מאחורי הסמבטיון- צפונים עשרת השבטים עד בוא הגאולה
לפני יותר מ-2,700 שנה ,לאחר שבית המקדש נהרס ,הוגלו מארץ ישראל, ע"י שלמנאסר מלך אשור, עשרה מבין שנים-עשר שבטי ישראל מזרחה אל מעבר לנהר האגדי, שהתלמוד והאגדה מכנים אותו "סמבטיון" ואחריו מתמשכים הררי החושך. מאז נעלמו עקבותיהם. שם בארץ רחבת ידיים, אומרות האגדות, הם יסדו מדינה וחיים חיי חופש ודרור על פי חוקת משה, מעבדים אדמותיהם וצבאותיהם ערוכים ודרוכים על לגיונותיהם ודגליהם, ללחום באויביהם.
שם,מאחורי הסמבטיון- צפונים עשרת השבטים עד בוא הגאולה. האגדה כי עשרת השבטים שגלו בגלות אשור חיים וקיימים אי-שם מעבר לנהר הפלאי סמבטיון הדהדה במסורת היהודית מתקופת התלמוד.
וכך מספר אלדד הדני שהיה מטייל בן המאה התשיעית בסיפור שפורסם בספר "מטיילים יהודיים בימי-הביניים, 19 מקרים ממקור ראשון":
שוביהם של הגולים,ביקשו מהם לנגן ולשיר את שירי ציון. היהודים פנו אל אלוקים ואמרו לו שאינם יכולים לשיר את שיריה הקדושים של ציון בארץ טמאה. חלקם אפילו חתכו את אצבעותיהם כדי שלא יוכלו לנגן. אז הגיע ענן מגן-עדן ועטף אותם ,את בקרם ,צאנם ואוהליהם ונשא אותם לשמיים והסיע אותם משך כל היום.
בלילה הניחם הענן את על אדמה בארץ לא-נודעת. כל הלילה שמעו רעש חזק סביבם והיו מבוהלים. הרעש נשמע כסערה גדולה, אולי כסופה בים. בבוקר גילו כי צבא גדול מקיף את האזור עליו עמדו, אבל לא יכול להתקרב אליהם. האזור בו היו ,היה אי מוקף בנהר גדול, שהצבא לא יכל לחצות.
הנהר געש בסלעים ואבנים, אבק ואש, גרם לרעשים רועמים וחזקים, שהתחזקו עוד יותר כשנתקל בהר ברזל שעמד בדרכו. היהודים הביטו סביבם וראו שבכמה מקומות הנהר לא רחב כל-כך והם יכלו לדבר עם האנשים בצד השני. החיילים סיפרו להם שארץ זו נקראת "חבילה" ובמקום זה לא היה נהר קודם לכן. זו הייתה ארץ טובה ועשירה, מלאה בסוגי צמחים ועצים מועילים ומקומות מרעה גדולים בשביל עדריהם. שישה מעיינות זרמו שם והתאחדו לאגם גדול ויפהפה שהשקה את כל הארץ ובתוכו שחו דגים גדולים ונקיים הטובים למאכל. היהודים התיישבו במקום.
כמה ימים עברו וערב השבת הגיע. היהודים נדהמו לראות שהנהר הגועש נעשה שקט, אבנים לא עפו לאוויר, ענני האבק נרגעו והאש גוועה. "מה נעשה?" הם שאלו. "האם עכשיו יבואו החיילים לכבוש את המפלט שלנו?" אז ראו כי אל המקום בו היו,התקרב ענן ענק כמו זה שהביא אותם לשם והתייצב מעל הנהר. אף-אחד לא יכל לחצות אותו בערפל הסמיך.
הענן נשאר במקום במשך כל השבת ובצאתו -הנהר החל לגעוש שוב.
הם קראו לנהר "סמבטיון" ונשארו לגור במקום.מספרים שכל מטייל אמיץ שלא ייבהל מהנהר סמבטיון ויברח מהמקום ,יוכל למצוא אותם שם. אומרים שהמקום לא רחוק ממלכתו של פרסטר ג'ון, אולי עשרה ימי הליכה מעל הרים גבוהים ועמקים שיכולים להחצות רק ברגל. הנהר יכול להישמע עד למרחק של יום הליכה אחד.
מסורת המקובלת היא ,שעשרת השבטים ובני משה חיים וקיימים אי-שם מעבר לנהר הפלאי סמבטיון והם מקיימים שם ממלכות אדירות ,החל מתקופת התלמוד ועד היום.
בעיר ליסבון שבפורטוגל התגורר כושי, שבאמתחתו היה בקבוק זכוכית עם מים מנהר הסמבטיון. בכל השבוע סערו המים שבתוך בקבוק הזכוכית ועם כניסת השבת נרגעו המים וחדלו מסערתם. רבי מנשה בן ישראל, מגאוני אותה התקופה ורבם של האנוסים שבספרד, פורטוגל והמהגרים להולנד, מספר בשם רבי מרדכי יפה בעל ה"לבושים", על "אדם אחד שהיה לו כלי זכוכית מלא מהחול בנהר סמבטיון, ובכל ששת ימי השבוע היה החול סוער בזכוכית, ובשבת היה נח". ועוד העיד ששמע מ"השר רבי מאיר" שראה בעיניו כושי עם כלי זכוכית וחול נהר הסמבטיון ליד מסגד ישמעאלי, וכשראהו השופט גער בו ואמר לו: "עשית שלא כהוגן! זהו חיזוק ליום השבת של היהודים!".
הרמב"ן מזהה את נהר הסמבטיון עם נהר גוזן הנזכר במקרא. לדעתו של אלדד הדני ,הנהר הזה נמצא בסודאן או בחבש. פליניוס הזקן ציין בתולדות הטבע כי ביהודה יש נהר שזורם כל ימות השבוע ויבש ביום השבת .
יוסף בן מתתיהו כותב על נהר בשם סבטיקוס, שזורם אך ורק בשבת, בספרו מלחמת היהודים:
"והקיסר טיטוס ישב ימים רבים בבארות, ואחרי כן הסיע את צבאו משם. ובכל ערי סוריה אשר עבר עליהן ערך חזיונות שעשועים בעושר רב, ושלח את השבויים היהודים לשמח את הרבים במראה מותם ובדרך ראה טיטוס נהר אחד אשר שווה הדבר להגיד את תכונתו. הוא נמצא בדרך בין ערקה אשר במלכות אגריפס ובין רפנאה ויש לו תכונה נפלאה. הוא מלא מים בעת שטפו ואינו מפגר בזרמו. אחרי כן הוא נעלם ששה ימים רצופים לכל אורכו עד מקורותיו ושטחו נראה יבש כולו. אולם ביום השביעי הוא שולח את מימיו עוד הפעם כאילו לא חלה בו כל תמורה. וכבר נחקר הדבר כי את חוקיו אלה שומר הנהר באמונה כל הימים ועל כן ראו לו "נהר השבת" [סבטיקוס]- על שם היום השביעי הקדוש ליהודים." [מלחמת היהודים]
אגדת סמבטיון הייתה חביבה ליהודים ומצאה לה מקום בזמירות ישראל ליום השבת בזמר "מה יפית" לליל שבת: "סמבטיון המתגלגל בכל יום נח כעם סגל".
בזמר יום שבת נאמר: "סמבטיון הנהר שבכל יום רץ יוכיח בו מנוח".
יש החושבים כי הדרך בין גולת בבל לארץ ישראל עברה דרך סוריה, ואנשים רבים שיצאו מגלות בבל לא הגיעו לארץ ישראל, ו"נשרו" ו"נתקעו" בסוריה. ושם נוצר צבור גדול יהדי שלא היה קשור לתורה. גולת יהודי סוריה תוארה בדברי חז"ל כגלות "עשרת השבטים" שכלואים מעבר לנהר ה"סמבטיון" .הכינוי "עשרת השבטים" דבק בם, מפני שבתקופת הנביאים "עשרת השבטים" היו ידועים כמי שהתנתקו מלימוד התורה .אך למרות שבני גלות סוריה לא עמלו בלימוד התורה, הם לא התבוללו בקרב האוכלוסייה המקומית; ומה שקיים אותם כצבור עצמאי היה שמירת השבת, שהיא עצמה "הסמבטיון".
הלל הלקין, סופר ועיתונאי, נשבה מילדותו בקסם אגדה זו על הסמבטיון. לכן, אף כי לא האמין שנשאר זכר לאותם שבטים שנעלמו לפני 2700 שנה, הוא התלווה בשנת 1998 למסע באסיה עם הרב אליהו אביחיל, איש ירושלים וצייד נלהב של "השבטים האבודים". הם שמו פעמיהם לסין, לתאילנד ולצפון-מזרח הודו כדי להתחקות על עקבותיהם של עמים, שלגרסתו של אביחיל הינם צאצאי בני ישראל מתקופת התנ"ך. בעיני הלקין מסע זה היה סהרורי ומשעשע כאחד – עד שהגיעו אל עם קטן על גבול הודו-בורמה, שבעצמו ניצת בשלהבת האמונה שהוא שריד לשבט מנשה. הלקין, עדיין ספקן, התרשם שלפניו תעלומה בלתי מפוענחת, חזר פעמיים לחקור אותה הלאה, ואט אט השתכנע שלעם נידח זה אכן יש קשר עתיק לעם ישראל.
ולא רק הסמבטיון שובת בשבת:
הדג והיונה, ההר והפרה
הרד"ק כותב שישנו דג שאינו שוחה בשבת ונח כל השבת סמוך ליבשה. ב"ילקוט הראובני" כותב ששמו של הדג הוא שבתי וישנם שקוראים לו דג שיבוטא, על שם השבת. ולכן רבא האמורא מלח לכבוד שבת דג שיבוטא, שהוא דג השובת בשבת.
רבי יעקב עמדין זצ"ל כותב שיונה איננה תולשת בשבת צמחים וענפים המחוברים לאדמה, כדי שלא לחלל את השבת. ודבר מופלא למדנו ב"עיון יעקב" [סוטה ]שהיונים יודעים איזו תבואה נתלשה בשבת והם לא אוכלים ממנה .
הגמרא מספרת על פרתו של יוחנן בן תורתא ששבתה בשבת מרצונה ולא הסכימה לעבוד, כאשר בעליה היהודי מכר אותה לגוי. כשבעליה הקודם לחש על אוזנה שתתחיל מכאן ואילך לעבוד בשבת, רק אז קמה והסכימה לעבוד. הגמרא מספרת שהקונה הגוי כל כך התרגש מהפרה שומרת השבת, עד שהתגייר ונהיה תלמיד חכם, ואף הוזכרו הלכות בשמו בדברי חז"ל.
המפרשים מצביעים על "הר הכסף", הרי שבמשך כל ימות השבוע מושך כסף מעפרותיו, אך בשבת הוא שובת ולא מנפיק כסף עד יום ראשון.
אסתי-הילינג אנרגטי,מאסטר רייקי מדריכה ומטפלת,תקשור. מוסמכת לפרחי באך ומלחי שוסלר קוראת בקלפי טארוט,אושו,קבלה ועודesterrevka8@walla.co.il http://esterrevka84.cafe.themarker.com/> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
