחלילה צער לזולת. האדם החכם והנבון יודע להתבונן ולחשוב היטב וליישם זאת באופן מעשי וחיובי. השגחת ה' בעולמו היא בכל מקום ועל כל אחד ואחד, רעים וטובים. על כן, עלינו לתקן ולשפר דרכנו. יש לדבוק ולהשתמש בשפת דיבור נעימה, רכה, נוחה ומנומסת שבריאה היא לגוף ולנפש ולא בדברים קשים וחזקים. בעל התבונה מבין כיצד להפיק תועלת מעשית מתוכחת המוסר של אביו, לטובתו.
ד"ר אברהם גוטליב
ד"ר אברהם גוטליב מרצה ומחנך להעמקת הזהות יהודית באוניברסיטת "בר- אילן" המרכז ללימודי יסוד ביהדות אוניברסיטת "בר-אילן"
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
