מתוך עלון "חוויית השבוע" של "החוויה היהודית"
"ויאמר (משה) הראני נא את כבודך. ויאמר (ה') אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך, וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" (שמות ל"ג/יח'-יט').
בהתחנן משה אל ה' כי יסלח לעם ישראל על חטא העגל, הזכיר לפניו זכות אבות: "זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך..." (שמות ל"ב/יג'). המדרש בבראשית רבה (פר' מ"ד/ה') שואל ועונה : "למה מזכיר כאן שלושת האבות ? - אמרו רבנן: אמר משה אם שריפה הם חייבים - זכור לאברהם שנתן נפשו לכבשן האש להישרף על שמך. אם הריגה הם חייבים - זכור ליצחק אביהם שפשט צווארו ע"ג המזבח להישחט על שמך ותצא הריגתו להריגת בניו. ואם גלות הם חייבים - זכור ליעקב אביהם שגלה מבית אביו לחרן ויצאו אלו באלו..." גדולה היא זכותם של האבות המסייעת לנו דור אחר דור. בכל פעם שעם ישראל חטא קמה ועמדה זכותם הגדולה של אבותינו.
אך, לא די בכך שעומדת לישראל זכות אבות, גם עליהם מוטלת החובה לעשות למען קבלת סליחתו של הקב"ה. לאחר שנתרצה הקב"ה והסכים לסלוח לעם ישראל על חטא העגל, כרת עמם ה' את הברית הידועה של י"ג מידות - שלוש עשרה מידותיו של הקב"ה. מהי מהותה של ברית זו?
רש"י מסביר זאת על פי הגמרא במסכת ראש השנה (י"ז), שכאשר ביקש משה מהאלוקים "הראני נא את כבודך", אמר לו הקב"ה כי ילמד אותו סדר תפילה ובקשת רחמים שהם י"ג המידות: "...אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע וחטאה ונקה..." (ל"ד/ו'). אמר לו הקב"ה למשה: "כל זמן שישראל חוטאין, יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם". מיד אחר כך אמר ה': "הנה אנוכי כורת ברית" (ל"ד/י'), מכאן למדו חז"ל שנכרתה ברית בין ה' לישראל על כך, שבכל פעם ש"יעשו לפני כסדר הזה" - של י"ג מידות - לא ישובו תפילותיהם ריקם וה' יענה לתפילתם.
נשאלת השאלה מדוע דייקו חז"ל בלשונם בגמרא ואמרו "יעשו לפני כסדר הזה" ולא אמרו 'יאמרו לפני כסדר הזה', כיצד עושים י"ג מידות? כיצד ניתן לתרגם לשפת המעשה את "אל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת..."?
על כך יש לענות מן הגמרא במסכת שבת (קל"ג), המלמדת אותנו כי עלינו לדבוק במידותיו של הקב"ה: "מה הוא (הקב"ה) חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום". כלומר, עלינו להתנהג במידותיו ולהיות: רחמנים, סלחנים, מיטיבים לזולת וכו'. אם אנו נהיה כאלו בעצמנו אזי תפילותינו לא ישובו ריקם.
משה מבקש מהאלוקים לראותו ואומר: "הראני נא את כבודך", וה' משיב לו "...לא תוכל לראות את פני, כי לא יראני האדם וחי" (ל"ג/כ'). היתה למשה הזדמנות קודמת לראות את האלוקים, אך הוא לא ניצל אותה. משה יכול היה לראות את האלוקים בזמן ההתגלות בסנה, אולם משה "פספס" את ההזדמנות ולא ראה את האלוקים. כעת, כאשר רוצה משה לראות את האלוקים, האפשרות הזאת אינה ניתנת לו.
מכאן נלמד כולנו, שכאשר יש לנו הזדמנות לעשות דבר מה, נעשה אותו מיד ולא נדחה את העשיה לפעם אחרת, שמא לא תהיה אפשרות ונאבד את ההזדמנות לעשותו.
חבר בעמותות "רוח טובה" "החוויה היהודית"מנהל קשרי חברה וקהילה ב"קמפוס מופת למדעים", כאחראי על מיזמים חינוכיים ,קשרי קהילה ומשימות לאומיות בפרוייקט "מצליח" -מצויינות לימודית חברתית, פר הנוער הודיות וקמפוס תו"מ לטכנולוגיה מנהל אתר "תורה" http://www.torah.in/he> מקור המאמר: www.Articles.co.il - מאמרים לשימוש חופשי
כלים שימושיים למאמר: פרסם את המאמר
 הדפס את המאמר
 שלח לחבר
 קישור ישיר למאמר
 פניה לכותב המאמר
 דווח מאמר בעייתי
|
