ב.ק.ס איינגאר על פראנאיאמה 

תרגום ועריכה: גבי דורון

שאלה: האם תוכל להסביר את ההבדל בין פראנאיאמה ונשימה עמוקה?

אתם יודעים כשהרמתי את הורד הזה על מנת לשאוף את ניחוחו, צחקתם. אבל האופן שבו שאפתי את ניחוח הורד מתאים לשאלה. לפרח יש ריח אדיר, אם אשאף אותו כך (שואף שאיפה חזקה), אני לא יכול להרגיש בניחוחו באופן הדרגתי. אבל אם אשאף בעדינות, הניחוח יזרום דרך מעטפת הנחיריים וידגדג את הממבראנות של האף. זה הוא גם ההבדל בין נשימה עמוקה ובין נשימה פראנית.
הגוף שלנו מרכב מחמישה אלמנטים: חלל, אוויר, מים, אש ואדמה. כשאנו נושמים נשימה עמוקה, אנחנו שוכחים את האלמנט העדין חלל (אתר) ומתחילים מהקצה השני, אדמה. כששואפים בכוח אלמנט אדמה מתעורר, ואיכות הפעולה של אדמה היא איכות של תנועת השרירים. כשנושפים והנשיפה מגיעה לסיומה ניתן לחוות את החלל שבתוך הגוף. כך שבנשימה עמוקה היוזמה מגיעה מאלמנט האדמה.
אבל בנשימה פראנית כל האלמנטים מוחזקים פאסיביים על מנת לחוות את הוויבראציה ואת החלל. האיכות של חלל (אתר) היא וויבראציה או גל קול. גל הקול של האוויר הנכנס פנימה צריך להיות כל כך רך ועדין שהוויבראציה שלו, המגיעה מהחלל הפנימי, נוגעת בדפנות החזה. ואז הוויבראציה יוצרת צורה ? הריאה הימנית, הריאה השמאלית, עמוד השדרה, החללים השונים של השרירים- המקבלת מימדים מאוזנים.
אתם צריכים להרגיש את איכות הניחוח, כיצד הוא נע פנימה, מתי הוא נוגע בקצוות הגוף שהם אלמנט אדמה; ואז זו נשימה פראנית. באופן דומה, בזמן נשיפה, אין לדחוף החוצה את הנשימה. הצורה שקיבל החזה בתהליך השאיפה צריכה להישמר לאורך כל הנשיפה. צריך להרגיש את ניחוח הנשימה היוצאת מבלי לאבד את אחזקת אלמנט האדמה. אם הגוף זז בפתאומיות ומהר יותר מהנשימה, זו נשימה עמוקה. בנשימה פראנית, הנשימה מתועלת ומכווננת. בנשימה עמוקה אין כיוון, האוויר נמשך פנימה ונדחף החוצה ללא כל כיוון. בפראנאיאמה הגוף אינו זז וחלל ומקום נוצרים לאוויר הנשאף פנימה מבלי להפריע לקופסת החזה. כך שההתכוונות מתעלת את הנשימה אל דרכים ומסלולים נסתרים מהעין. המתרגל מרגיש במסלולים אלה באופן מאד ברור. אם פועלים כך, זו פראנאיאמה יוגית.
אם מחזיקים כלי מתחת לברז, המים הזורמים נוגעים בתחתית הכלי ונעים לצדדים על מנת להכיל את המים הזורמים. הכלי יתמלא רק אם המים המגיעים אליו פוגעים בדופן. אם הזרם מאד חזק, זה יראה כאילו המים מילאו את הכלי עד למעלה, אבל כשמחלישים את הזרם והמים יירגעו נוכל לראות שהכלי לא מלא. אם המים זורמים בשטף מהברז, הכלי לא יוכל להתמלא עד השפה .
הדבר נכון גם לגבי נשימה עמוקה. למרות שנראה לעין שהריאות התמלאו, המיכל של האוויר נשאר ריק. נוסף לזה, אם הברז פתוח עד הסוף, הכוח של המים מזעזע ומפריע ליציבות הכלי. זה גם מה שקורה לחזה בנשימה עמוקה, והמתרגל לא יכול לדעת אם האוויר שנכנס פנימה נספג על ידי הריאות.
אם פתח הברז מוצר, המים המטפטפים לכלי לא מפריעים וכשהמיכל מקבל את המים פני המים עולים באופן חלק וקצבי וממלאים את חלל המיכל באופן שווה. כך גם בנשימה פראנית, אנחנו עוזרים לחך העליון להיפתח באופן כזה שהאוויר אינו מתפרץ פנימה אלא זורם אל המעבר הצר דרך חך חצי סגור. באופן זה ניתן לפתוח באופן מדוד את החך העליון ולאפשר לאוויר להיכנס פנימה אל הריאות ללא מהמורות. קנה הנשימה מתפצל לשני ענפים הממשיכים להתפצל ולהתפצל. הרקמות העדינות נפתחות ונפרסות בנשימה פראנית וכך האוויר הנכנס מגיע אל הקצוות ומזין את תאי הנאדיות אשר סופגות את האוויר הנכנס ללא הפרעה. האוויר שהגיע פנימה אינו משוחרר מבלי שהזין את אותם אזורים. בנשימה עמוקה הם אינם מוזנים כי דופן החזה מתקשה. השרירים הבין צלעיים מתקשים ולכן הנשימה אינה מזינה את הקצוות.
אם תתבוננו באגם, תוכלו להבחין איך המים מלחחים בעדינות את החול מבלי להפריע לו. כך גם הנשימה שלנו צריכה לנוע באופן כזה שהאנרגיה הנכנסת תלחח את תאי האוויר כך שיוכלו לספוג אותה. דרך התיעול והשליטה באוויר הנכנס, ניתן מספיק זמן לתאי האוויר לספוג ולהשתמש בכל תווך האנרגיה הנמצאת עדיין בריאות לפני שמשחררים את האנרגיה בצורה של נשיפה. בעוד שבנשיפה עמוקה האנרגיה החיונית מסולקת החוצה יחד עם האנרגיה הלא רצויה עוד לפני שמתרחש תהליך הספיגה במערכת. בנשיפה פראנית, אין סילוק של האנרגיה הנכנסת, אלא היא מוחזקת בתוך המערכת כמערכת משוב.
כשהכלי מלא במים, הם נוגעים בכלי מהתחתית ועד הסף. כך גם בחזה, כשהאוויר נכנס עליו למלא את החזה מקרקעית החזה ועד החזה העליון. במקרים שהסרעפת גמישה ורכה, קרקעית החזה יכולה להגיע עד לחגורת האגן . בנשימה עמוקה, עקב הכמות והמהירות של התנועה, הנשימה אינה ממלאה את המיכל מהאגן ועד למעלה. בנשימה פראנית, השאיפה נוקשת ברצועת האגן ומשם מתמלא החזה ללא מאמץ.
כשכלי מלא מים עד שפתו , אם הופכים אותו על מנת לרוקנו בפתאומיות , איך יוצאים המים החוצה? ואיך זה נשמע? טלטלות וזעזועים- לא כן? אבל אם הופכים את הכלי בהדרגתיות, המים זורמים בהדרגתיות לא נשמע קול והזרימה חלקה. זו לא הוצאה בכוח של המים אלא שחרור המים מהכלי.
כשמשקים צמח , לא סתם שופכים מים. אלא בחמלה מאפשרים למים לגעת הצמח בזהירות. אם שופכים את המים ישירות על הצמח, מה קורה לצמח? הוא לא מקבל את המים. אבל אם מרטיבים בהדרגתיות את האזור הקרוב אליו הוא סופג את המים ומוזן על ידם.
כך גם בפראנאיאמה, אם לומדים אומנות זו אז היא הופכת להיות פראנאיאמה יוגית ולא נשימה עמוקה. הטכניקות העוסקות בפראנאיאמה בכתבים העתיקים אינן דומות לנשימה עמוקה,אז בואו לא נכנה נשימה עמוקה כנשימה פראנית .
פראנה היא אנרגיה וויטאלית שהמדע מכנה ביו אנרגיה. בפראנאיאמה אנרגיה זו צריכה לחלחל ולהיפרש אל נאדיות האוויר. בנשימה עמוקה, תנועה פיזית חזקה באה לידי ביטוי בעוד הקליטה והתוצרת של הנשימה קטנה מאד. תנועה כוחנית זו רק מגרה ומרגיזה את מערכת העצבים אבל הפראנה אינה נספגת. בפראנאיאמה האנרגיה מופצת נפרשת ונספגת כך שהאנרגיה העצבית נשמרת ולא מבוזבזת כמו שקורה בנשימה עמוקה.