לאורך ההיסטוריה השיפוטית הקצרה של מדינת ישראל - זכורים מקרים של שופטים שכשלו, חרגו, נעזבו מהמערכת, נשפטו או הודחו. אבל גל מרוכז כזה של התנהגות פסולה ובלתי הולמת, שנצטבר כנראה במקריות לא נעימה - גורם למבוכה ודאגה לא מעטה במערכות המשפט.
עד לא מזמן, עמדה מערכת המשפט ובמיוחד בית המשפט העליון - תחת מתקפה רחבה, כואבת ומתישה מצד גורמים שונים, על תפקודה, החלטותיה, בחירת שופטיה והתערבותה במהלכים ביטחוניים ומדיניים, שרבים מבין מבקריה חשבו וטענו שאינם בסמכותו של בית המפשט העליון.
די אם נזכור את ההתקפות הקשות של תנועת ש"ס והמגזר הדתי כולו, על החלטות בית המשפט העליון והנשיא ברק באופן אישי. לאורך כל המשפט של השר לשעבר, דרעי, וגם לאחריו - לא פסקה מכונת ש"ס והרב עובדיה יוסף לתקוף את המערכת על מהלכיה והחלטותיה.
בשלב השני, הצטרף יו"ר הכנסת מר ריבלין וח"כ מיקי איתן - יו"ר וועדת החוקה למתקיפים - בגין התערבות העליון וברק במהלכי הכנסת - פעילות והחלטות וועדות הכנסת על הבכורה מי עליון למי בג"צ או הכנסת.
ח"כ איתן ביקש לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים ובדרך זו, להגביר את מעורבות הפוליטיקאים במינויים, שיש להם השפעה, על קביעות בעלות משמעות עיקרונית וערכית למהלך החיים הדמוקרטי של החברה הישראלית.
כמה חברי כנסת - ביקשו להקים "בית משפט לחוקה", כמקובל במספר ארצות אירופה - כדי לצמצם ולהחליש את כוחו של העליון ושל בג"צ תוך הוצאת סמכויות מהעליון - מגמה שנבלמה בינתיים על-ידי התייצבותו של נשיא בית המשפט העליון, פרופ' ברק באופן אישי כנגד המהלך. להדגיש כי רק בזכות התייצבותו של ברק, הכריזמה שלו, הידע המשפטי וההערכה המשפטית הרבה לה זוכה ברק בארץ ובחו"ל - הצליחה לעצור את המהלך. כשהיה נדמה, שהושג מעין איזון של הבנה בין הרשויות - הגיע ועדיין מבעבעת פרשת מינויי שופטים לעליון.
ההיסטוריה של מינויים לעליון, הצביעה בבירור על שיטה של "חבר מביא חבר", כלומר: אנשים מוכשרים ומתאימים, אבל מאותה אסכולה שיפוטית, אותה תפיסת עולם משפטית, חברתית, מוסרית ודתית - דבר שבלם כניסת כוחות חדשים עם ערכים שונים ותפיסת עולם שונה. על-רקע זה, היו הרבה וויכוחים ציבוריים שעדיין לא הסתיימו, ושרת המשפטים גב' ציפי לבני, לא מוכנה להיכנע להסדר הקודם הכובל המסורתי ומובילה קו חדש ודי נועז.
פסילת מועמדים כמו פרופ' נילי שפירא, פרופ' רות גביזון, על-ידי שופטי העליון, לעומת מועמדים מועדפים "מהמליה" הישן נוסח פרופ' קרמניצר - מעמידים את העליון בקו האש של הביקורת הציבורית.
בית המשפט העליון - אינו נחלה או אחוזה של נבחרים ממגזר מסויים, הנהנה מתמיכתם של נשיא בית המשפט העליון הנוכחי פרופ' ברק, או המועמדת להחליפו השופט ביניש.
יריבות אישית, אגו, תחרות, חוסר הרצון להתמודד עם שופטים שלא הולכים בתלם, עצמאיים ונמרצים נוסח פרופ' רות גביזון ובמידה מסויימת גם פרופ' קרמניצר מהצד האחר - אינם נמנים על נימוקים הגיוניים והגיוניים לפסילתם לעליון. אדרבא - דווקא תכונות אלה - דרושות בעליון כדי להפרות ולעורר אותו מרבצו המשפטי הישן והדוגמתי.
בית המשפט העליון - צריך וחייב לשקף את החברה בישראל, רעיונותיה, מגמותיה, אמונותיה, וכמובן את שאיפתה להיות מדינה יהודית ציונית דמוקרטית.
לצורך זה - יש לשנות את הרכב הוועדה למינוי שופטים ואת כללי הקבלה והמינויים. יש לתת יותר פומביות ושקיפות למינויים, ובמיוחד לעליון, אם על-ידי "שימוע" ציבורי ואם על-ידי שקיפות במתן חוות דעת מקצועיות והתאמה אישית, כמו יושר יושרה, ערכים, מזג שיפוטי התנהגות תוך ואחרי המשפט - התנהלות אישית, חברתית, אתית בעבר ובהווה.
הצעתי לוועדת המינויים היא של 10 חברים מהם: שלושה שרים או ח"כים, שלושה שופטים עליונים, שלושה נציגים של לשכת עורכי דין ושר משפטים (מתוך תפקידו) כיו"ר הוועדה ובעל הקול המכריע.
האיזון והרצון לשקף את החברה במינויים, חייבים ביחד עם אמצעי עזר נוספים, לעזור בסינון האלמנטים הלא מתאימים לשיפוט - כפי שהתגלו לאחרונה.
יש לתת לוועדת המינויים ולנשיא העליון, יותר אמצעים להוצאה או הדחה מהמערכת של מקרים חריגים, מבלי להזדקק לשלבים של משפט או החלטות בג"צ. כמובן שעבירות פליליות של שופטים מחייבים מסלול פלילי מהיר וקצר, לטובת המערכת ושלטון החוק.
5 שופטים שעוזבים, או מודחים מהמערכת בשל התנהגות פסולה ולא הולמת, כמו הטרדה מינית מילולית, החלטות תמוהות לא מבוססות כנגד רשויות כמו משטרה ופרקליטות, זיוף או שינוי, או הכנת פרוטוקולים מישיבות שלא היו - רק כדי לחפות על איחורים ואי מילוי תפקיד כנדרש, או מעקבים והאזנות סתר לא חוקיות על-רקע אישי - תוך ניצול מעמד שיפוטי, הם דברים בלתי נסלחים המחייבים הדחה מיידית. אמון הציבור ותמיכתו במערכת המשפט, למרות כשלים ופגמים חולפים, הם אבן המסד לשלטון החוק ומדינה דמוקרטית, לכן על כל החברה לתת יד לשמירת הנכס הייחודי הזה.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
