ברוריה המלומדת גדולתה הייתה בתורה ובאישיותה
ברוריה [ברוריא] נולדה בטבריה ,ופעלה בארץ ישראל במאה ה-2 לספירה ,אחרי גזרות אדריינוס.היא הייתה אחת הנשים היחידות הנזכרות בספרות חז"ל בזכות גדולתה בתורה ובזכות אישיותה [בא"י בתקופת המשנה, היה האב מלמד את בתו קרוא וכתוב, "ונשים רבות היו משכילות מאוד" ואף ידעו לקרוא בתורה כהלכתה ובנגינת טעמי המקרא].
ברוריה הייתה תלמידת חכם מהיחידות בתלמוד, אשת התנא רבי מאיר, ובתו של התנא ר' חנינא בן תרדיון שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות על קדוש השם. היא המשיכה לעסוק בדברי תורה למרות הסיכון להיות מוצאת להורג כאביה. היא היוותה דמות חריגה על רקע תקופתה.היא מימשה עצמה בתחום העיוני התורני ואף הגיעה לרמה של מלמדת תלמידי חכמים בבית המדרש,זאת למרות שבתקופתה, השמיעו חכמים אמרות השוללות לימור תורה לנשים: "ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים", "כל המלמד את בתו תורה כאלו מלמדה תפלות", ו"אין חכמה לאישה אלא בפלך".
ברוריה הייתה מלומדת בתורה ושונה הלכות ודבריה נשמעו כאחד התנאים. מקורות חז"ל מדגישים ומבליטים את ברוריה בזכות בקיאותה יוצאת הדופן בהלכה, וזאת בלי קשר לייחוסה המשפחתי: ברוריה השתתפה בדיוניהם של חכמים, ופעמיים נקבעה הלכה לפי דבריה.
ר' יוחנן העיד עליה שהייתה בקיאה בשלוש מאות הלכות בהלכות יוחסין שלמדה משלוש מאות חכמים גדולים בכל יום במשך שלוש שנים [פסחים ].היא הכריעה במחלוקת שהייתה בין ר' טרפון שטמא ורבנן שטהרו בעניין קלוסטרא.
האגדה מספרת כי ברוריה נזפה בבעלה כאשר ביקש את מותם של שכניו הרשעים, ונימקה את עמדתה בעזרת הפסוק "יתמו חטאים מן הארץ" [תהלים ]- חטאים ולא חוטאים. רבי מאיר השתכנע מדברי אשתו והתפלל על שכניו שיחזרו בתשובה - וכך היה.
ברוריה מתוארת כסמל ומופת ל"אשת חיל מי ימצא" - אישה שניחנה בשכל טוב וברגישות אנושית רבה, וגילתה קור רוח ושליטה עצמית בלתי רגילים גם במצבים הקשים ביותר.
ברוריה מתגלית כאישה היכולה לקבל מר גורלה תוך השלמה דתית. המדרש מספר על שני בניהם של רבי מאיר וברוריה אשר מתו בפתאומיות בביתם בשבת. ברוריה נדרשה להכיל לבדה את האסון הנורא עד לשובו של רבי מאיר במוצאי שבת. וגם כאשר חזר - הפגינה שליטה עצמית עילאית, ולשאלתו "היכן שני בני" - ענתה בלקוניות "בבית המדרש" - והביאה לו יין ונר להבדלה, והגישה לו אוכל, ורק אחרי שהבדיל ואכל ובירך - הכינה אותו לבשורת האיוב: היא הציגה לו שאלה תמימה כביכול על החזרת פיקדון - והוא ענה: "מי שיש לו פיקדון אצלו - הוא צריך להחזירו." ואז לקחה את רבי מאיר בידה והעלתה אותו לחדר שבו שכבו בניהם המתים. "התחיל בוכה ואומר: בני, בני..." ואז הזכירה לו ברוריה: "לא כך אמרת לי, אני צריך להחזיר הפיקדון?" כששמע דברי ברוריה - הרגיש מנוחם "ונתיישבה דעתו" וקיבל עליו את הדין באומרו: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מברך".
יש מקורות המספרים, כי ברוריה ניחנה בתעוזה יוצאת מגדר הרגיל. מסופר בהם כי בעטה באחד החכמים ולמדה אותו מתודולוגיה של תלמוד תורה, במקרה אחר היא מכנה את אחד החכמים המובילים "גלילי טיפש".
רש"י מביא אגדה המתבססת בעקיפין על התלמוד,לפיה לעגה ברוריה לדברי חכמים, אשר אמרו "נשים - דעתן קלה", ובעלה, רבי מאיר, שרצה למונעה מלגלוג זה, שלח אחד מתלמידיו כדי לפתותה. לאחר שנתפתתה התחוור לכאורה שהתבדו דבריה, והיא התאבדה מרוב בושה, ואילו רבי מאיר, גלה מארץ ישראל לבבל מחמת הבושה. יוצא אפוא מסיפור זה ,שההנחה בבסיס האמרה ש"נשים דעתן קלה עליהן"-היא שלאישה קשה מבחינת טבעה לעמוד בלחץ או בפיתוי אך לא מראה על פחיתות אינטלקטואלית.
קשה להניח שברוריה בעלת הידע הנרחב, לא ידעה את פירוש האמרה על רקע הקשרה. נראה
שיש בסיס להנחה שמקור לגלוגה היה בגאותה על הישגיה העיוניים. הידמותה לחכמים וההכרה שהיא עולה על חלק מהם ביכולתה הניעוה לחשוב שניתן לבטל כל הבדל בין גבר לאשה, ועל כן זלזלה בדברי חכמים על טבע האישה.
רבנו נסים מביא הסבר אחר, המבוסס אף הוא על אותו סיפור בתלמוד, ולפיו ברח רבי מאיר לבבל יחד עם ברוריה, לאחר שהרומאים רדפו את משפחתה, הוציאו להורג את אביה ואמה, ושלחו את אחותה לבית בושת רומאי. הסבר זה קרוב יותר לפשט התלמוד.
המקורות אינם מספרים על מותה או על מקום קבורתה.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
