חתונה מהסרטים, בעיות פוריות וחרדות מטופלות ברפואה סינית באניית קרוז - סולסטיס אהובתי פרק ד' 

סולסטיס אהובתי פרק ד'

יום ראשון  שעה 0745

פרדראג ידידי הסרבי הצליח להבחין בי מעל ראשי הסועדים והאורחים הרבים משנכנסתי למסעדה "גרנד אפרניי" ומיד פנה והתקדם לעברי. המסעדה, שנקראת בחיבה "חדר האוכל" מכילה בזמן נתון 550 סועדים בשני מפלסים וכמאתיים וחמישים מלצרים. היא משמשת בעיקר את האורחים (כאלפיים בממוצע) בארבע משמרות שמתחילות בשעה שש אחר הצהריים ומסתיימות בחצות. זו הפעם הראשונה שאני מבקר במסעדה בשעת ארוחת הערב. בכל יום ראשון אנחנו מפסיקים את הליך האמברקיישן בשעה 1545 בדיוק עם שמיעת צפירת החירום כדי להגיע לעמדת התכנסות החירום שלנו שנמצאת במסעדה הזו. אנחנו לובשים אפוד זוהר ומנחים את האורחים לשבת ולהתכונן לדברי הקפטן היווני שמנהל את תרגיל החירום השבועי וגם לסרט הוידיאו שמתאר מה צריך לעשות בצוק העיתים, לא עלינו.

פרדראג הציע לי מיד ארוחה כשרה למהדרין, מתוך מגשיות סגורות כמו במטוסים, ומקום ישיבה במסעדה שמיועדת לאורחים בלבד. זה רגיל אצלו להיות נדיב כלפיי. בגלל שאני מתעורר בשש וחצי כל בוקר ומגיע לאושן ויו קפה בסביבות שבע, יצא לי כבר כמה פעמים לשבת עם פרדראג לארוחות בוקר. לאחרונה התגברה הידידות בינינו במיוחד לאחר הסמינר שעשיתי לאנשי ה- F&B (מזון ומשקאות).  אמרתי לו שכבר אכלתי ארוחת ערב באושן ויו ורק באתי למסעדה כדי להיפרד ממנו. רק הבוקר הוא הודיע לי במפתיע שהוא עוזב את הסולסטיס מחר בבוקר עם הנחיתה בפורט לודרדייל ועובר להיות מנהל המסעדה באנייה אחרת. זאת הוא יעשה למשך חודשיים ואז הוא יעבור אל האקליפס שהיא אחותה החדשה מהניילונים של הסולסטיס שתצא למסע הבכורה בים הבלטי לפני שתגיע לארצות הברית. כך לפני ש"פותחים" ספינה חדשה מתחילה זליגה של אנשי צוות מקצועיים ומנוסים מספינות אחרות לכיוון החדשה. זה נחשב כבוד גדול ויוקרה רבה ל"פתוח" ספינה. כל מי שעשה את זה מספר על כך בגאווה רבה.

התחבקנו בהתרגשות והחלפנו כתובות אימיילים. אני רק שבועות ספורים כאן וכבר מתחיל להיפרד מאנשים קרובים. קצת עצוב לי לאבד כה מהר ידיד שכזה, אבל גם שמח בשביל פרדראג על הקידום. מהר מאד אאלץ להסתגל לאורח החיים המהיר הזה ולניוד שקיים במחלקות השירות וגם לתחלופה בצוות הספא כמובן. הייתי שמח לו יכולתי להיות בארץ ולארח אותו למספר שעות בתל אביב, עליה שמע רבות, כאשר יגיע עם אימו ליד ושם לקבלת תואר חסידי אומות העולם. (ע"ע סולסטיס אהובתי פרק א').

אף שזה נראה כך כאשר נכתבו השורות האלה זה לא סוף הסיפור שלי ושל פרדראג...

רק חצי שעה לאחר פתיחת האמברקיישן דיי האחרון (הספא נפתח לביקור של מאות אורחים שזורמים פנימה, פוגשים את המטפלים השונים ומזמינים טיפולים) פנה אלי אורח גבוה ורחב שהציג עצמו כריק ושאל אם אוכל לטפל במקרה חירום. אף שדיבר בשקט עצור נראה היה שהאיש מבוהל וחרד. אשתו סנדי רק עלתה לאנייה וכבר נתקפה בהתקף חרדה ורוצה לרדת מהאנייה עוד לפני שנרים עוגן בארבע וחצי. נעניתי מיד, הפקדתי את עמדת האמברקיישן בידי דנה, תיאמתי עם ריק להיכן להביא את אשתו ונעתי במהירות לעבר חדרי הטיפול שבספא. סנדי הובאה תוך דקות ספורות לחדר הטיפול, אובחנה במקצועיות וטופלה במהירות וביעילות. סנדי היא אשה גדולה  וצבעונית מאד והטיפול בדיקור להפגת מתח וחרדות קרקע אותה והרגיע. לרווחתו של ריק היא החליטה בעקבות הטיפול להישאר בספינה וליהנות מהקרוז. היא חתמה והמשיכה לארבעה טיפולים נוספים ורכשה גם צמחים. דבר הטיפול הדרמאטי ותוצאותיו החיוביות נפוצו במהירות ברחבי האנייה ישירות מפיה של סנדי החברותית. מנהלת מחלקת הקזינו באה והודתה לי באופן אישי מאחר ובני הזוג הללו אוהבים מאד להמר והשקיעו לא מעט ממון בקזינו שבאנייה. התברר גם שסנדי יהודיה מלידה אבל די רחוקה מיהדות. לעומתה ריק התגייר למענה ונושא על חזהו ח"י ענק מזהב. הוא קצת נבוך כשהערתי לו שהוא עונד את הח"י הפוך... אולי בגלל שייתכן שהוא ענד אותו מול המראה...

די מדכדך לראות את אמריקה על תחלואיה הרבים וההתמכרות האיומה לתרופות שונות והרסניות. נוגדי דיכאון נלקחים כלאחר יד על ידי רוב המטופלים. זה נראה כמו מזימה שטנית של חברות התרופות לפמפם סמים קשים אל תוך ורידיהם התאבים של אנשים חסרי אבחנה, תרתי משמע. בסמינרים שלי אני מדגיש את ההבדל הפרמקולוגי העצום בין צמחי המרפא הסיניים ובין התרופות המערביות.

ג'פרי סנדלר (לא קרוב של אדם) הגיע לדסק בספא ובקש להיות מטופל על ידי לאחר שקרא בעיון את הרזומה שלי שמוצגת בפתח הספא. למרות זאת, כל ניסיונותיי לתת לו מרקחות צמחים סיניים בנוסף לדיקור עלו בתוהו. ג'פרי הוא בחור יהודי נחמד בן 32 ונשוי מזה 8 שנים לדבורה הצעירה ממנו בשנה. השניים מנסים להביא ילד לעולם כבר מספר שנים וכבר עברו 2 טיפולי IVF ללא הצלחה. דבורה הגיעה אלי לטיפול פוריות בספקנות רבה והסכימה לשלושה טיפולים אך בדיקור בלבד. זה מאד מתסכל כאשר יש לך את הניסיון והפתרון לבעיה של אנשים והם לא מוכנים כלל לנסות את הפתרון שמניסיונך ומאבחנתך אתה יודע שזה בדיוק מה שנחוץ להם. בכל זאת אני שמח שהצלחתי לשים רגל בדלת ואולי יהיה לכך המשך אצל מטפל אחר, מי יודע. מאוחר יותר ג'פרי הביא לטיפול גם את אביו סטיבן, עו"ד בינלאומי מצליח. דברנו קצת על משפטים והרבה על פתרון סכסוכים בינלאומיים שזהו תחום התמחותו. ברור שהסכסוך הישראלי-פלסטיני היה הנושא המרכזי בשיחותנו.

אפשר להגיד באופן כללי שקשה יותר לעבוד עם אמריקאים. אולי בגלל שהם חשופים מאד לשיווק בכל היבט של חייהם. קל לי הרבה יותר עם קנדים ובמיוחד עם דוברי ספרדית ממכסיקו, צ'ילה, אקוודור, קולומביה או ונצואלה. הזוג BATH מרגרט ומיינארד הם מקנדה וביחד כבר 43 שנים. בערב האמברקיישן דיי עמדתי ליד הדסק בספא ושמעתי שמיינארד רוצה מסאג' בשביל כאב הגב הכרוני ממנו הוא סובל שנים רבות. תוך מספר דקות הוא שוכנע לבוא לטיפול אצלי. למחרת יום שני הצגתי את הסמינר השבועי ומרגרט אשתו שנכחה הצטרפה כך ששניהם טופלו אצלי בחמישיות. מיינארד יצא מהספינה עם כיוון חדש ובריא יותר של מחשבה אודות רווחתו הרפואית. מרגרט יצאה ובאמתחתה כלים שימושיים להפגת מתחים וחרדות. בסך הכל יצא לי לטפל די הרבה בזוגות בקרוזים. לעיתים אחד מבני הזוג מתחיל טיפול, מתרשם ומביא את בן/בת זוגו. לפעמים הם מגיעים ביחד, במיוחד אחרי סמינר, ודורשים לעבוד איתי בלבד. מניסיוני תמיד יש לטיפול הזוגי ערך מוסף ותובנות לגבי חייהם המשותפים מעבר לפתרון הבעיות הרפואיות הפרטניות שאיתן מגיע כל אחד מבני הזוג בנפרד. לשמחתי יצא לי להחזיר לחיים משותפים ארבעה זוגות שהגיעו לאנייה כדי לסכם הליכי גירושין באווירת נופש טובה... הטיפולים אפשרו כנראה התמודדות חיובית והערכה מחודשת של מה שכבר השיגו בחייהם המשותפים. הידעתם שאין באנגלית מילה מקבילה ל..."זוגיות"? (בתרגום חופשי הייתי אומר שזוהי המילה COUPLENESS אבל אין באמת מילה שכזאת...).

עוד הגיעו יחד בעקבות אחד הסמינרים לסלי וג'ון. ג'ון איש גדול גבוה ורחב שעושה הכל למען רווחתה של אשתו מתוך ביטול עצמי אוטומאטי. אשתו מתחננת שיציע דברים מתוך רצונו ולא ייענה כל כך לרצונה וגחמותיה. ניסיתי להבהיר לג'ון שעליו להתנהג באופן מאוזן יותר אם הוא רוצה שאשת חייו תישאר לצידו בעתיד. ללסלי הצעתי להתפטר מהעבודה השנייה שלקחה על עצמה (ג'ון בעלים של סופרסל פרטי ומעסיק 27 עובדים – היא יכולה לטענתו להפסיק לעבוד לגמרי) וכך להפחית את הסטרס שהיא סובלת ממנו (טנטון באזניים) ולהשקיע יותר בעצמה ובדברים שהיא תמיד רצתה לעשות (למשל ללמוד יוונית מפי הכומר בכנסיה היוונית אליה הם שייכים).

אין ספק שמבחינת הקריירה ברפואה סינית אני כרגע בשיאי. הידע והניסיון משנקראו לדגל חזרו בגדול. זכורים לי דבריו של ד"ר סטנלי מורי מהקולג' בסן פרנסיסקו: "רפואה סינית הינה מקצועו שקל ללמוד אותו אך קשה להתמחות בו" – כל כך נכון. היכולות שלי כמרפא התעצמו עד מאד. אני מאבחן במהירות די גדולה ומציע טיפול מקצועי ברמות הגבוהות ביותר. הביטחון העצמי והמקצועי מוקרנים החוצה בכאריזמה רבה והטעויות הולכות ומתמעטות. כל החיים שחוויתי עד היום באים לידי ביטוי בעת הטיפול. אני יכול לכבד ולשוחח גלויות עם אחרון השרתים מבלי להתנשא ובאותה מידה עם עשירי תבל והקפטן של הספינה (שניים משלושת הקפטנים שבספינותיהם עבדתי הפכו להיות מטופלים שלי) מבלי להרגיש שאני נחות מהם. אני ממוקד ומקצועי מאד, עושה כושר (אירובי) לפחות פעם בשבוע ואוכל מסודר תודות לאושן ויו ומורשת פרדראג ידידי הסרבי. כאשר אינני עובד אני חושב על איך לקדם את השיווק של הרפואה הסינית ברחבי האניה. צריך להיות יצירתי ונועז ולא לעבור על החוקים והסטנדרטים כדי לעורר חשיפה נאותה. הביטוי של כל זה הוא בהיקף ההכנסות שאני מייצר מטיפולים ובמיוחד ממכירות של הפורמולות הצמחיות הסיניות שלעניות דעתי הגיעו לשיא של כל הזמנים באניות קרוז. מלאי הצמחים מתחדש בכל הספינות אחת לחצי שנה, אצלי המלאי מתחסל ונעלם בתוך חודש וחצי. חלק גדול של המטופלים (אנחנו מונחים לקרוא להם אורחים GUESTS) עוברים תהליכים מואצים של ריפוי. אחוז גבוה מזה שייך לסט אפ של הסולסטיס כמובן ולאפשרויות התזונה הרבות והמיידיות. רבים מהאורחים מציינים את הטיפולים ברפואה סינית כדבר הטוב ביותר שקרה להם בקרוז. חלקם כותבים מכתבי תודה ואני מצלם את הטובים שבהם ומציגם לספקנים בכל קרוז ותמיד יש כאלה. חלקם מזמינים אותי לבקר בביתם וחלקם הופך להיות חברים לחיים. הסיפוק העז ביותר הינו ביכולת לעשות שינוי מהותי וריפוי לטובה בחיי אדם אחר.

לסלי גוטפרד הנאה היא מעצבת פנים של דירות האלפיון העליון. בעקבות טיפול שיניים נפגע עצב בפניה והיא סובלת מכאב עז בלחי ימין מזה 3 חודשים. היא שמעה את הסמינר ביום שני והחליטה לבוא לטיפול. משככי כאבים הפכו להיות חברים טובים שלה. לשמחתי 5 טיפולים לאחר מכן והנחיות תזונתיות מדויקות פתרו את הבעיה כאילו לא הייתה מעולם.

חתונה מהסרטים -

הסולסטיס שינתה את מסלולה ואת כיוון הפלגה ופנתה ישירות מערבה לעבר כדור האש שנשק למי האופק בדיוק ברגע בו הוכרזו מרקוס כץ (חתונתו השלישית) ופרל (חתונתה השנייה) כנשואים לקול תשואות 187 המוזמנים. כולם נהנו מהמדשאה האמיתית שמשתרעת על פני דק 15 המכונה גם "מגרש הגולף" שלמעשה זהו הסיפון העליון. אחר כך היה צריך לחפש את הדוברה שהמתינה באחד האיים שבדרכנו ושאיבדה את הג'י פי אס שלה ולכן לא הגיעה לנקודת המפגש ולשם כך חרגה הסולסטיס שוב ממסלולה ב-20 מייל. כאשר נוצר קשר עין עם הדוברה התחילה הדוברה לשגר זיקוקי די נור לעבר השמיים משך דקות ארוכות לקול צהלות המוזמנים והצוות.

הרבה מאד הבנתי מקארי וקאמי בני הזוג שהוזמנו לחתונה ולקחו שניהם חמישה טיפולים כל אחד. הם סיפרו שמרקוס כץ עשה את הונו מהלוואות לסטודנטים. מרקוס כל כך עשיר ונדיב עד שהזמין על חשבונו את כל 187 האורחים לקרוז ושילם על הסוויטות שלהם מכיסו. במקום לקבל מתנות מאורחיו ההמומים הוא העדיף שהם יתרמו את המתנות שתכננו לארגון צדקה. אלזה גולדברג אחייניתו הראשונה, מקסימה בת 69 מטוסון אריזונה, טופלה גם היא אצלי וספרה שמרקוס (בן 60) הוא בנם המאומץ של דודתה ודודה ושהוא עשה את כל הונו במו ידיו ולא ירש דבר מהוריו המאמצים שהיו מהגרים יהודים קשיי יום ממזרח אירופה.

כך יצא שגם טיפלתי בכלה פרל (45 נברסקה, מתוקה אמיתית) בבוקר יום החתונה עצמו בכדי להפיג מתחים ולהקל על בחילת הים שחשה, ולמחרת החתונה טיפלתי באימה קרוליין בבעיות שקשורות לגיל הבלות, וכל השבוע טיפלתי באנדרי (צרפתי-אמריקאי) מסעדן שחי בעיר כרמל שבקליפורניה ועבד פעם אצל מרקוס כשף. אצלו הטיפול התמקד בבעיות עיכול, הפגת מתחים וחיזוק מערכת הכליות (הסינית). איש חביב מאד אנדרי ואיש שיחה מרתק. כשאנדרי ביקש פעם העלאה של 200 דולר למשכורתו החודשית ענה לו מרקוס שזה לא מתאפשר בגלל שאין לזה מקום בתקציב. מאידך גיסא, מיד לאחר מכן, הוא העביר לבעלותו של אנדרי כפיצוי מכונית לקסוס חדשה בשווי של 20 אלף דולר שבנו מאס בה...

וככה בלי שתכננתי ובלי שהמטופלים שלי יכירו זה את זה הוכנסתי מבלי שביקשתי לטלנובלה המדהימה של מרקוס כץ. אותו עצמו לא ראיתי במשך כל הקרוז כך שהאיש והאגדה יישארו צרובים במוחי ללא פנים או תואר...

זה היה הקרוז הראשון לאחר קרוז אטלנטיס, קרוז שיועד לגברים גאים בלבד (ע"ע סולסטיס החד-מינית פרק ג'). לחתונה הוזמנו הרבה מאד אורחים סלבריטאים, כך שבבת אחת עלה אחוז הנשים הנאות במיוחד והמטופחות במיוחד שהסתובבו בספינה. בערב החתונה חלקן הגדול הגיעו לסלון הספא בבגדי החתונה כדי לעשות את שיערן וציפורניהן ומצאתי את עצמי לא אחת בוהה בהן ובמחלצותיהן האפנתיות                                                                                                                   בהערכה. ברור לי שחלק גדול מהן משתמשות בפלאי הרפואה הפלאסטית והבוטוקס כי באופן עקבי הערכתי את גילן בכעשרים שנה פחות ממה שהן באמת. אבל בכל זאת, ריכוז שכזה של אנרגיה נשית מרנינה אחרי המועקות החד-מיניות של השבוע הקודם היה מרענן ומלהיב גם יחד.

יוצא לי לשוחח הרבה עם המלצרים השונים שאני פוגש באושן ויו. הם באים מהרבה מאד לאומים כגון אינדונזיה, תורכיה, הונדורס, פיליפינים, סרביה, קרואטיה, שלושה אחים ממקדוניה (רובי ושני התאומים) ועוד. הסיפורים שלהם די מרתקים והם די מיומנים בלספר אותם מאחר שהאורחים מרבים לשאול אותם לגבי ארצות מכורתם. ההודים למשל מתחלקים לשני זרמים עיקריים. ההינדים שבאים ממומבאי ומצ'אנאי (בומביי ומדרס לשעבר בהתאמה) וכן הנוצרים שבאים מגואה (מושבה פורטוגזית לשעבר). מתברר שהרקע ההיסטורי לעבודתם של הנוצרים מגואה מחוץ להודו נובע מכך שבמשך דורות הם הופלו לרעה מידי ההינדים על רקע אמונתם הנוצרית. לפיכך הם היו הראשונים שיצאו מחוץ להודו כדי לעבוד בעולם הנוצרי. מסורת זו נשמרה עד היום. בסולסטיס היו בתקופתי הרבה מאד גואנים. הם קלים לזיהוי עקב תווי פניהם ההודיים ושמות משפחתם הפורטוגזים. רוב הנוצרים שואפים לעבוד בספינות קרוז שמגיעות ארצה כדי לראות פעם אחת לפחות בימי חייהם את ארץ הקודש.

סאדוק (אולי צדוק במקור?) הוא מלצר ראשי (40 טוניסיה, מהעיר סוס) האח הצעיר מחמישה, אשה ושלושה בנים, הוא נראה הרבה יותר יהודי מהרבה יהודים מטוניסיה שאני מכיר... יצא לנו להיפגש באושן ויו ודיברנו על טוניסיה, היהודים בג'רבה ופוליטיקה, אך מנקודת מבט טוניסאית-סונית מתונה ושוחרת שלום. בורגיבה, הנשיא הראשון של תוניסיה לאחר שחרורה, בחר במכוון לא לקרוא לתוניסיה הרפובליקה האסלאמית הטוניסאית אלא הרפובליקה הטוניסאית בלבד. סאדוק הזכיר לי את תכנית בורגיבה שיצאה לאור בשנות השבעים ושהיום מתחילים לראות כמה הקדימה את זמנה באשר לפתרון של שלום במזרח התיכון. אחרי זמן מה בשבוע שעבר סאדוק הגיע למרפאה לטיפול וקבל ממני את כל ההנחות שמגיעות לאנשי F&B בהתאם למה שהצגתי בסמינר שנועד להם. לא ידענו שנינו אז שכעבור פחות משנה תתחיל המהפכה הגדולה בארצות ערב דווקא בארצו השקטה של סאדוק בגלל אותה הסטירה , שניתנה מידי פקחית עירונית למוכר ירקות בשוק, אשר הצית בעלבונו את עצמו למוות.

השבוע לראשונה מזה שבועות רבים הצלחתי לשבת עם אנה מיוזמתה ולשוחח ספונטאנית שיחה מלב אל לב שלא קשורה כלל ליחסי עבודה. הבנתי בין השורות שהיא שוחחה עם ג. אותו היא מעריכה מאד וכך היא הבינה יותר את המצוקה בה הייתי נתון ואת השגיאות שהיא עשתה בהתייחסותה אלי. זו הייתה שיחה בין שני אנשים שווים וזה היה מצוין. היא ספרה לי על ילדותה ועל הקשר עם הוריה וזה היה מרתק לראות את האדם הפגיע שמאחורי החזות של מנהלת קשוחה ותובענית ואת האמון שנוצר אצלה כלפיי. מה שהושג בעיקר בשיחה הזו זוהי הבנה למורכבות של המצב של שנינו ביחס לספא וקשר של הכרה בשתיקה וכבוד הדדי שנבנה תוך עבודה קשה וממוקדת של שנינו למען אותה מטרה. היא לא מעריכה כלל את בנות הספא הצעירות שחושבות רק על קשריהן הרומנטיים עם גברי הסגל הבכיר באנייה והעבודה עצמה פחות מעניינת אותן. בעיקרון מנהלת הספא מקבלת לידה אחוז מסוים מתוך כלל הכנסות הספא ובונוסים אם היא עומדת בטארגט...כך שאני עובד גם למענה בין יתר הפונקציות שגוזרות קופון מהכנסותיי...

אתמול, מוצ"ש בשעה 2030 הודיעה אנה על פגישת צוות הספא כהכנה לאמברקיישן ולסיכום הקרוז שנסתיים. כהרגלה היא הכריזה את שמות מצטייני הקרוז האחרון וגם אני הופעתי כרגיל בתוכם. הדבר הבא שהיא אמרה זה שיש לה בעיות משפחתיות בבית ושהיא נאלצת לעזוב למשך 5 שבועות!!!. נחרדתי מאד מעזיבתה הפתאומית וחששתי מאד מפני הבאות. מנהלת ספא היא כמו סמל המחלקה בטירונות חי"ר. אתה מוכן למסור את נפשך למענו באותה המידה שהוא שנוא עליך בגלל כל ההשפלות והטרטורים שגרם לך. השבועות הספורים שעשינו יחד היו כה אינטנסיביים ותזזיתיים שבאופן לא כל כך מוזר נוצר קשר מאד חזק בינינו. כנראה שהייתי היחיד שלא שמע על עזיבתה קודם להודעתה הרשמית כך שמאד הופתעתי והייתי קצת בהלם. היא הודתה לצוות והתגובות החנפניות של מלחכות הפנכה לא איחרו להגיע. צ'לסי המתוקה שסיימה חוזה בן 9 חודשים (בריטית, 26 מסג'סטית) עוד הספיקה להיפרד מכולם באמרה שהחוזה האחרון גרם לה לשינויים רבים. היא נפרדה מארוסה, הפסיקה להיות צמחונית והתחילה לשתות בפאב של הצוות...אחרי זה כולם התפזרו במהירות ואני הלכתי ומצאתי את אנה במשרדה. היא ישבה מול המחשב והקלידה. בלי להפסיק אמרה לי בטון שקט ומפויס שהיא כותבת מספר שורות למנהלת הספא שמגיעה להחליפה. זכרתי במעומעם את השיחה האישית הראשונה והאחרונה שלנו (לפני כמה שנים זה היה?) ושאלתי אם היא נוסעת מאחר וקרה דבר להוריה. היא אמרה בשקט שאביה נפטר כבר לפני זמן והמדובר באימה. האמא מאיימת להתאבד ואחיה של אנה הוכיח פעם נוספת כמה הוא לא יוצלח ולכן היא נאלצת להפסיק את העבודה למשך מספר שבועות ולנסות לאשפז את אימה או להכניסה למוסד מתאים. התמלאתי צער ועצב רב, נכמרתי וחמלתי עליה מאד. היא הוסיפה בשקט שהחודשים האחרונים לפני הגיעה לסולסטיס היו עבורה גיהנום מתמשך וכי היא חשבה שתחילת העבודה בסולסטיס אחרי פטירת אביה תציין התחלה חדשה וכמה היא מאוכזבת בגלל האילוץ לעזוב דווקא עכשיו. בשלב הזה כבר נחנקתי מרגשותיי שגאו מההזדהות עם מכאוביה ובקשתי לצאת לרגע כדי להירגע ולחזור. כשחזרתי היא כבר לא הייתה. אחרי המתנה של מספר דקות השארתי פתק ובו ציינתי שהיא מוזמנת להתקשר אלי לנייד או לחדרי ולקבל עידוד ותמיכה. היא לא התקשרה. הכלבים נובחים והאנייה שטה...

אפי כפיר L.Ac

מסיפון הסולסטיס - פורט לודרדייל, פלורידה.

המשך בפרק ה'