חי וצומח בשמורת עין פשחה בחוף ים המלח 

החי והצומח בשמורת עין פשחה

אתר, שמורת עיינות צוקים, או בשמה הערבי "עין פשחה", היא תוצאה של מעיינות מים מלוחים ומתוקים שבקעו מתוך המצוק המתרומם (מכאן השם "פשחה" שפירושו בערבית מבקע, משבר).
עץ האשל ?בשמורה מצויות שדרות עצי האשלים, המסמלים את פסי החוף שהותיר אחריו הים שנסוג. עם בוא האביב מופיעים על גבי עצי האשלים הגוונים לבן או ורוד בפריחה מלאה ומרהיבה, המבחינה בין אשל היאור לאשל מרובע . (אחד פורח בלבן והשני בוורוד )
מלוח קיפח , ורכפתן ? שפע המעיינות הנובעים באתר לצד האקלים המדברי והמליחות הגבוהה של הקרקע, יוצרים מגוון של צומח מלחות מדברי (מלוח קיפח, מלוח פגום ורכפתן).
מים מלוחים/מים מתוקים בשמורה - המים בשמורת עין פשחה מגיעים מגשמים היורדים על הרי יהודה (ציר ירושלים, רמאללה, בית לחם וחברון). מי הגשמים חודרים מבעד לשכבות הגיר והדולמיט ברום של 600 מטרים מעל פני הים ופורצים ברום של 390 מטרים מתחת לפני הים - מי המעיינות הנמוכים בעולם. בדרכם הארוכה סופחים המים מינרלים שונים והופכים למים מליחים.
דג האמנון - בשמורה חיים גם שני סוגי דגים: אמנון מצוי ואמנון הירדן, שחיים באזורי המעיינות והנחלים באזורים המערביים של השמורה. דגים אלה הובאו למקום על ידי מוסא עלמי בתקופת הירדנים במסגרת ניסיון לגדל דגים - ניסיון שכשל.
נאווית המלחות - דג שאוהב מים שרמת המליחות בהם גבוהה. לעתים נסחפת הנאוית לים המלח, ושם הוא יכולה לשהות כ72- שעות בתנאים הבאים: הדג שוהה בשכבה העליונה של ים המלח, שהיא הפחות מלוחה (ככל שמעמיקים הים הופך יותר ויותר מלוח), כשהוא ניזון ממי המעיינות השוטפים את המליחות ממנו. במהלך הזמן מנסה הנאוית לחזור לשלוליות האהובות עליה.



פשפש מים (רץ מים) - לבני משפחה זו מחושים גלויים שאורכם גדול מגודל הראש, כמו לפשפשי יבשה. גופם מוארך, רגליהם הקדמיות קצרות, האמצעיות והאחוריות ארוכות מאוד. הציפורניים קבועות סמוך לקצה הרגל. הרגליים האמצעיות והאחוריות משמשות לחתירה. פשפשים אלה נראים לרוב בקבוצות כשרגליהם פשוקות על פני המים; הם יודעים גם לקפוץ. כפניהם מפותחות או מנוונות . צידו התחתון של גופם מחוסה במעין לבד שאינו נרטב. הם ניזנים בטרף, גם מחרקים מתים, שהם תופסים על פני המים. מתרבים על ידי ביצים העטופות במעטפת רירית. הזחלים הבוקעים מן הביצים חיים על פני המים ועוברים חמש התנשלויות עד לבגרות.

נמלה אורגת - הנמלה האורגת היא נמלה ממוצא טרופי. צבעה שחור עמום ועל חזה קבועים שלושה זוגות קוצים המגינים עליה מפני טורפים. בשמורת עינות צוקים נודדת הנמלה בצורה אנכית - בקיץ היא בונה את קינה בתחתית העץ ובסתיו נודדת לצמרות האשלים מחשש להצפות וירידת טמפרטורה. הנמלה ניזונה גם מן הצומח וגם מן החי (בשר חרקים) ולכן הסימביוזה שלה עם ציקדת גבנונית האשל מדהימה עוד יותר - מאחר שיש לה מקור אוכל אחר ואיננה זקוקה לגבנונית האשל (סימביוזה זו מתקיימת גם עם כנימת המן וצפחית המן, אך במתכונת שונה במקצת).

גבנונית האשל (ציקדה) - גבנונית האשל חיה על עצי האשל ויונקת את המוהל שבענף, העשיר בסוכרים ובפרוטאין. את הפרוטאין צורכת גבנונית האשל לעצמה ואת הסוכרים מפרישה החוצה. בדרך זו היא יוצרת סוכר הקרוי בעברית "טל דבש" ובערבית "מן" - יש האומרים כי זהו המן שבני ישראל אכלו במדבר - לאחר כמה שעות מאבד סוכר זה את מתיקותו. יחסי הגומלין בין הנמלה האורגת וגבנונית האשל מתבצעים כך: גבנונית האשל מספקת לנמלה את ההפרשות (סוכר), המשמשות למזונה, בתמורה מספקת הנמלה הגנה בדמות "רפת", שבה מתגוררת גבנונית האשל. המבנה מגן על גבנונית האשל מפני אויבים ושמש, ומכונה "רפת" משום שהנמלה מוציאה את גבנונית האשל מהרפת למרעה, כלומר מובילה אותה על עץ האשל ושם נותנת לה לשתות את המוהל, לאחר מכן היא מחזירה את גבנונית האשל לרפת ושם "חולבת" אותה.