האמונה היא עניין חופשי ובלתי מוגבל מעצם היותה תוצר פנימי אשר איש לא יוכל לדעת את תוכנו וכיוונו - אם בעל האמונה לא יהיה מעוניין לחשוף אותה. אבל המציאות אינה כל כך נתונה לפירושים וכיוונים כמו האמונה. יתרה מכך, השערותינו ביחס לאל נגזרות מהמציאות הסובבת אותנו, שהרי על פי מה נוכל לבנות תיאוריה בקשר לאל אם לא בהתאם למציאות? הן לא נוכל לאמץ שום תפיסה בקשר לאלוהות הנוגדת את המציאות, הלא כן?
אז מה אנו רואים במציאות?
1. מצד אחד ? מול עינינו היקום והיצורים החיים בו אשר קשה מאוד להניח שנוצרו בלי יד מכוונת
2. מצד שני - העדר סימנים ברורים וחותכים לקיומו של האל כבר אלפי שנים
זאת אומרת שאנו נכנסים למלכוד:
* אם נגיד 'יש אלוהים' אזי ישאלונו: היכן היה האל הרחמן למשל בשואה?
* אם נגיד 'אין אלוהים' אזי ישאלונו: האם באמת סביר שאותן שלוליות שהכילו חומצות אמיניות אכן הביאו להיווצרות הצומח החי והמדבר על כל מורכבויותיהם הבלתי נתפסות עד היום?
ואני שואל לאור ניגודים אלה: האם יתכן מצב בו נמצא פיתרון לתהיות אלה כך שידורו בכפיפה אחת ללא סתירה ביניהן?
למשל, האם ייתכן שאמנם נוצרנו על פי 'טכנולוגיה אלוהית' והאל אכן קיים וצופה בנו ללא הפסקה אך אינו מתערב כלל בענייננו? ואם כן, מדוע?
כי מה אנו בני האדם יודעים על האל? האם נוכל לנקוב בתכונה אחת שבביטחון מוחלט ניתן לשייך אותה לאל? הן אפילו על הגדרתו לא נמצאה הסכמה. וגם אם נמצא קונצנזוס על הגדרה זו או אחרת, כלל לא בטוח שהיא אכן קולעת כהוא זה (רוב הסיכויים שלא). לכן, העובדה היחידה שאולי ידועה לנו בבירור היא: שכל העיסוק הזה באלוה אינו דן בעובדות כלשהן אלא רק בפירושים ובספקולציות שבני האדם מספקים לעצמם על רקע חוסר העובדות בנושא זה. עם זאת, הפירושים האלה אינם דבר של מה בכך: בעבר, הם שינו את מהלך ההיסטוריה כמו גם את התנהגותם היומיומית של מיליארדי בני תמותה בכל התקופות.
לפיכך הבאתי קונפליקט עצום, שלמיטב ידיעתי רווח בייחוד, מאז תום מלחמת העולם ה-2, ושאלתי: איך אפשר לפרש את מה שאירע בשואה (ובאירועים שונים אחרים לאורך כל ההיסטוריה) בד בבד עם קיומו של כוח עליון.
במקביל לשאלה זו, ביחס לקיום אלוהות שאינה מתערבת, מעניין לנסות ולהתאים בין התיאוריה לגבי חוסר מעורבותו של האל לבין עתיד האנושות המחזיקה בידה את גורל העולם. כאן אני רואה רק שלושה תסריטים ראשיים לעתיד לבוא:
1. המשך התמודדות בני האדם עם גורלם הכולל ריטואל בין אלימות לבין יצירה
2. כיליון האנושות מידי האדם אם יבחר באלימות ובהרס הטוטאלי
3. ישועה על ידי פיתוח יכולת לחיות יחד ולהתרכז בעשייה וביצירה
האל נתן לבני האדם גם את התבונה הנחוצה וגם את היכולת לבחור בין טוב ובין רע. כלומר הוא העניק לבני האדם אפשרות למצוא את דרכם לבדם בין שלושת התסריטים שלעיל.
אני טוען שהמציאות מורה, שבשלב מסוים בעבר (או אולי כבר מקדמת דנא), האל לא התערב עוד במעשי בני האדם עלי אדמות. כנראה, כי הוא היה מעוניין בכך שהאנושות תמצא את דרכה בכוחות עצמה בין שלושת התסריטים.
וכיוון שהאל חזק במידה בלתי נתפסת, הוא מסוגל 'לעמוד מנגד', לצפות בסבל ברואיו ולא להתערב בשום מצב! כי ברור שהתערבות על אנושית בתהליכים הטבעיים המתרחשים עלי אדמות עלולה להפר את האיזונים האנושיים הנחוצים לקונצפציה שכזו ותחבל קשות ביכולת הבחירה החופשית של הברואים בדרך לפיתרון בעיותיהם ותחייב התערבות אלוהית מתמדת על מנת לשמר את הישרדותם.
האל הטוב האציל עלינו את זכות הבחירה וההשפעה על התפתחות הגזע האנושי ושאר היצורים החיים, לטוב ולרע ומן הסתם הוא מצפה מכל אחד מאיתנו שלא יאכזבו. אמנם שיטת השכר והעונש פסה מן הארץ, אך גם היחיד יכול לתרום לישועת האנושות במעשיו המקדמים שלום ואהבה. שהרי גורל האנושות תלוי למעשה בסכום המעשים של כל בני האדם ברגע נתון ובכלל.
ואכן אלוהים הוא מטפל חזק! גם בשעות משבר קשות ברור לחלוטין 'שאינו נשבר' ואינו מתערב - נותן לאדם ללכת עד הסוף... לבחור בלי הפרעה... לסלול לעצמו את הדרך לישועתו הטוטאלית או חלילה לחורבנו הסופי...
כמה זה קשה... לראות את בני האדם משחתים ולשתוק... לאהוב כל כך חזק ולא להתערב...
אני בוכה בליבי על אבא שבשמיים, האל הגדול שכבר אלפי שנים חייב לראות את ילדיו מתאכזרים אחד לשני... ולא מגיב, לא מגיב, לא מגיב, לא מגיב, לא מגיב...
*****
הנכתב לעיל מקרין ישירות על סוגיה נוספת: סוגיית הפולחן. כי הטעם בפולחן הדתי כאשר האל אינו מתערב ובהתאם אין מדיניות אלוהית של שכר ועונש?
אלוהים הגדול לא נמצא בקפוטה או בשטריימל גם לא במים קדושים כלשהם... ואכן על פי השקפתי הפולחן מיותר, אך אל לנו לשכוח לרגע שכל אחד מאיתנו, בני האדם, משפיע לפעמים במשהו על גורל האנושות לטוב או לרע. לכן, יש בידי כל אחד מאיתנו לבחור במעשים שיקדמו את האנושות או לחילופין שיביאו לכיליונה. זאת למרות, שכל אחד מאיתנו הוא רק אחד מתוך כמה מיליארדים המצויים על פני הכדור, בכל זאת ברור שגורל האנושות הוא בידי אותו אוסף של פרטים הכולל את כולנו.
ומן הסתם, לא לחינם התנ"ך (שחלק נכבד מ"עם הספר" כמעט לא מכיר אותו), אינו מכנה את ההולכים בדרכי היהדות 'שומרי המצוות' גם לא 'דתיים'. למעשה, המילה 'דתי' כלל לא מוזכרת בכתבי הקודש במובנה הרליגיוזי. למעשה, התנ"ך כמעט תמיד משתמש במונח 'יראי השם' - אלה שהאל שוכן בהם ומורא האל מופנם בתודעתם.
מה זה אומר מבחינה מעשית?
כאשר אדם ירא מהאל, קרי האלוהים מופנם חזק בתוך ראשו ? ב'סופר אגו' שלו, אז גם בחשכת הליל, כאשר איש לא יראה, וגם אין שום סיכוי שיתפסו אותו - גם אז הוא לא ישלח ידו לגנוב אפילו מיליונים... ואילו, כאשר האלוהים לא מוטמע ולא משחק שום תפקיד בחייו הרוחניים של פלוני אלמוני, אז גם שום "תחפושת" של דתי לא תעזור... והוא יגנוב גם בריש גלי כל עוד שרק ישער בביטחון שלא ייתפס...
זו רק דוגמה, אך לעניות דעתי, להיות אדם 'דתי' - אינו בהכרח לחבוש כיפה או להניח תפילין או לשמור שבת. אם כי מבחינתי רליגיוזיות חייבת להיות פונקציה של קרבה לאלוהים ובייחוד להיותו של האל גורם דומיננטי בקבלת החלטות על כל צעד ושעל וכל עוד נשמה באפו של הירא את האלוהים!
וכך, מחד - מיליוני בני אדם נמצאים בקשר הדוק עם אלוהיהם ואינם מזוהים 'כדתיים' ע"י החברה הסובבת אותם, ומאידך - מיליוני אנשים מזוהים 'כדתיים' אך התנהלותם היא בבחינת מצוות אנשים מלומדה.
ועתה, לאור מה שכתבתי, אני חושב שאפשר בהחלט להבין טוב מאוד שכאשר האלוהים כבר לא נמצא בתודעתם של בני אדם (ולא משנה אם הם חרדים, מפדלניק"ים, מרצ"ים או חדשניק"ים) אז אני מוצא שקיימות רק שתי אפשרויות: שחלל ריק ממלא אותם או שלחילופין הם עובדי אלילים ברמה כלשהי.
*****
טוב, אבל כולנו בנים לאלוהים - כולנו בני אדם כאן ועכשיו. כולנו חושבים ומרגישים בהתאם לתפיסות האנושיות הרווחות עתה - תחילת המאה ה-21. כולנו שבויים בקונצפט שעליו גדלנו כל חיינו: "אדמה מסוימת שייכת לעם מסוים".
לדוגמה, הסכסוך במזרח התיכון.סכסוך שהוא חלק ממסכת ארוכה של סכסוכים בין שבטים, דתות, עמים ומדינות לכל אורך ההיסטוריה. האם סכסוך זה עומד במבחן המציאות - או שזו מחשבת שווא פרימיטיבית שקיבלנו בתורשה מאבותינו שוכני המערות? האם תפיסה זו - המשייכת אדמה מכדור הארץ לעם זה או אחר שנראית כה טריוויאלית טבעית ומובנת מאליה - אינה דורשת בחינה וחשיבה מחודשת? האם היא מביאה תועלת למין האנושי? או שמה היא מזיקה לו יותר מכל מוסכמה חברתית אחרת?
ואני שואל כאן בתמימות אך גם ברצינות: אדמת כדור הארץ - למי היא שייכת?
לעניות דעתי, יש רק שתי אפשרויות שפויות והוגנות לענות על השאלה:
1. אדמת כדור הארץ על כל אוצרותיה ומכמניה שייכת לאל שברא אותה
2. אדמת כדור הארץ על כל אוצרותיה ומכמניה אינה שייכת לאיש
ומדוע לא העליתי אפשרות שהיא שייכת לעמים היושבים עליה? כנראה מפני שמי שחושב שהאדמה שייכת לאדם או לעם או למדינה או לכל ישות אחרת, צריך לזכור היטב ולחקוק על לוח ליבו, שכולנו 'אורחים' על פני הכדור הנפלא והמכאיב שלנו. כמובן, שבבעלות כלכלית גרידא שמשתנה וחולפת אין בעיניי שום פסול.
כן, רק שבעים, שמונים, תשעים ומשהו שנים במקרה הטוב יחיה אדם... וגם הארגונים, השבטים, הדתות, העמים והמדינות וכו'... גם הם "מתארחים" כאן רק לרגעים ספורים מתוך הנצח... מה שכחתם?!
אז למה לא לשתף פעולה במקום להתכתש כחסרי תובנה? ולמה לא לאפשר לכולנו לחיות ללא מחסור, בשקט ובכבוד - הן יש מספיק לכולנו... הלא כן?
אכן, אם רק בודדים יחשבו כך, שום שינוי לא יתרחש בהווה. אבל אם פעם יהיו הבודדים יהפכו רבים, אז אולי עוד יבואו ימים טובים לילודי האישה. ואולי אני טועה?
אני אדם שנפגע בנפשו
http://www.beok.co.il/SelectedArticle.aspx?ArticleID=1226
מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
